יוסף תהלות/נ
פרק נ
[עריכה]פסוק ג
[עריכה]וסביביו נשערה מאד – אפשר דמכוונים ליחד קב״ה קודשא בריך הוא ושכינתיה ולהמשיך מן׳ מחמישים שערי בינה. ורמוז בתיבת נשערה, ן שער. מלכות רמוז בה'[1]. מאד גי׳ גימטריא הוי״ה דאלפין[2], קב״ה. ור״ת וראשי תיבות[3] גימט׳ גימטריא אל הויה. וס״ת וסופי תיבות וסביביו נשערה מאד גימט' י״ה, רומז למוחין דאו״א דאבא ואמא שהם י״ה וא״ש ההי״ב:
פסוק ז
[עריכה]שמעה עמי ואדברה ישראל ואעידה בך אלהים אלהיך אנכי — אפשר לומר במ״ש במה שכתבתי במ״א במקום אחר, דה׳ ברוב רחמיו, כשמיחדים ואומרים "שמע", הקב״ה קורא אותם עמי; וכשמקבלי׳ וכשמקבלים המצות נקראו ישראל. וזה רמז: שמעה עמי, כשאתה אומר "שמע" אתה עמי. ישראל תקרֵא כשתאמ׳ כשתאמר "והיה אם שמוע" ותקבל המצות, וזהו ואעידה בך. ואז אלהים אלהיך אנכי:
(ב) א״נ אי נמי אפשר דלשבט לוי לגיון של מלך קרא כאן עמי, שנתן ה׳ בלב פרעה שיניחם לעסוק בתורה ויגינו על כל ישראל, כמ״ש כמו שאמרו רז״ל במדרש משלי, ולכך קורא אותה עמי. ישראל ואעידה בך הוא לשאר שבטים. ואמר לשבט לוי ואדברה דיבור קשה, רומז לגבורה, והלוים מצד הגבורה, כמו שאמרו בזהר הקדוש:
(ג) או ירצה בפשיטות, דעמי קורא כאן לת״ח לתלמידי חכמים כמ״ש פ״ב דמציעא: "הגד לעמי פשעם", אלו ת״ח ששגגות נעשות להם כזדונות. וז״ש וזהו שאמר: שמעה עמי, ת״ח יודעי התורה, ואדרבה דיבום[4] קשה ששגגות נעשות להם כזדונות. ישראל שאינם יודעים ואעידה בך, דאין מלקין אלא אם כן מתרין. אלהים אלהיך אנכי, שקבלתם אלהותי ועשו מצוותי:
(ד) ואפשר במ״ש בס׳ בספר ארץ צבי באורך, ששמעו בהר סיני כמו הקול שהיה מדבר משה, דכביכול השכינה מדברת בגרונו. וז״ש וזהו שכתוב "והאלהים יעננו בקול", וארז״ל ואמרו רבותינו זכרונם לברכה בקולו של משה. וז״ש "וגם בך יאמינו לעולם", דיכירו וידעו דמה שאומר משה מפי הגבורה הוא, ע״ש באורך. וז״ש: שמעה עמי לכל מה שאומר משה, דכבר ואדברה ושמעתם שזה קולי, ומעתה כשידבר משה תדעו כי אני המדבר, ישראל ואעידה בך. אלהים אלהיך אנכי וקבלתם אלהותי:
(ה) ויתכן במ״ש בסוף ס׳ מטה יששכר, ותורף הדברים, דכונת ישראל באומרם נעשה ונשמע היינו שלא ע״מ לקבל פרס, וא״כ אנו יש לנו במצות דין שומר חנם דאינו חייב אלא בפשיעה. אמנם כתב מור״ם ח״מ סימן ש״ג, דאם שלח לו דורון נעשה שומר שכר, ע״ש משם הגהות מרדכי. וא״כ ה׳ נותן לנו מזונות, ולא גרע מדורון, ואנו כשומר שכר. אמנם כתוב בטעמי המצות למהר״ם ריקאנט״י ז״ל, דבשכר יחוד ה׳ ב"שמע" הוא זן אותנו, וכן הוא בש״ס במנחות דף נ״ג. זהת״ד זהו תורף דבריו ע״ש באורך. ועוד אפשר, דלא דמי לדין שולח דורון שכתב המרדכי, דהכא בפירושא אתמר דשכר מצות בהאי עלמא ליכא, כמו שאמר: "היום לעשותם", והכונה למחר לקבל שכרן. ואם כן המזונות הם מתנת חנם מטובו הגדול, דהוא נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו. ויש לנו דין ש״ש[5] דאינו חייב אלא בפשיעא. ובזה אפשר לרמוז פסוק ואני עמדתי[6] לריק יגעתי וכו' אכן משפטי את ה׳ ופעולתי את אלהי. הכונה "ואני אמרתי לריק יגעתי", דס״ד דסלקא דעתך דיש לנו דין ש״ש שומר שכר וחייב בגנבה ואבדה, ואנו חייבים בכל מה שגונב וטורף הסט״א הסטרא אחרא ואין תקומה. "אכן משפטי את ה׳", דיש להם דין ש״ח שומר חנם ואינו חייב אלא בפשיעה. וכי תימא המזונות כמו דורון והוי ש״ש, כמ״ש הגהמ״ר הגהת מרדכי? לז״א לזה אמר: "ופעולתי את אלהי", דשכר מצות בהאי עלמא ליכא וא״כ ואם כן המזונות מתנה בעלמא. א״נ אי נמי אפשר, "משפטי את ה׳" דייקא, דהוי שמירה בבעלים ופטור. וא״ת ואם תאמר דהוי פשיעה? לז״א: "ופעולתי את אלהי", שקבלתי אלהותו ויש לנו דין אשה עם בעלה, ומפני הש׳ השלום היא פטורה אם שברה כלים, כמ״ש הד״מ הדרכי משה וכמ״ש בעניותנו במ״א במקום אחר בס״ד. והנה בריש מדרש רות אמרו: מהיכן זכיתם שתקראו עמי? ואדברה, שדברתם "נעשה ונשמע", ע״ש. וז״ש: שמעה עמי, שתאמרו "שמע" ובזה אני נותן לכם מזונות. ואדברה, שדברתם "נעשה ונשמע", ואם כן יש לכם דין ש״ח שומר חינם שאינו חייב אלא בפשיעה. ישראל ואעידה בך, אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, שאמרתם "שמע", אלהים אלהיך אנכי, ה״א ה׳ אלהינו ה׳ אחד. וגם אני אעידה בך, "ישראל גוי אחד":
(ו) ועוד יש לרמוז: שמעה עמי, תאמרו "שמע", ואדברה לשון זיווג ויסוד, כמו "ראוה מדברת", יחוד שלם. ואז ישראל, שהוא בגימט׳ בגימטריא ר״ת עשר ספירות כח״ב גג״ת נהי״ם[7], כמ״ש בארץ החיים ומצאתיו גם כן בכתבי רבינו האר״י זצ״ל, ואעידה בך לשון עדי, כמ״ש כביכול "ישראל אשר בך אתפאר":
(ז) ויתבאר במ״ש הגאון מהרש״ק ז״ל בספרו הנחמד ברכת שמואל פרשת עקב, דבשכר שמיעה יש שכר בעה״ז בעולם הזה. ועוד לרבים יש שכר בעה״ז. ובזה פירש הרב ז״ל "והיה עקב תשמעון ושמר" וכו', ע״ש באורך. ואפשר זה ירמוז: שמעה, שמעו ותחי נפשכם, דבשמיעה יש שכר בעה״ז. עמי, ואתם רבים, ולרבים יש שכר בהאי עלמא. ואדברה, כמו שאמרתי, "והיה עקב תשמעון ושמר" וכו׳, כמו שפירש הרב הנז׳ הנזכר. אלהים אלהיך אנכי, דבשכר מה ששמעתם "אנכי" ו"לא יהיה לך" מפי יש לכם שכר בעה״ז, דדוקא בשאר מצות שהיה ע״י משה רבינו ע״ה ליכא בל תלין ע״י שליח. אבל השתי דברות ששמענו מפיו, שכרן בעה״ז, כמו שפירשו רבני אשכנז במאמרם ז״ל, כל מה שאוכלים ישראל בעה״ז הוא בשכר האמנה, כלומר שציונו בדיבורו "אנכי" "לא יהיה לך", ואיכא בל תלין. וזה רמז אלהים אלהיך אנכי, כדבר האמור:
פסוק טז
[עריכה]ולרשע אמר אלהים וכו׳. עיין מה שכתבתי אני עני בקונטריס שמחת הרגל רות דף ג׳ באורך בס״ד:
פסוק כא
[עריכה]אלה עשית וכו׳. שמעתי דרך הלציי, כי אנשים שהקפידו זה על זה, אם הא׳ מסיר שפה ולא יכול דברו, גם הב׳ כה יעשה. אך אם האב כעס על בנו, וכן הרב על התלמיד, אין הבן או התלמיד יכול גם הוא להתקוטט, כי האב או הרב יכהו וישימהו אל משמעתו. וז״ש וזהו שאמר: אלה עשית, העגל שאמרת "אלה אלהיך", והחרשתי, שנתכעסתי, וגם אתה רצית להתקוטט עמי כדרך ב׳ אנשים עברים נצים. וז״ש דמית היות אהיה כמוך, מה אני כעסתי גם אתה תכעוס. דע כי אתה בן ותלמיד, אוכיחך ואערכה וכו':
פסוקים כב-כג
[עריכה]בינו נא זאת שכחי — ר״ת ראשי תיבות גימט׳ גימטריא שטן, כי עוזב ה׳ דבק בו. ועכ״ז ועם כל זה אם יחזור בתשו׳ בתשובה – זובח תודה, שזובח יצרו, כמ״ש כמו שאמר ריב״ל רבי יהושע בן לוי, אז זדונות נעשות לו כזכיות. וזה רמז יכבדנני ב׳ פעמים: א׳ שחזר בתשו׳, וא׳ שהעונות עצמם כבוד, דנעשות זכיות. והראשונים פי׳ פירשו, דמי שמודה על נס שנעש׳ שנעשה לו, נעשה לו נס אחר, וכן עזה״ד על זה הדרך. וז״ש זובח תודה, שמודה על הנס שעשיתי, יכבדנני. ושם דרך, הוא משים דרך, כי אראנו בישע אלהים, דנעשה לו נס אחר וכן עזה״ד, עכ״ד. ואפשר דכיון, דזובח יצרו צדיק, והנס נעשה בזכותו, ואז זוכה לראות הנס כמשז״ל כמו שאמרו ז"ל ואראנו בישע אלהים.
אי נמי בהקדמת הרמז״ל ז״ל בשם רבינו האר׳׳י ז״ל, דבכל שנה ביום הנס נשפע שפע רב וגילוי אורות עליונים. וזהו ושם דרך, הוא משים דרך פתוח, אראנו בישע אלהים בכל שנה. ועמ״ש ועיין מה שכתבתי אני הדל בכסא דוד דרוש ח׳ בס״ד: