יוסף תהלות/נח
מזמור ח"ן[עריכה]
פסוקים א-ב[עריכה]
לדוד מכתם האמנם אלם צדק תדברון וכו'. סוף פ' פרק כסוי הדם (חולין דף פט.), אמר ר' יצחק: מה אומנותו של אדם בעוה"ז בעולם הזה? יעשה עצמו אלם. יכול אף לד"ת לדברי תורה? ת"ל תלמוד לומר: צדק תדברון. יכול יגיס דעתו? ת"ל מישרים תשפטו בני אדם. ופירש רבינו האר"י זצ"ל, כי מילוי אלם הוא בגימט' בגימטריא צדק, ולכן תדברון, כי מה שהוא צדק תדברון, עכ"ד עד כאן דבריו. ואפשר לרמוז, כי האמנם גי' גימטריא קול, להעיר כי קול אדה"ר אדם הראשון לא נפגם, שהקנה לא נהנה מעץ הדעת. וע"כ ועל כן צריך מאד לשמור הקול, שלא לפגום בדברים אסורים ובטלים. וזה טעם כי גדלה מעלת תלמוד תורה, כי הוא באבר שלא חטא בו אדה"ר. וז"ש וזהו שאמר: האמנם גי' קול, ומסיבה זו אלם יעשה עצמו אלם. צדק תדברון דברי תורה, ובזה לא יפגום קול ויוסיף אומץ בדברי תורה, ויזהר מאד מלשון הרע וכל דיבור אסור שפוגם בקול:
אי נמי אפשר, דע"י דעל ידי הענוה כל אדם גדול בעיניו, כמ"ש כמו שכתבו בספרי המוסר. וגדולה ענוה, כי היתה אם כל מדה טובה, והיא סגולה לכפות יצר הרע כמשז"ל כמו שאמרו ז"ל. והטעם, כי אין "יגער"[1] שולט במי שהוא עניו, כמ"ש כמו שכתבתי במזמור קל"א משם הרב עיר וקדיש מהר"א הלוי ברוכים ז"ל. וז"ש: מכתם, מך ותם לכל, בזה יבא לבטל יצה"ר, ויעשה עצמו אלם, וידבר ד"ת דברי תורה וידון לכף זכות, וז"ש מישרים תשפטו בני אדם.
ובס' ובספר ארץ החיים כתב וז"ל וזה לשונו: קאי על הדיין, עד שלא ידע היכן הדין נוטה, יהיה כאלם ויכול לעשות פשרה; ואחר שיודע, צדק תדברון, עכ"ל. ובמטו מיניה דמר הוא הפך הדין בח"מ בחושן משפט סימן י"ב, דגם שיודע להיכן הדין נוטה, כל שלא אמר: "איש פ' פלוני אתה זכאי", יכול לעשות פשרה. ולי ההדיוט אפשר לפרש באופן זה: האמנם אלם, אם היה כאלם, ואעפ"י ואף על פי שידע להיכן הדין נוטה לא אמר: "איש פ' אתה זכאי" והיה כאלם, ולדרכנו א"ש אתי שפיר, דידע והיה כאלם – אז צדק תדברון, דהפשרה נקראת צדק כמ"ש כמו שכתוב פ"ק פרק קמא דסנהדרין. וצריך שתהיה הפשרה על קו היושר, וזהו מישרים תשפטו בני אדם, פשרה קרובה לדין:
פסוק ד[עריכה]
זרו רשעים מרחם. בפרק יה"כ יום הכיפורים (דף פג.), קרי ר' חנינא האי קרא על ההיא עוברה דאילחישו לה ולא אלחישא. וק' וקשה על מ"ש מה שכתוב פ' פרק חלק, דאינו שולט היצה"ר היצר הרע אלא בצאתו מרחם. והרב באר שבע הקשה ממ"ש ממה שאמרו, דמלמדין לו התורה בבטן אמו, ונדחק מאד, עש"ב עיין שם בדבריו. ונעלם ממנו פסקי תוס' דנדרים, דהיצה"ט דהיצר הטוב הוא בבטן, ובצאתו מגרשו היצה"ר. וקושיא הנז' הנזכרת הקשו אותה כמה אחרונים. ונעלם מהם שכבר בספר חסידים סימן אלף קל"ז הקשה קושיא זו, ותירץ דעשו וההיא עוברא דיה"כ וכיוצא היו מתתקע"ד דורות, ואלו יש להם יצה"ר בבטן, ע"ש עיין שם, ובפני דוד פרשת תולדות. ואגב אומר, דבברכי יוסף א"ח אורח חיים סימן תרי"ז הקשיתי משם מהר"ש דאנון ז"ל, מ"ט מאי טעמא אין לוחשין כשהריחה בשר נבילה? ויש מי שתירץ, דביה"כ לוחשים, דבערב ממלאים תאותו, מה שאין כן בשר נבילה. ואני הדל דחיתי דיתנו לו דוגמתא מהיתרא, ע"ש. ועתה נדפס ספר סם חיים, ובדף ח' כתוב מרבינו טורדוס התירוץ הנז'. אך הרב ז"ל הקשה הקושיא מבשר חזיר ובשר קדש, ע"ש. ולבשר חזיר הוא תירוץ טוב, דאין דוגמתו, ומוחא דשבוטא אינו מצוי; אך לבשר קדש יש לדחות, כמ"ש בבר"י בברכי יוסף. ויש ליישב ודוק כי קצרתי. ואפשר שזה רמז הכתוב: זורו רשעים, כלומר, דהוא ענין זר שיהיו רשעים מרחם, כי כל העולם לא יש להם יצה"ר מרחם, דכתיב: "לפתח חטאת רובץ", ואלו תעו מבטן, שהם מתתקע"ד דורות. וזולתם לא יש להם בבטן כי אם יצר הטוב, כמ"ש בפסקי התוספות כמו שנאמר. [עיין מ"ש מה שכתבתי אני עני בקונט' בקונטרס דברים אחרים דף קד"ם ע"ג שפרשתי באופן אחר בס"ד]:
פסוקים יא-יב[עריכה]
ישמח צדיק כי חזה נקם וכו'. הראשונים פי' פירשו, דכשהנס בזכותו, זוכה ורואה במפלת שונאיו. וז"ש וזהו שאמר: ישמח צדיק כי חזה נקם, דזה מורה שהוא בזכותו. ויאמר אדם אך פרי לצדיק, דכך יאמרו, דמוכרח דהנס בזכותו מדראהו הוא בעצמו, עכ"ד עד כאן דבריהם. ואפשר לסיים בהקדמה, דכשהנס במדת רחמים, אף שאינו בזכותו, זוכה ורואה בשונאיו; ועתה שאמר: פרי לצדיק, חש שמא נאמר דהנס דהיה במדת רחמים, ואז זוכה לראות בשונאיו ואינו בזכותו. לז"א לזה אמר: אך יש אלהים שופטים בארץ, כלומר, דמדת הדין גוברת בעולם, ועכ"ז ועם כל זה נעשה נס בזכותו הצדיק, ולכן ישמח צדיק:
הערות[עריכה]
- ^ ראו להלן יוסף תהלות על מזמור קלא, וכן זכריה ג ב.