יוסף תהלות/ח
מזמור ח׳[עריכה]
(א)[עריכה]
פסוק י[עריכה]
ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו תמשילהו במעשה ידיך כל שתה וכו׳ ה׳ אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ. רז״ל אמרו פ׳ פרק ר׳ עקיבא (שבת פח ב), שמלאכי השרת שאלו התורה ואמרו: תנה הודך על השמים, וא״ל ואמר להם משה רבינו ע״ה עליו השלום: למצרים ירדתם וכו׳? כלום יש יצר הרע ביניכם? וחזרו ואמרו מה אדיר שמך בכל הארץ, ואלו תנה הודך על השמים לא כתיב.
ואפשר במה שכתב מהרח״ו מורנו הרב חיים ויטאל זצ״ל בשערי קדושה, שחקר חקירות עצומות בבריאת האדם והיצה״ר והיצר הרע ואיך הוא גדול מהמלאכים וכו׳, ויישב שאור מחצב הנשמות הוא קרוב לאור י״ס י' ספירות שעליו אור מחצב הנשמות ועליו המלאכים ועליו הדינין, וניתן לאדם נשמה, ומהמלאכים יצה״ט יצר הטוב, ומהדנין יצה״ר יצר הרע, ונתן לו מכל העולמות, ויש לו יכולת להמשיך השפע לכל בהיותו כולל כל העולמות שיש בו חלק מכולם, והאריך בזה ע״ש עיין שם ויאורו עיניך. ובזה מצאנו תשובה שלימה לשאלת המלאכים על התורה, דכיון דהמלאכים אין להם שייכות כי אם מאותו עולם שהם בו, אינן יכולים להמשיך שפע ולקשר וליחד, וכל עיקר התורה והמצוות לברר ני׳ ניצוצות הק׳ הקדושה ולהעלות׳ ולהעלותם ממדרגה למדרגה, וזה אינם יכולים המלאכי׳ המלאכים, רק האדם ע״י על ידי נר״ן נפש רוח ונשמה שיש לו שייכו׳ שייכות בכל העולמו׳ העולמות. וגם למ״ש למה שכתבו המפרשים דהמלאכים באו מכח דינא דבר מצרא אין טענתם טענה, והעיקר הוא הנשמה, ואדרבה אור מחצב הנשמות אצל אור הי״ס הי' ספירות כביכול, ונמצא כי ישראל הם מצרנים יותר בכח נשמתם. וז״ש וזהו שאמר להם מרע״ה משה רבינו עליו השלום: למצרים ירדתם וכו׳, רמז להם דישראל ירדו למצרים להעלות ניצוצי הקדוש׳ הקדושה עד שעשאוה כמצולה שאין בה דג״ים, רמז לנשמות הנק׳ הנקראים דגים, וזה ע״י על ידי נר״ן נפש רוח ונשמה שיש להם שייכות בכל עולם, ואתם לא כן כי אין לכם שייכות כי אם בעולס שאתם בו, וא״כ ואם כן התורה אינה ראויה לכם כי עיקרה לברר ולהמשיך שפע בכל העולמות. וחתם באומרו: כלום יצה״ר יצר הרע יש ביניכם? כלומר, חזו גברא הכולל הכל ואפילו מאור הדינין, וזהו היצה״ר היצר הרע כמ״ש כמו שכתב מהרח״ו זצ״ל, א״כ אם כן מה דמות יערוך ישראל לכם?:
פסוק ב[עריכה]
ובזה נבא אל הביאור, אשר תנה הודך על השמים הם דברי המלאכים ששאלו התורה. ואין הדין עמהם, כי הלא מפי עוללים ויונקים יסדת עז, שהיא התורה והבל הקדוש היוצא מפי עוללים ויונקים, וה״ה והוא הדין לגדולי ישראל שאין בהם חטא יסוד התורה, למען צורריך הסט״א הסטרא אחרא להשבית אויב ומתנקם, דע״י דעל ידי התורה מוציאין בלעם מפיהם וכלים, וזהו 'לשבות אויב', וכל זה בכח נשמת ישראל שיש בה מכל העולמות, לא כן המלאכים.
פסוק ד[עריכה]
כי אראה שמיך גודל וחוזק יצירותיך, ועכ״ז ועם כל זה אין בכולם אלא מאותו עולם שהם, והאדם כולל הכל.
פסוק ה[עריכה]
מה אנוש כי תזכרנו להיו׳ להיות בו מכל העולמו׳ העולמות ובן אדם כי תפקדנו, תצונו מצותיך, ותחסרהו מעט מאלהים, כי אור מחצב הנשמות סמוך לאור הי״ס הי' ספירות, וא״כ ואם כן הוא בן המצר אמיתי, וכבוד והדר תעטרהו, שנתת לו נר״ן נפש רוח ונשמה מכל העולמות לקשר וליחד הכל ולברר ע״י על ידי התורה והמצות ני׳ ניצוצות הק׳ הקדושה.
פסוק ז[עריכה]
וע״י ועל ידי שהוא כלול מהכל ויש בו כח להמשיך השפע, עי״ז על ידי זה תמשילהו במעשה ידיך כל שתה תחת רגליו, כי על ידו מתברכין הכל, ומאחר שכן, לישראל נאה לקבל התורה. וחזרו והודו מלאכי השרת ואמרו: ה׳ אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ.
(ב)[עריכה]
פסוק ד[עריכה]
אי נמי אפשר, כי אראה שמיך וכו׳ ירח וככבים וכו׳, ואמרו רז״ל שהירח קטרגה, א״א אי אפשר לב׳ מלכים וכו׳, וא״ל ואמר לה זילי והמעיטי את עצמך, ונתן לה הככבים להפיס דעתה. ומזה יש ללמוד, מה אנוש ולא יתגאה, שהרי ירח נתמעטה בעבור שקטרגה כמדובר:
(ג)[עריכה]
או יאמר, כי מקטרוג הירח נמשך קטרוג היצה״ר היצר הרע, כמ״ש כמו שכתב הגאון החסיד במעשה רוקח במסכת ר״ה ראש השנה. וזה רמז ירח וככבים וכו׳, ומזה נמשך הקטרוג מה אנוש, שרבו המקטרגים על האדם:
(ד)[עריכה]
אי נמי בא ללמד, כי עין בעין ישתכל המשתכל השכל וידוע, כי הנה אלהי עולם ה׳ שליט בעולמו שמיעט הירח, וליתובי דעתה הרבה צבאותיה, וז״ש וזהו שאמר ירח וככבים, וכמשז״ל וכמו שאמרו ז"ל, ומזה ישכיל אדם לפייס את חבירו עאכ״ו על אחת כמה וכמה ק״ו קל וחומר, וזהו מה אנוש, יכיר בחסרונו למעבד נייחא ואקרובי דעתא את עמיתו שהוא מין במינו:
(ה)[עריכה]
או יאמר במשז״ל במה שאמרו ז"ל, "ויעש אלהים את הרקיע", על מקרא זה הרעיש בן זומא את העולם, והכתיב "בדבר ה׳ שמים נעשו". וכתב הר״ב יפ״ת יפה תואר מרז״ל, שהשיבו לו: ליפרע מהרשעים שמאבדים אותו. וזה רמז: כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך, שכתוב "ויעש", והלא "בדבר ה׳ שמים נעשו". והתירוץ הוא, מה אנוש ליפרע ממנו:
(ו)[עריכה]
אי נמי במ״ש במה שכתוב בז״ח בזוהר חדש, דמראית השמים נמשך יראה לאדם, וכתיב: "עיני לשמיא נטלית ומנדעי עלי יתוב" (דניאל ד לא). וזהו שאמר: כי אראה שמיך וכו׳ בא לי היראה, ואני מכיר מה אנוש וכו׳:
(ז)[עריכה]
או יאמר במ״ש במה שכתוב בזהר הקדוש, דע״י דעל ידי התורה שלומד האדם נעשי׳ נעשים שמים חדשים, וזש״ה וזהו שאמר הכתוב: "השמים החדשים וכו׳ אשר אני עושה" תדיר (ישעיהו סו כב). וז״ש וזהו שאמר: כי אראה שמיך, על השמים העיקריים; מעשה אצבעותיך, על השמים החדשים. וכל זה מחסדיך הרבים, ומה אנו מה חיינו, מה אנוש וכו׳:
(ח)[עריכה]
אי נמי אפשר, מה אנוש כי תזכרנו קודם שבא לעולם, כמשז״ל כמו שאמרו ז"ל, דמשה רבינו ע״ה עליו השלום מצא להקב״ה שאומר: "אליעזר בני אומר: עגלה בת שנתה" וכו׳. ובן אדם שכבר בא לעה״ז לעולם הזה כי תפקדנו לומר משמו, כמ״ש כמו שכתוב פ״ק פרק קמא דגיטין: "אביתר בני אומר" וכו׳:
(ט)[עריכה]
פסוק ב[עריכה]
או יאמר דרך רמז: אשר תנה הודך על השמים, דהמלאכים אמרו כן כמש״ל כמו שכתבנו לעיל. ואפשר דהמלאכי׳ דהמלאכים ידעו שהתורה שנותן היא מבריא׳ מבריאה, כמ״ש כמו שכתבו ר״מ ורבינו האר״י זצ״ל, ולכן אמרו אשר תנה, אשר הוא רומז לאי׳ לאימא דמקננא בכרסייא. תנ״ה הוא כמספר ג׳ מילויי אהיה[1] כמספר תנ״ה, דהתורה היא מבריאה:
הערות ויקיעורך[עריכה]
- ^ אל"ף ה"א יו"ד ה"א, אל"ף ה"ה יו"ד ה"ה, אל"ף ה"י יו"ד ה"י. 143+151+161=455