יוסף תהלות/לב
מזמור ל״ב
[עריכה]פסוק א
[עריכה]אשרי נשוא פשע כסוי חטאה. פי׳ פירש הרב עיר וקדיש מהר״ם פאפירש כ״ץ ז״ל בס׳ בספר טל אורות כ״י כתב יד פ׳ פרשת קרח (שנזדמן לידי לזמן מועט), דעל ידי תשובה מאהבה זדונות נעשות לו כזכיות. וידוע דמהזכיות עוטה מעיל חלוקה דרבנן. וז״ש וזהו שאמר: אשרי נשוי פשע, ששב בתשובה ונתכפר לו עונו, והאושר שלו שנעשה לו לבוש כסוי חלוקה דרבנן מהחטאה, דזדונות נעשות לו כזכיות, וז״ש כסוי חטאה, עכ״ד עד כאן דבריו ז״ל.
ואפשר לסיים, כי גם התשובה מיראה נאמר בה אשרי, וז״ש אשרי אדם לא יחשוב ה׳ לו עון, כלומר דשב מיראה וזדונות נעשות לו כשגגות, ולא יחשוב לו עון, דשב מיראה ואין לו עון אלא שונג. ואין ברוחו רמיה, שיראתו הוא בימי הדין כר״ה כראש השנה ויה״כ ויום הכיפורים, רק יראתו היא תמיד.
ושמעתי משם הרב החסיד מהר״ר מענדל ז״ל שהיה ר״מ רב מגיד דק״ק דקהל קדוש אשכנזים בע״הק בעיר הקדש טבריא ת״ו תיבנה ותיכונן, שהיה אומר, דמי שמצטער על שלא חשב שהוא לפני ה׳, כמש״ה כמו שאמר הכתוב "שויתי ה׳ לנגדי תמיד", באיזה זמן מועט, ונראה לו כאילו עשה עון, זה חשוב מאד, וז״ש: אשרי אדם לא יחשוב ה׳, דבזמן מועט שלא חשב בה׳ נראה לו עון, זה נאמר בו אשרי, עכ״ד:
אי נמי אפשר במ״ש במה שנאמר "מעביר ראשון ראשון," ואח״כ ואחר כך אם חטא נחשב לו גם הראשון, וכמ״ש הרמב״ם ה׳ הלכות תשובה. וז״ש אשרי נשוי פשע כסוי חטאה, שהקדוש ברוך הוא סולח לו עוונו. אמנם טוב ממנו ומאושר טפי אד׳ אדם שחטא ב׳ פעמים ולא יותר, שאין הקב״ה חושב לו עוון מסיבה שהעביר ראשון ראשון. ואמרי כותבי שמעתי שכך פירש רבינו מהר״ם אלשיך ז״ל "שש אנכי" (תהלים קיט, קסב):
אי נמי במה שפירשתי אני בעניי מ״ש מה שאמרו, האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מפסיקין[1] בידו לעשות תשובה. כי הנה מצות תשובה היא מצוה מתרי״ג, ויש אדם קדוש שרוצה לקיים מצות תשובה, וחוטא חטא קל ותכף שב, ומספיקין בידו. אבל האומר "אחטא ואשוב אחטא ואשוב" שני פעמים, מוכח דאינו לקיים מצות תשובה, רק להנות מהעבירה, אין מספיקין בידו. וז״ש אשרי נשוי פשע כסוי חטאה, ששב בתשובה ונמחל, אבל טוב ממנו אשרי אדם לא יחשוב ה׳ לו עון, כי מעת שהוא עושה העון הוא לקיים מצות תשובה, ואין ברוחו רמיה ליהנות מעבירה, רק לש״ש לשם שמים לקיים מצות תשובה, זה מאושר יותר כי כל מעשיו לשם שמים:
אי נמי אפשר במה שפירש הרב מהר״ש פרימו ז״ל עמ״ש על מה שאמרו: לא לן אדם בירושלים ובידו עון, שכן תמיד וכו׳ (במדבר רבה כא, כא). דהאדם אינו בא ליד עון אם לא חטא מקודם, ואם חטא, התמידין מכפרין החטא ואינו בא לידי עון, עכ״ד עד כאן דבריו.
וז״ש אשרי אדם לא יחשוב לו עון, כי אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. אמנם אשריו למי ששב תכף על החטא, כי בזה אינו בא לידי עון. וז״ש אשרי אדם לא יחשוב לו עון, כי חטא אי אפשר לינצל, אבל מסיבה שתכף שב אינו בא לידי עון:
פסוק ז
[עריכה]אתה סתר לי מצר תצרני וכו׳. אפשר במ״ש בירושלמי דברכות על פסוק "אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על ה״א ה' אלהיו עושה שמים וארץ" (תהלים קמו, ה), שה׳ יכול להצילו בים וביבשה, משא״כ מה שאין כן המלך לעבדו עיין שם. וז״ש אתה סתר לי, ודאי מצר, מכל צר בכל זמן ובכל מקום תצרני. רנה פלט, וכשארנן על הצלתי, תסובבני סלה, כמ״ש ע״פ על פסוק "כי חמת אדם תודך שארית חמות תחגור" (תהלים עו, יא). "פלט תסובבני" ר״ת ראשי תיבות גי׳ גימטריא פ׳[2] ולז״א ולזה אמר רני, הפך מדתה. ומ״ש ומה שכתבו המקובלים ז״ל ידוע:
פסוק ח
[עריכה]אשכילך ואורך בדרך זו תלך איעצה וכו׳ אל תהיה[3] כסוס כפרד וכו׳. כתב רבינו האר״י זצ״ל: במתג ורסן עדיו לבלום ר״ת בועל. ולפ״ז ולפי זה אפשר לרמוז כי רומז על עניין דרך ארץ, וז״ש אשכילך ואורך בד״רך ז״ו, בזמן יחוד הדודים למעלה זו תלך. איעצה ברמז. אל תהיו כסוס דכורא, כפרד נוקבא, שתאותם כר״ת כראשי תיבות במתג ורסן עדיו לבלום. בל קרוב אליך ס״ת סופי תיבות כלב, שנקשר. רבים מכאובים מרוב עסקם בזה, כמ״ש הרמב״ם. והבוטח בה׳ לש״ש לשם שמים דרך ז״ו, חסד יסובננו. וס״ת אל תהיו כסוס כפרד ס״ת "לסוד", שתשגיחו לסוד:
אי נמי אפשר: כסוס שאינו ראוי לישא בעול, וכפרד שאינו עוש׳ עושה פירות. אין הבין, שצריך לישא עול תור׳ תורה ולעשו׳ ולעשות מ״ט מעשים טובים וציצים ופרחים לתורה:
אי נמי אשכילך וכו׳, במשל הסבא קדישא, לבת מלך הסגורה בהיכלה ורומזת מעט וכו׳. אשכילך, אומרת התורה: אשכילך ואורך בדרך זו תלך, שכל מגמתך בתורה ומצות ליחד קבה״ו קודשא בריך הוא ושכינתיה, ז״ו ר״ת זעיר ונוקביה. גם זו גימט׳ גימטריא אחד, ליחד הדודים יחוד גמור. וזה טעם שבן י״ג חייב במצוות, כי י״ג גימט׳ ז״ו וגי׳ "אחד". איעצה עליך, לרמוז רמיזות, אל תהיו כסוס כפרד, ותדעו כי כל התורה שמותיו של הקב״ה ונדרשת פרד״ס פשט רמז דרש סוד, ומי שאינו מאמין בסוד נשאר פר״ד.
פסוק יא
[עריכה]שמחו בה׳ וגילו צדיקים וכו׳. אפשר במ״ש במה שכתב הרב יפ׳ יפה תואר, ד"אין מערבין שמח׳ שמחה בשמחה" לא נאמר בשמחת מצוה. וז״ש וזהו שאמר: שמחו בה׳, ובעודם שמחים גילו צדיקים, דהוי שמחה של מצוה וזה שכתוב "שמחו וגילו":