יוסף תהלות/יט
מזמור י"ט[עריכה]
פסוק ח[עריכה]
תורת ה׳ תמימה וכו׳. פירשתי בעניותי בקונט׳ בקונטרס דברים אחדים דרוש י״א בס״ד בסייעתא דשמיא:
פסוק יא[עריכה]
הנחמדים מזהב ומפז וכו׳. אפשר במה שפי׳ שפירשו הראשונים, "יש זהב ורב פנינים" (משלי כ, טו), ואם יעשה משבצת מזהב והפנינים יהיה יקר יותר ממה שהם כל א׳ אחד בפ״ע בפני עצמו, וז״ש וזהו שאמר: "וכלי יקר", אם יעשה כלי מזהב ופניני׳ ופנינים יהיה יקר, כן הוא אשר בו דעת ומענה לשון, וזהו "שפת״י דע״ת", עכ״ד עד כאן דבריו. ופז דהכא יש מפרשים אבנים יקרות. וז״ש דעת משפטי ה׳ אמת צדקו יחדיו והם נחמדים יותר מזהב ומפז שהוא אבן טובה, שבהצטרפם יותר נחמדים מבשהם נפרדי׳ נפרדים, כן משפטי ה׳ צדקו יחדיו והם נחמדים יותר ממשבצת זהב ואבן טובה שהוא פז. ואמר ומפז רב, כי תאות אדם לזהב ומרגליות הרבה לא תשבע עין, אך אין בו מתיקות וטעם, רק ענג, ואכילת הדבש יש בו טעם, אך הריבוי מאו׳ מאוס ונגעל, אך תורתנו הקדושה הו״ל הויא לה תרתי לטיבותא, כי החכ׳ החכם תמיד מתאוה לידע ודומה לו כאלו לא ידע, וגם מתוקים טעמי תורה ופלפולה מאד. וז״ש הנחמדים מזהב ומפז רב, שהרבה מתאוים להם אף כי יש להם אין קץ, וכן התורה. ועוד ומתוקי׳ ומתוקים וכו׳ יותר מדבש ואינו קץ בהם. גם עבדך נזהר בהם בעבורם, כלומר לשעה ולא ע״מ על מנת לקבל פרס, אף שידעתי שיש בשמרם עקב רב. שגיאות מי יבין וכו׳, ולא תימא דכיון דלא אחטא בשוגג לא אפשר לבא למזיד כסברת איזה מפרשי׳ מפרשים, לא היא, אלא האמת דמשכחת לה מזיד בלא שוגג, לכן אתפלל גם מזדים וכו'. אלו ימשלו בי שתכריז שיזהרו בי ובתורתי עד״ש על דרך שאמר סוף קדושין: אי לאו דמכרזי עלך הזהרו בו ובתורתו משוינא לדמך תרתי מעי. אז אהיה תם ובודאי נקיתי מפשע רב. יהיו לרצון אמרי פי השירות, והגיון לבי היא התורה הנקראת לב, שבה לב, למ״ד לעיני כל ישראל בי״ת בראשית רמז ל״ב נתיבות חכמה, כמ״ש כמו שכתב זרע בירך ח״ג דף כ״ב ע״ג ע״ש. ורצה לומר, שהשירות יחשבו כעסק התורה. אמרי פי והגיון לבי שקולי׳ שקולים, כמשז״ל כמו שאמרו ז"ל בילקוט ריש תהלים ע״פ על פסוק זה:
פסוק יג[עריכה]
ויתכן לפרש שגיאות מי יבין במ״ש במה שכתב ה׳ הרב זרע בירך הנז׳ הנזכר דף כ״ד ע״א, דהשם המפורש נקרא לב״י שהוא גי׳ גימטריא מ״ב, ואסור להוציא בשפתיו. וכתב השל״ה ע״פ על פסוק "תפלה לחבקוק הנביא על שגיונות" (חבקוק ג, א) כי המתעסקים בשמות הקדש בנסתר אסור להוציא בשפתיו, ופעמים בבלי דעת מוציאים, ובקש מחילה על שגיונות, והאריך הרבה שם בס׳ בספר זרע בירך בביאור פ׳ פסוק "כי בשרירות לב״י" וכו׳ "למען ספות הרוה את הצמאה" (דברים כט, יח) לאוסופי חטא שלותא על זדנותא, ע״ש עיין שם באורך. וז״ש וזהו שאמר שגיאות מי יבין ועל כן מנסתרות, מעסקי בנסתרות נקני אם בשוגג אוציא שמות הקדש. גם מזדים שלא אוציא במזיד חשוך עבדך אל ימשלו בי הסט״א הסטרא אחרא, אז אהיה תם ונקתי מפשע רב, שלא אשתמש משמות הקדש, דמאן דאשתמש בתגא חלף. ואחר שהתפללתי על השגיאות וכו', יהיו לרצון אמרי פי, התורה שאני מתעסק בביטוי שפתים, והגיון לב״י, עסקי בשמות הקדש ושם המפורש שצריך לחשוב בלב, כי כונתי לעבודתך כאשר גלוי וידוע לפניך ה׳ צורי וגואלי:
אי נמי אפשר, ונבין מה שהוצרך להתפלל דוד הע״ה המלך עליו השלום שיהיה חשוב לפניו יתברך הקורא מזמוריו, ועל זה אמר יהיו לרצון אמרי פי כמ״ש כמו שכתוב בריש שוחר טוב וכמש״ל וכמו שכתבתי לעיל. והלא המזמורים הם נפלאים בסודות התורה ורזין עילאין והם דברי רוח הקדש, וכמ״ש וכמו שאמר "רוח ה' דיבר בי ומילתו על לשוני" (שמואל ב כג ב), ומה ס״ד סלקא דעתך היה שלא יקובל אמירתם ברצון:
ואפשר, כי פשט רוב המזמורים הם המדברים על עסקי אויביו ומלחמותיו וכיוצא, והאומרם חושב כבפשטן של דברים ולא ידע כי סוד שתו, וכל הדברים יחודים ומפלאות תמים דעים. יואעיקרא[1] אפשר שהאומר אינו נראה בעיניו דעוסק לתלמוד תורה, ולכן התפלל דוד הע״ה המלך עליו השלום שהאומר מזמוריו יהיה לו שכר כעוסק בנגעים ואהלות. וז״ש וזהו שאמר: יהיו לרצון אמרי פי דייקא, בשגם אמרי פי הם על מלחמותי ואויבי, עכ״ז עם כל זה יהיו לרצון. והגיון לבי, שידעתי הסודות, זה יועיל שיהיו לרצון:
פסוק י[עריכה]
אי נמי אפשר, ונקדים מ״ש מה שאמרו רז״ל: משפטי ה' אמת צדקו יחדיו. ר״ש רבי שמעון בן לקיש אמר: צדקו מק״ו מקל וחומר, ורבנן אמרי: צדקו מג״ש מגזירה שוה. ופירש הגאון מהר״ר העשל ז״ל, דפ״ק דפרק קמא דברכות עביד ק״ו: ומה שן ועין אחד מאבריו של אדם, עבד יוצא בהם לחירות, יסורין שממרקין כל גופו של אדם עאכ״ו על אחת כמה וכמה. ואידך אמר: נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורין, מה ברית האומר[2] במלח, מלח ממתקת את הבשר, אף ברית האמור ביסורין, ממרקין כל עונותיו של אדם. וז״ש משפטי, שהם היסורין, צדקו יחדיו, רשב״ל ר' שמעון בן לקיש אמר צדקו מק״ו, כלומר: משן ועין, ורבנן אמרי מג״ש דברית ברית, עכ״ד עד כאן דבריו.
ואני בעניי הרגשתי על הגאון ז״ל במקום אחר, דר״ש בן לקיש קאמר בסוגיין ג״ש דברית ברית, ואילו במדרש שוחר טוב הנז' הנזכר אתי עלה מק״ו רשב״ל, ואנחנו לא נדע בשנותו את טעמ״ו. ועתה ראיתי בעין יעקב דגריס דר' לוי אמר ג״ש ברית ברית.
והנה כתבו המפרשים, דד' דארבעה חלוקי כפרה שהיה ר' ישמעאל דורש היינו בשב מיראה, אבל שם[3] מאהבה תכף מתקבל, וליכא ד' חלוקי, וזדונו' וזדונות נעשות כזכיות. גם כתבנו בדרושי' בדרושים, דהעיקר כר' ישמעאל דכריתות ומיתות ב״ד בית דין מתכפרין ביסורין, והראיה מהג״ש, דברית נאמר על הקללות דיש בהן מיתות ב״ד. וז״ש יראת ה' טהורה עומדת לעד וגם תשו' תשובה מיראה טובה היא, משפטי ה' אמת היסורין צדקו יחדיו, אפילו לכריתות ומב״ד ומיתות בית דין. ואמר במדרש מק״ו כמו שפירש הרב העשל, דיש ק״ו גם למיתות ב״ד. ורבנן ג״ש דברית ברית. וכל זה היינו מיראה, אבל שב מאהבה – הנחמדים מזהב, דהיינו שמאהבה שב, דלדידיה הנחמדים מזהב וכו' ומתוקים מדבש וכו' וא״צ ואין צריך ד' חלוקי בשב מאהבה: