יהל אור/שמות/חלק ב
פרשת תרומה[עריכה]
דף קכו עמוד ב[עריכה]
נקודה עלאה קדמאה: בשביל שיש נקודה תתאה ועיין לקמן ר' א' (ח"ב ר, א). ואמר "קדמאה" - לאפוקי השני שדבוק בה"א ונהר יוצא כו'.
מגו דסתים: רישא תתאה וכמ"ש חכמה סתימאה דלא אתפסק.
וגניז: רישא תניינא ועליהן אמרו במופלא ממך כו' ובמכוסה ממך כו'.
דלא ידיע כו': הוא עלאה על כולא. ואמר בו ג' דברים - "דלא ידיע ולא כו'" - כנגד הב' רישין תתאין אע"ג דגניז וסתים נאמר ג"פ אהיה אנא זמין לאתגלייא וכמ"ש בפ' א"מ.
ומגו סתימו כו': הוא תתאה הנ"ל שממנו יוצא כמ"ש באדרא זוטא.
נהירו דקיק וסתים: שיו"ד קטנה ואין לה חוורא בגווה והיא שחורה ובכלילו דכליל כולא נאוה כו' וז"ש כליל כו' - בג' קוצין לג"ר ובמילואו לזו"נ.
בטיש מאן כו': ההוא רישא עלאה בההוא נהירו דפריסא.
וכדין אפיק: הה"א שבתוכו היו"ד והוא הגג ונהר יוצא כו'.
אתרקימו ואשתכללו כו': ונוטה שמים כיריעה כיריעות שלמה ואינון חמש ואינון שית והוא דעת עליון דלא אתגלי כלל רק דבוק ליו"ד בלבד קו ימין.
וז"ש בר לההוא נהורא דקיק כד עאל כו': וידוע שאותיות עליונים כאשר מתפשטים למטה נשאר העליון במקומו וזהו יו"ד הראשון.
דאינון חיילין כו': ג' דרגין חב"ד יו"ד וב' קוין הנ"ל.
כיון דאפיק כו': ר"ל כאשר יוצאין ס' רבוא אלף הנ"ל לג' ה"א והוא קו שמאל.
כדין איהו חבורא חדא: שאז מחוברין ביו"ד הנקודה בימין ובנהר בשמאל.
דף קכז עמוד א[עריכה]
וז"ש ואינון רזא דאת וא"ו כו': וכמ"ש בספרא דצניעותא דס"ד ה' ד' הות בקדמייתא כו' ומדאתעברת כו' וז"ש דאתחבר כו' - כי הראשון בנקודה וזה בה'.
וז"ש כי יעקב כו': שמחובר ביו"ד וה"א וזה עדיין אינו שלם עד הלידה שנזכר בסוד אהי"ה.
כד נפק כו': וזהו ו' של השם וזהו ישראל ו' שלם וכאן נתגלה השם ומ"מ ב' קוים הראשונים נשארים במקומם כנ"ל.
אפרסמון דא היכלא עילאה: בינה היכל לאבא (בסוד אפר שדינין מתערין מינה, ה' גבורות, פ"ר דמנצפ"ך, וס"מ בינה ותבונה כידוע. כנ"ל).
אפריון דא היכלא דלתתא: מלכות (גם כן בסוד פ"ר הנ"ל ויו"ד זעירא חכמה זעירא. כנ"ל). אדנ"י היכל להויה.
דף קכז עמוד ב[עריכה]
ונשמתין עילאין דלית להון גופא כו' ינקין כו' מאינון נהרי אפרסמונא כו': פי' נשמתין שהם בההוא עלמא ינקין מבינה עוה"ב.
ונשמתין דאית להון גופא כו' וינקין מההוא נהירו דאפריון: פי' צדיקיא שהם בגופא בעוה"ז הם יונקין ממלכות עוה"ז[1].
דף קכח עמוד א[עריכה]
באגר שלים כו' וברעותא דלביה ונפשי': כמ"ש ואהבת את כו'.
ובאשתדלותי' רב וסגי: כמש"ש והיו הדברים כו' ושננתם כו'.
ובאתתקנות' דגרמי: כמש"ש וקשרתם כו'.
ובאתדכות' דמשכניה: כמש"ש וכתבתם כו'. והן ד' דברים שצריך כמ"ש אז ראה כו' וכמ"ש במ"א[2].
דף קלד עמוד ב[עריכה]
רעיא מהימנא. פקודא ללמוד כו' דמהימנותא: כל העשר ספירות.
אבתרה -- צ"ל אבתריה.
אשר ידבנו: ללמד לאחרים.
דף קלה עמוד ב[עריכה]
- [ליקוט]
שמא דע"ב סליק ונחית: מ"ש בפרשת תרומה שמא דע"ב סליק ונחית הוא שר"ת וס"ת הולך כסדר הפסוקים ואמצע הוא להיפך וכ"ה רוב השמות וכמעט כולם כידוע וז"ש שמא דמ"ב ... סליק ולא נחית - שהוא כסדר וכ"ה שמא דתליסר מכילין גם כן סליק ונחית כנ"ל. ע"כ ליקוט.
שמא דמ"ב כו' לרתיכא עילאה שמא דע"ב כו' לרתיכא תתאה: א"ה כתב הגר"א בביאורו לתיקונים ל"ח א' ד"ה דכלהון כי כל ספי' ז"א הן ו' צינורין וכל צינור הוא ו', וכן מלכות דז"א הוא ז"פ ו' - גימטריא מ"ב. וכן מלכות דז"א היא קבועה בכל ספירה וספירה דז"א ומשלמת למ"ט. אבל מלכות נוק' היא כלולה מג' צינורין וכ"א משבע דהיא בת שבע - יו"ד על ו' דהיא ז'. והן כ"א ומשלמת לע' פנים. ובליקוטיו כתב הגר"א כי ע' וע"ב אחד כי ב' שרשא דכולא וכ"ה בכל ע' וע"ב -- ע' נפש, ואברהם ויצחק - ע"ב. וכן ע' אומין וב' גוים שרשא דכולהון עשו וישמעאל הן ע"ב. וכן כולם.
דף קלט עמוד א[עריכה]
וארגמן דא כנופי' כו' ושש בוצא איהו כו': (ע' באוה"ג ריש היכל ו' דבראשית. ש"ל).
תליסר זינין אלין בר אבנין יקירין אלין וכלהו סלקין לכ"ה אתוון כו': ר"ל עם י"ב אבני חושן והן ביחודא דעמודי הכסא שהן כ"ד דיחודא תרין וחד דפקודי (ח"ב רכח, א) רק שב' אותיות הן אותן עצמן דכ"ב שקדמו והן נגד ב' אבני השוהם שהם א' מאבני החושן ושלכן יוסף כלל כל השבטים וכן אבנו שהוא שוהם בו כתובים כל השבטים באפוד. וכ"ה הוא כ"ב וג' דיה"ו, והוא כנגד תנ"ך וכ"ב אתוון כמש"ל.
דף קלט עמוד ב[עריכה]
כ"ה לקבל כ"ב כו': וכ"ה בהיכלות כ"ב נהורין וג' נהורין והן אל ברוך כו' מספרים כבוד אל קדוש וכן באשרי ג' אשרי וכ"ב אתוון. ולפי שבשכמל"ו לא אשלים רק לכ"ד לכן גם דוד בדרגא דנוק' לא אשלים רק לכ"ד שחסר נ' באשרי שאנו משלימים ב"ואנחנו נברך כו'" וסוד הכ"ד הוא כלל הגוף שידוע שחו"ג ו' פרקין וכן נו"ה ו' פרקין, וכן ת"ת הכולל ויסוד הכולל וכ"ה בנוק'. וזהו סוד כ"ד כ"ד ואשלמות לכ"ה הוא מל' של כל אחד ואחד נקודה האמצעית.
יעקב בעא לאתקנא כו' ואתקין בכ"ד כו' כ"ה לקבל כ"ב אתוון ואורייתא נו"כ כו': (כה"מ ע"ס ביאר הגר"א ז"ל בארוכה בהיכל ג' דבראשית (מ"ב ב') ד"ה ההוא נהורא דכליל לון. עי"ש).
דף קמה עמוד א[עריכה]
כתיב וידבר כו' האי קרא אוקמוה חברייא: דג' הספרים שחיבר הן בג' דרגין דרגין שכוללין כל[3] הי"ס - ג"ר ז"א כ"י מל"ך הן ג' חדרי המזון וכן בעש"נ ובכל דבר והנה משלי בג"ר וז"ש שלשת אלפים משל ופשטה דקרא הוא שלשת פעמים משלי דשם שהן ג' חלקים. ש"ה נגד ו"ק וזהו חמשה ואלף וכמ"ש ע"ב ויהי שירו חמשה ואלף [ע"ש] והוא גם כן בדרגא דאלף דסליק לאבא ואמא בסוד משכיל[4]. והוא שיר ברזא דאלף יו"ד של שיר כמ"ש בז"ח ש"ה והוא שיר - חד, השירים - ה' שירים, ואלף חוזר לאחד וזה סוד תתר"ו כו' עם הכלה[5]. ועם נקודה האמצעיות סלקא תתר"ז והוא כמנין שמהן דלעילא דשם במילוי אלפין[6]. וז"ש תתר"ו סימן. וקהלת נגד כ"י דהיא כניס לכולא ובה אתרמיזו דיוקנין דכולא וכליל כולא ולכן וידבר על כו'[7].
דף קמו עמוד א[עריכה]
אמר קב"ה רעותי כו' הה"ד ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם כו': א"ה כתב הגר"א בתיקונים צ"ה א' בד"ה ועוד ויבן וז"ל:
- ור"ל דושכנתי בתוכם ר"ל בתוך בני ישראל דעיקר בנין הוא רוחיהון דצדיקיא וקיימא בהמ"ק בזה וכל תיקון השכינה הוא נשמתין דצדיקייא בהאי עלמא דהוא התפשטות רוחא דילה ולכן אמרו כל מי שאינו עוסק בפריה ורביה ממעט את הדמות שהוא רוחא דילה שהיא כדמותנו כידוע, וזהו וצדיק יסוד עולם שהיא השכינה שהיא כלל הארץ והעולם צדיק דלתתא וכן צדיק דלעילא ברית קיימא שמשפיע ונותן לה בנים. עכ"ל.
דף קמו עמוד ב[עריכה]
מאן ישקני ההוא דסתים גו סתימא עילאה: עיין ביאור כה"מ ע"ס בהיכלות דפקודי רנ"ה א' ד"ה דאינון דאתנסיבו דשקלי במתקלא. עי"ש.
דף קנב עמוד א[עריכה]
ת"ח טי"ת כו' את דא משניא כו': והטי"ת באדם הוא הלוז והוא אחות לבן הארמי שהוא חי"ת בסוד בנות ח"ת. וכן למטה קליפת השום מפסיק ביניהם וכשנתגלגל באלב"ם אתיהיבו ט"ר ביחד (עי' ח"א ר"ד א'. נראה מהרד"ל) ברזא דטוב עם מאד. וכ"ה ברזא דאליהו נחשא דחיים לכן ויקנא לאלהיו קנא כו' וזהו קנא לאדם וכן באדם ב' נחשים כו' וח"ק גם כן ביחד והוא שכינו של טי"ת שם והוא בהיפוכא וע"ל ק"פ ב' (ח"ב קפ, ב) (עי' בליקוטים שבסוף הספר).
ק' לא כו': והוא בעל מחלוקות ועליו אמרו שקר אין לו רגלים בשביל רגל הק' משא"כ טי"ת שהוא מיושב תחתיו מלבן רחב והוא איש טוב רודף שלום שהקוף פושט לשונו (ולשונם תהלך בארץ. הרמ"ש) וזנבו לתהומא, משא"כ ט' שכופף לשונו לתוכו וזהו סוד והיה פי ראשו בתוכו כו' לא יקרע, דלא שליט ביה מחלוקת והבדל ובהבדלה אתברי גיהנם וט' וק' אינן בענין עה"ב אלא בחיי עולם הזה ולכן שם לא שליט מ"ה. והלוז של אדם לא טעים מעץ הדעת טוב ורע ולכן נשאר בסטרא דטוב וכן בארץ וכן בעופות החול לפי שכולן כלולין באדם וכן אליהו ונקרא בתואל על שם בית אל שהוא לוז.
כמה דאת דא כו' את ק': וזהו קרח דנחית לשאול ובהיפוכו משה רבינו ע"ה ותרא כי טוב הוא.
דפים קנג ע"ב - קנד ע"א[עריכה]
שלחן איהי דקא מסדרא כו' לסדרא בי' פתגמי אורייתא כו' זכאה איהו מאן דאלין תרין קיימא על פתורי' מלי דאורייתא וחולקא למסכנין: (ז"ל הגר"א בליקוטיו בכי"ק שתחת יד הרב הג' ר"א ק"מ נ"א) בזוהר תרומה שצ"ל על השלחן ד"ת וחלק לעניים, והענין כי השלחן הוא מלכות וצריך לכוללה בג' דברים נגד ג' שלמעלה שמקבלת מהם ואמרו (ברכות נ"ה א' ושם נסמן) בזמן שבהמ"ק קיים מזבח מכפר עכשיו שלחנו של אדם מכפר עליו, כי האכילה דומה לעבודה בברירת הניצוצין וכמ"ש קרבני לחמי ואמרו (פסחים נ"ט ב' ושם נסמן) שהכהנים אוכלין ובעלים מתכפרין, לכך כתבו הראשונים שצריך לזבוח יצרו על השלחן כמ"ש ושחט כו' צפונה כו'. והנה התורה וג"ח משלימין לג' דברים ומאיר בה ח"י עולמים בג' גווני הקשת. וא"ל כאלו אכלו כו' שהם נאחזים מסטרא דשמאל וע"כ צריך לכללה בכל הג' קוין בסוד אבהן וז"ש (משנה, אבות ג) שלשה שאכלו כו'. עכ"ל).
דף קנה עמוד א[עריכה]
יוצר אור הא יצירה: (א"ה. עמ"ש הגר"א בתיקונים נ"ב ב' ד"ה תתן להם. כי ג' קליפין באגוז והן נגד בי"ע והכל בנוק' תורה שבע"פ. קליפה ירוקא דאגוזא הוא עשיה. וקליפה הקשה חוורא דאגוזא ביצירה ולכן יוצר אור ביצירה חוורא דאגוזא. והוא בהו אבנים סלע דיצירה. ובורא חשך הא בריאה: הוא חללא דאגוזא שהוא בבריאה דשם חשך דחפי עלה אבן דיצירה וא"י להשיגה ושם הוא תהום - וחשך על פני תהום).
דף קנז עמוד ב[עריכה]
רעיא מהימנא. לתקנה בי' - לא גרסינן "בי'".
לאזהרא - צ"ל לאתסדרא.
דאינון משכנא כו': חשיב כאן י' דברים. דמזבחות ב' הם והם נגד עשר ספירות.
- ארון - בינה, היכלא פנימאה כמ"ש בת"ז ארון נור דליק בינה עי"ש.
- כפרת - חכמה, וכן באדם קרום של מוח.
- כרובים - כתר ושם "ודברתי אתך כו'" - שם השכינה. וכן באדם על הקרום משכן הנשמה באוירא דגלגלתא קד"א. וכן גלגלת באדם בינה כנגד ארון. וג' הראשונות באדם בראש ק"ק וכן בספירות הן ק"ק סתומין וכן במשכן בק"ק.
- משכנא - מלכות כידוע.
- מנרתא - חסד בדרום
- שולחן - גבורה בצפון
- מזבח - תפארת באמצע כ"ז ידוע ואין צריך להאריך. ע"כ ותעמוד מלדת ד' סמכין דכרסייא כי מקום מלכות אצל ת"ת כידוע. ע"כ סיומא דגופא מסיים גם כן המשכן מכאן ואילך לבר מגופא.
- כיור וכנו - נצח והוד כמ"ש בת"ז שהן יוצקין מים ליסוד כיור למעלה וכנו למטה שהן מעלה ומטה דו"ק.
- מזבח החיצון - יסוד זיו איקונין של יוסף דומה לשל יעקב שניהם מזבח נקר' גוף וברית חד והן הכל כסדר.
וכ"ז בשכינה בעשר ספירות דילה.
וז"ש וכלא בשקל: שהוא מלכות כמ"ש לקמן.
ובגין דא כו' זה יתנו: ר"ל זה השער כו' שהוא מלכות.
ולך מני כו': שהוא כולל כל העשר ספירות שהוא אילנא רבא כמ"ש בת"ז וע"י מתייחדת השכינה בכל העשר ספירות.
שקלים: ובגמרא (מנחות כט, א) איתא שרצים. ותוס' שם הקשו אמאי לא תני שקלים.
אתון מפיקין כו': ר"ל אתם מוציאים הלימוד מן מקשה כו'.
דף קנח עמוד א[עריכה]
שבע כו': דהיא בת שבע כלילא מז' ספירות כמש"ו.
איהו כו' ואיהו כו' - צ"ל איהי..ואיהי. ור"ל כי שני בחינות במלכות, א' אצל ת"ת וא' תחת יסוד כמש"ו, ולכך היא באמצע אצל ג' ספירות חג"ת נקראת נר מצוה ואצל נה"י נקראת נר מערבי. וז"ש (שבת כב, ב) שנר מערבי עדות שהשכינה שורה כו'.
דאית לה כו': ר"ל כל שם הוי"ה ב' ההי"ן בששה קנים י' ו' בקנה אמצעי כמש"ו.
בן י"ה כו': ר"ל עמודא דאמצעיתא ת"ת שכולל כל הו"ק שלכך בישראל י"ב שבטים ו' דו"ק ו' דכללותן בת"ת ולכך הן בקנה האמצעי ו' בקנה א' בבחינת כללותם.
כצורת ז': ר"ל י' מלכות חכמה זעירא י' זעירא והיא כאן על המנורה תגא דס"ת כמ"ש לעיל י' על ו' צורת ז'.
בכל אבר: כמ"ש לקמן מבית ומחוץ תצפנו בשכינתא.
מחצית השקל: מחית הוא ו' ושקל הוא י' כדאיתא לקמן ריש פרשת תשא בפקודא.
הה"ד זה כו': ראיה דהיא נקראת שקל ונקראת מחצית השקל דזו"ן להן כותל א' כידוע בסוד הנסירה וכותל היא כ"ו ת"ל - כ"ו עמודא דאמצעיתא הוי"ה, ונוקבא ת"ל שהכל פונים בו, תלים של הלכות כמש"ל. וזהו שקל - גימטריא ת"ל, ולכך נקראת 'מחצית' - חצי לז"א וחצי לנוקבא ויתבאר לקמן יותר.
וחמש אמות רוחב: צ"ל אורך. ור"ל הקרש ארכו עשר אמות ב' ההי"ן ורחבו אמה וחצי ו' י'.
וחצי כו': מצה פרוסה כמ"ש בת"ז.
וכלא אתרמיז כו': ר"ל כמש"ל וֹ חולם תגא. וּ שורק אמצעי. וִ חירק שימושא. ובג' מקומות הנ"ל משלמת אותו לעשר ספירות. תגא ג' ראשונות שימושא מלכות ולכן רמוזים בז' ג' כמ"ש בת"ז תגא ז' שימושא ג' שורק שוה אצלו ו"ק ושם ו'. וענין הויה שבעמודא דאמצעיתא הוי"ה שלימה כידוע וגלוי ההוי"ה הוא מבינה כמ"ש ברעיא מהימנא פרשת בא ועטרת היסוד הוא ה' אחרונה שבשם כידוע והן הו"ה ומל' יו"ד משלמת השם. וכל זה בבחינת השם שבת"ת אבל בכל עשר ספירות מתחיל מחכמה ומשלים במלכות כסדר. וכן כד סלקת חכמה זעירא לחכמה שם הוא תגא גם כן השם כסדר בת"ת כנ"ל.
אני: ר"ל מלכות.
ראשון: תגא בחכמה שנקראת ראשית.
אין אלהים: דשם נקרא' שם מלא ה' אלהים.
דאתרמיז כו': ג' יודי"ן - יו"ד בתחלה, יו"ד אצל וא"ו, יו"ד אחר ה' אחרונה.
וכל שם כו': ר"ל שמלוי הזה רומז על מלכות שהשם זה נוקבא הוא שבו ההי"ן על יודי"ן כמש"ו.
אלא - לא גרסינן.
י' על ו' כו': ר"ל בשם הנ"ל.
כ"ש כו': ר"ל כנ"ל.
ובגין דלא כו': ר"ל לפי שדרגא דמשה רבינו ע"ה כולל כל העשר ספירות וע"י מתייחד בכל העשר ספירות.
מעצמה: צ"ל מעצמו. ר"ל מעצמו דקב"ה כמ"ש עצם מעצמי.
שאר מאנין כו': ר"ל לכך עשה בצלאל שהוא סיומא דגופא וע"י שכינה שימושא לכן לא עשה המנורה.
דשכינתא תתאה - צ"ל שכינתא. עמודא דאמצעיתא - צ"ל דעמודא דאמצעיתא.
ודאי: ר"ל דבעלמא דאתי עטרת תפארת כידוע.
באות ל': ר"ל ז"ש לה' שהן ג' יודי"ן הנ"ל כולל כל העשר ספירות גימטריא למ"ד כנ"ל.
מסטרא דטעמי: גרסינן, ולא גרסינן מילת "דילה".
זרקא כו': דאתזרקת לעילא כמ"ש בת"ז.
דהיינו סגולתא: על האות בכתר על חו"ג צר"י כעין סגולתא שם היא ביו"ד. בה' בסגול תחות תרין ירכין גם כן צר"י.
ביה אשתמודע: ר"ל בעמודא דאמצעיתא.
דף קנח עמוד ב[עריכה]
למארי תורה: ר"ל זהו גבור. גבורים בתורה. [מצאתי כתוב על הגליון. כמ"ש (יומא עא, א) אליכם אישים אקרא כו' אלו ת"ח כו' ועושים גבורה כאנשים].
כל טיבו כו': שהם א"צ לבקש העוה"ז.
סעודה: היא סעודה הידועה.
באסתר: היא שכינה ומבקש' בעד כל אחד מישראל כמ"ש בת"ז.
מההיא שעתא כו': ר"ל כמ"ש בפרשת משפטים כברא דקוב"ה ושכינתיה נטרין אותו בעצמן.
ילדתיך: דירית נשמתא.
הן עוד: ר"ל אותו שנאמר בו עוד נביא כו' הוא בדרגא דהיום גדול דהוא עד"א עמודא דאמצעיתא(?), על דרך אמרם(?) גדול ה' כו' שהוא אילנא רבא.
דחמש כו': ר"ל לכן כתיב נפשך[8].
דף קנט עמוד א[עריכה]
דלא למירמי אבן: כמש"ו.
ומלגאו: בסוד נשיקין רוחא ברוחא.
דודאי אורייתא כו': ר"ל אע"ג דאורייתא דיו וארונא זהב. וז"ש הה"ד לא כו'.
מתפוחים - צ"ל מעפצים.
וכל מילין דהוו כו' - צ"ל דדיו', ור"ל כמ"ש (שבת כג, א) כל השרפים יפים לדיו כו'.
לישנא דיו כו': ר"ל אע"ג דהת"ח דרע לו בעוה"ז דיו להיות כרבו שגם כן בעוה"ז מל' גוון אוכמא כמ"ש שחורה אני ונאוה מלגאו.
דיו יוד: ר"ל חכמה זעירא יו"ד והיא דיו כנ"ל.
ידו חכמה כו': כמש"ו דכתב ב"נ בידו בדיו ואותיות ידו - י' חכמה, ד' תבונה שהיא ד' שבבינה כידוע, ו' דעת, ידו, ועם דיו מל' נשלם השם בס"ת - עמודא דאמצעיתא. וז"ש בידו בדיו ועם ארון הכל א' כנ"ל.
דף קסח עמוד א[עריכה]
כבוד דא כבוד עלאה דאיהו ימינא ושמאלא: [א"ה. כתב הגר"א בתיקונים בביאורו להג"ה נ"ט ב' בד"ה ברחימו דאהבה שר"ל דעת. וחב"ד הן ד' פרשיות של ראש כי דעת כולל ימינא ושמאלא חו"ג והם ברוך שם כבוד ונכללין בבית אחד בתפלה של יד בתיבת מלכותו].
דף קסט עמוד א[עריכה]
אינון שבע ברכאן ירתא כלה מרוחא עלאה אתר דכל ברכאן נגדין מתמן: ר"ל מבינה שממנה יוצאין כל הברכות והיא רוחא עלאה כידוע וכמ"ש שם למעלה למשרי בההוא חופה רוח עלאה כו'.
דף קסט עמוד ב[עריכה]
ושית ברכאן אינון דכלה מתברכא מינייהו ואת אמרת דאינון שבע: שהן ו"ק דדכורא דמתברכא מינייהו וכידוע בסוד תפלת י"ח ג"ר וג' אחרונות וכמ"ש בפרשת פקודי לקמן ובפרשת ויקרא ברעיא מהימנא.
אלא שביעאה איהו דקא מקיים כלא: ר"ל בינה שממנה כל הברכות והוא בתפלה סוד ברוך הראשון שמתחיל בברוך ובה נכלל הכל כמ"ש בפרשת פקודי שם. ועכשיו מפרש והולך סדר הז' ברכות.
רוב ברכאן על היין דאיהו כו'... רזא דיין: ר"ל הגבורות שהוא יין המשומר בענביו שהוא גבורות דבינה שהן משומרין והן שכר העוה"ב, עין לא ראתה, והן יורדין לגבורה מדת יצחק לשמח אותו כמ"ש ויבא לו יין וישת ואז ויברכהו - מכאן שהברכה על היין וכמ"ש בפרשת בלק דף קפ"ט (ח"ג קפט, א) "תנינן שבע רקיעין אינון ואינון ז' היכלין ושית אינון וחמש אינון וכלהו נפקי מגו ע"ק עלאה ההוא יין דמשיך לי' יעקב מרחיק וסחיט ליה מענבים דההוא גפן כדין יעקב אמשיך ליה ההוא יין דקא אתחזי ליה וחדי ושתה הה"ד ויבא לו יין וישת הכא אכל עילא ותתא וע"ד ארחיק מלה ומשיך לה במשיכו דתרי תנועי והיינו לו לי' לתתא לי' לעילא בתרין סטרין".
ר"ל לו למדתו פחד יצחק ליה לעילא במדתו שהוא נאחז בה בינה כידוע. וז"ש כאן יין עביד פירי בין לעילא בין לתתא - ר"ל בינה וגבורה.
גפן נטיל כלא ואפיק איבין לעלמא: ר"ל מלכות נקרא גפן והיא מוציא הפרי והכל בסוד הגבורות שג' מדריגות אלו נקראין אלהים כמ"ש בפרשת אחרי מות דף ס"ה (ח"ג סה, א) ת"ח רזא דמלה ג' דרגין אינון וכל דרגא ודרגא בלחודוי ואע"ג דכלא חד ומתקשרי בחד ולא מתפרש דא מן דא ת"ח כלהו נטיען וכל אינון בוצינין דמתלהטין כלהו נהירין ומתלהטין ומשתקיין ומתברכאן מההוא נהרא דנגיד ונפיק דכלא כליל ביה וכללא דכלא בי' והאי נהרא אקרי אם כו' ובגין דקרינן לה אם נוק' גבורה כו' דרגא תניינא מסטרא דהאי קדמאה נפיק ואתער דרגא אחרא דאקרי גבורה והאי אקרי אלהים כו' דרגא תליתאה צדק כתרא בתראה האי בי דינא דמלכא כו' ואלין אינון ג' דרגין דאקרון בשמהן דדינא וכולהו מתקשרין חד בחד בלא פרודא כו'.
וכן אמר בפרשת פקודי דף רנ"ז ע"א (ח"ב רנז, א) בגין דאית אלהים חיים לעילא ואלהים דאיהו בי דינא דלתתא הה"ד אך יש אלהים שופטים בארץ לעילא סתים מכלא (ר"ל בינה ומלכות) ואית אלהים דאיהו בי דינא דלעילא (והוא מדת יצחק) ואלהים עלאה כליל לאלין דלתתא וכלא איהו חד.
ואתערו דחדוה שמאלא איהו דכתיב שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני: ר"ל התעוררות הזיווג ותיאובתא הוא בשמאלא ששם החדוה.
וההוא אילנא דחיי עביד פירין ואיבין באתערותא דא: ר"ל יסוד, וכמ"ש שם בפרשת בלק "וההוא יין אזיל מדרגא לדרגא עד דיוסף חסידא טעים ליה כו'" ואמר שם "ובגפן דא איהו גפן דאשתמודע בקודשא כו'" (ר"ל דכתיב ובגפן בפתח הבי"ת להורות על סימן ידיעא כמש"ו) ואמר שם "ולית ברכתא אלא ביין באתר דחדוה שארי והיא כפורחת ככלה דאתקשטת ועאלת ברחימו בחדוה דההוא יין כו' כדין עלתה נצה סליקת רחימו דילה לגבי דודה ושריאת לנגנא ולאעלא ברחימו כו'".
ודא איהו ברכה קדמאה דכלא: ר"ל בורא פרי הגפן. והוא בגבורה רישא דמלכא ולפי שהתחלת הזיווג ואתערותא בשמאל לכן מתחיל בשמאל ושם פרי דגפן וההוא סתימא בורא שלכן לא אמר אלא בלשון סתים - 'בורא' ולא 'הבורא' שהוא מלכות בסוד המוציא כידוע.
תניינא שהכל ברא לכבודו רזא דברית קדישא חדוה דהבורא דנטיל כל ברכאן למעבד איבין בההוא גפן: ר"ל שהכל הוא יסוד שנקרא כל כמ"ש דנטיל כל ברכאן וברא הכל ביסוד כל ברכאן לכבודו בשביל כבוד מלכות שנוטל כל ברכאן לתת לה.
דהא בקדמיתא (ההיא פרי) נחית מלעילא ארח שייפין ונגיד לברית קדישא לנגדא לון בההוא גפן: ר"ל שמתחלה אמר ברכה ראשונה לאחית ההוא פרי מלעילא ארח שייפין ועכשיו ברכה זו נגיד לברית קדישא לנגדא בההוא גפן כנ"ל.
ודא מסטרא דימינא דהא לית איבא משתכחא אלא בימינא: שטפה הוא טפת החסדים מחסד כמ"ש באדרא רבא חסד דמתגלי בפום אמה והוא חסד דכליל ה' חסדים כמ"ש שם והוא רזא דברית כמ"ש באדרא רבא דף קמ"ב (ח"ג קמב, א) וכיון דאתגלי יו"ד פומי' דאמה אתגלי חסד עילאה והאי אמה חסד הוא דאתקרי ותלי בהאי פום אמה ולא אקרי חסד עד דאתגליא יו"ד דפום אמה ות"ח דלא אתקרי אברהם שלים בהאי חסד עד דאתגליא יו"ד דאמה כו' וכל החיבור וזיווג ואמשכת ברכאין הכל בחסד כמ"ש למעלה בהיכל החמישי עי"ש.
ושמאלא הוא לאתערות הזיווג ותיאובתא וחמימות דזיווג ואח"כ נגדא הטיפה מחסד. וז"ש שמאל אתער וימינא עביד. ולכן מברכין 'שהכל' על המים וזה הברכה הוא בחסד וז"ש שמאלו תחת לראשי ואח"כ וימינו תחבקני והתמשכות היין לעשות פרי הוא התעוררות הזיווג כנ"ל והוא סוד טיפת הגבורות והתמשכות הטפה הוא טפת החסדים כמ"ש אביו מזריע לובן והוא חסד בפום אמה כנ"ל. וזהו סוד מזיגת המים ביין וכמ"ש בפרשת בלק שם חנוך מטטרו"ן אמר ויבא לו יין דארמי מים בההוא יין ואי לאו דארמי מים לא יכול למסבל כו' מהו כיין הטוב דאתא יעקב וארמי ביה מיא. וזהו סוד ברכה שלישית שנכללו מים ביין.
כמו שמפרש והולך לבתר כליל שמאלא בימינא וימינא בשמאלא למיהוי רזא דאדם: ר"ל דרגא דעמודא דאמצעיתא ובו נכפל ההתכללות לפי שימינא לבד נכלל השמאלא בו ובשמאלא לבד נכלל הימינא בו וכאן בעמודא דאמצעיתא נכללו זה בזה.
ובגין כך תליתאה איהו יוצר האדם יעקב ודאי איהו עמודא דאמצעיתא דיוקנא דאדם הוי: כמ"ש שופרא דיעקב שופריה דאדם וכמ"ש בתיקונים.
רביעאה איהו עמודא חדא דירכא ימינא: והוא ברכת אשר יצר את האדם בצלמו שהוא נתקן על יצירת הנקבה כמ"ש לוי בריך חמש רב אסי בריך שית לימא בהא קמיפלגי דמר סבר חדא יצירה הואי ומר סבר שתי יצירות הואי. וכמ"ש רש"י שברכת יוצר האדם הוא דכורא וכאן הוא בשביל הנוק' שנתקן מדכורא והתקין לו ממנו מגופו בנין כמ"ש ויבן ה' אלהים את הצלע וז"ש בצלמו בצלם דמות תבניתו כמ"ש ריש פרשת במדבר דף קי"ו (ח"ג קטז, א) "בצלמו בצלם חד לדכורא וחד לנוק'", ואמר בפרשת שמיני "צלם בדכורא דמות בנוקבא", ולפי שהנוקבא כלילת מדכורא לכן אמר בצלם דמות כו'. ואמר שם "לא דכ"ע חדא יצירה הוא, מר סבר בתר מחשבה ומר סבר בתר מעשה אזלינן כי הא דרב יהודא רמי כתיב ויברא אלהים את האדם בצלמו וכתיב זכר ונקבה בראם, הא כיצד - בתחלה עלה במחשבה לבראות שנים ולבסוף נברא אחד". ר"ל כמ"ש כלם בחכמה עשית - בבינה, שבחכמה המחשבה ובבינה המעשה, וכמ"ש בפרשת בראשית בסוד אומר ועושה ובחכמה דו"נ שנים במילוי יו"ד ו"ד כמ"ש פרשת ויקרא ואמור ובאדרא זוטא עי"ש ובבינה הם אות אחד ה' שהוא ד"ו וז"ש בתחלה עלה כו' ולבסוף שחכמה ובינה נקראין עומק ראשית עומק אחרית כמ"ש בספר יירה ונה"י הן ג' ספירות דבנין הנוק' דשם מתחלת ומשם מתברכת ושם קומתה והן דילה כמ"ש בזוהר ובתקונים בהרבה מקומות רבו מלספר ולפיכך מתחיל כאן לדבר בנוק' וכמ"ש רש"י שם סדר ברכות שנסדרו על עסק הזיווג אינו אלא מאשר יצר ואילך שאותה ברכה מתחלת לדבר בשניהם; 'אשר יצר את האדם' מדבר בזכר, 'והתקין לו ממנו בנין עדי עד' - היא הנקבה. שנבנית מנה"י (בסוד וכל בניך למודי ה', אל תקרי בניך אלא בוניך) ולכן מתחלת בברוך ומסיימת בברוך ושני ברכות שאחרי' אינן מתחילין בברוך ואח"כ ברכה שביעית מתחלת בברוך והן ג' דרגין ג"ר בחג"ת וג' האחרות בנה"י והן מדרגה אחת דנוק' והן ד' רגלי המרכבה חג"ת ונוק' שהיא קומת נה"י ולכן לא הוזכרו בכ"מ אלא ד' דרגין שהן מדרגה אחת לבד דנוק' והן ד' דרגין דידה עם מלכות שהן כלן לגבי דכורא אחד כידוע ואח"כ ברכה שביעית אל בינה כמ"ש למטה.
חמישאה שוש תשיש ותגל עקרה דביתא: ר"ל לא עקרה ממש אלא כמ"ש עקרת הבית אם הבנים שמחה.
וז"ש בחדוה בקבוץ וכנישו דבנהא מד' סטרי עלמא: שהוא נוסח הברכה בקבוץ בניה לתוכה בשמחה.
ודא רזא דירכא אחרא דיתחבר בירכא שמאלא למיזל ולמכנש לכל סטרין: ר"ל שנתחבר נצח עם הוד לילך ולקבץ גליות כמ"ש ועמדו רגליו ביום ההוא כו' שנו"ה הן על ההליכה ועל הקיבוץ והן שניהן עושין אומנות אחד שהן תרי פלגי דגופא לפי שרגל א' בלא חבירו אין יכול לעשות כלום משא"כ בידים ושאר אברים וכמ"ש בז"ח דף צ' ע"ב בהוד ההוא מהימנא אחרא דלגבי חברא כל אומנתי' דחברא איהו עביד כו' עי"ש. ולכך אמר בברכת הוד ואמר דירכא אחרא אתחבר בהדי' כו' ובהן קיבוץ גליות כמ"ש ברעיא מהימנא פרשת משפטים דף קי"ט ע"ב (ח"ב קיט, ב) שחר אקדים ליומא דפורקנא ומאי איהו נצח כו' ובהון אילת אעילת רישא בין ברכהא כו' ברכהא אינון נו"ה כו' עי"ש. ושם השני משיחין כמ"ש בתז"ח דף ע"ב ע"ג תרין שוקין דמלכא דעלייהו שריא נס ובגינייהו אתמר אלה פקודי תרין פקודין ודאי דבגינייהו אתמר פקד פקדתי תרין נביאים תרין משיחין אינון ודאי כו'.
וז"ש כאן וכנישו דבנין ורחימו למיעל לון בין ברכין באינון תרין דנביאים שריין בגווייהו: ר"ל קיבוץ הגליות באהבה למיעל לון בין ברכים כאדם האוהב את בנו והוא קיבוצם לא"י במלכות שהיא בין נו"ה (וזש"ה על ברכים תשעשעו כאיש אשר אמו תנחמנו ובירושלים תנוחמו) והוא לבהמ"ק שבו כל זכורך רזא דזכור וקיבוצם הוא במקום הנביאים ור"ל בנו"ה ששם מקומם ומדרגתם.
חדוה דעקרא דביתא: ר"ל שהן חדוה דעקרה דביתא כמ"ש מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה ובנים הם בנ"ה כמ"ש וכל בניך למודי ה' וכידוע ובהן החדוה לכ"י שהם נקראין ששון ושמחה כידוע, ששון בהוד ושמחה בנצח. וז"ש כי בשמחה תצאו שבו היציאה מגלות וז"ש ושאבתם מים בששון שנקר' שואבות כמ"ש בתז"ח דף פ"ג ע"ג דשכינתא איהי בעיא לאשקיא מעולימין משואבי דאורייתא כו' ואמר בז"ח רות דף ס"ז ע"א ושתית מאשר ישאבון הנערים אינון כרובים. וזהו "ממעיני הישועה" שהן מבינה כמש"ש וצמית בתיאובתיך לינקא מרזא דעלמא עלאה באתערו דאינון כרובים ובגינהון איהי מתשקיא משקיו עלאה כו'. והעיקר בהוד דרגא דידה וכידוע בסוד שאול מרחובות הנהר.
מ"ט: ר"ל מ"ט כנישו בנו"ה.
בגין דהא שתי ערבות לא עבדין איבין ופירין: ר"ל נו"ה שהן שתי בדי ערבות אינן עבדין פירין כידוע ופירות שלהם הוא שבהן מתכנשין כל הזרע כמ"ש בפרשת משפטים דף קכ"ג ע"א (ח"ב קכג, א) שוקין וכוליין כולהו תליין באתר חד דתמן אתכניש כל רבות וכל משחא דגופא כו' ומאן אינון נצח והוד. ובאדרא זוטא רף רצ"ו בתרין שוקין ומתאחדן בינייהו תרין כוליין ותרין ביעי דדכורא דכל משחא ורבות וחילא דדכורא דכל גופא בהו אתכנש דכל חיילין דנפיק מנהון נפקין ושריין כלא בפום אמה ובגין כך אקרי צבאות ואינון נצח והוד. ולכן נה"י כולם מדריגה אחת וסמוכין זה לזה בברכה כנ"ל שכלם דבר א' עושין, שנו"ה בהו מתכנשין לנחתא ביסוד ולכן נקראים על שם הנוקבא דכ"ז הוא ליתן לנוק' מה שאין כן בחג"ת שהן ג' דרגין דחד"ר. והן מתברכין בעצמם.
וז"ש וכנישו דבנין לגבייהו אינון פרין ואיבין דלהון: ר"ל לכן תליא בהו קיבוץ גליות שדרגא דלהון אינו אלא לקבץ כנ"ל.
ולא אתערו כנישו דבנהא לגבהא בר נביאים: שכל הנביאים כולם מתנבאים על קיבוץ גליות וכמ"ש קול צופיך נשאו קול יחדיו ירננו וכמ"ש כל הנביאים יתכנשון אליה ויבשרו לה על קיבוץ גליות כמ"ש דברו על לב ירושלים קראו אליה כו'.
שתיתאה שמח תשמח רעים אהובים אתר דרעותא כו'... דלא אתעדון דא מן דא: כמ"ש מבועא דבירא דלא פסיק מן בירא לעלמין ושניהם נכללים בהיכל אחד והן רעים ושניהם נקראים צדק בשם אחד. רק שבו בתוספת יו"ד - שהוא יו"ד זעירא - פי אמה חסד דמתגלי שם טפה דיו"ד. והיא נקראת צדקה בה"א והן איש ואשה והוא ביו"ד והיא בה"א. ויו"ד דאיש באמצע וה"א דאשה בסופה כנ"ל וכן בצדיק וצדקה. וז"ש וצדיק וצדק כו'. ואומרים בו "כשמחך יצירך בגן עדן מקדם" שהשמחה אשר שם הוא בנהר אשר יוצא מעדן להשקות את הגן שהוא יסוד וכמ"ש בפרשת ויקהל דף ר"י ע"ב (ח"ב רי, ב) "דא עדן עלאה כו' ידע לנקודה תתאה בחד צדיק דנפיק מניה נהר דרוי לי' כו' והאי נהר דנפיק מעדן לתתא רזא איהו לחכימין ברזא דכתיב והשביע בצחצחות נפשך ומלה דא אתפרש לעילא ותתא נשמתא דנפקת מההוא עלמא כו' וההוא נהר דנפיק מעדן כל אינון נשמתין בלבושי יקר יתבין על ההוא נהר כו' וכדין מתיישבין ורווין באינון צחות כו' וההוא נהר איהו תקונא דנשמתין לאתיישבא ולאתזנא ולאתהנאה מאינון צחות ונמשתין אתהנן על ההוא נהר ומתיישבין ביה ההוא נהר דלעילא אפיק נשמתין ופרחין מינה לגו גנתא האי נהר דלתתא בגו גנתא דארעא אתקין נשמתין לאתתקנא לאתמשכא באינון צחות כו' כגוונא דמיא מתיישב' נפשא לאתנהרא כו' ובגין דמתהנין נשמתין על ההוא נהר דנגיד ונפיק מעדן כו'", עי"ש. ומסיים "ברוך משמח חתן וכלה" שיסוד הוא חדוותא דחתל וכלה.
עד הכא שית ברכאן דכלה אתברכת מינייהו: כנ"ל ברזא דו"ק והן כסדר רק גבורה קודם לחסד כנ"ל והוא בסוד זהב וכסף בסוד המשכן כמש"ל דף קל"ח ע"ב (ח"ב קלח, ב) איהי תרומה ברזא דזהב דהא מתמן אתזנת בקדמיתא בגין דאיהי גבורה תתאה כו' עי"ש, וכן כאן בסוד הכלה שהוא ברזא דמשכנא כמש"ל ע"א ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עומדים וכתיב התם שרפים עומדים כו' אלין קיימא בתיקונא דכלה וסחרן סחרנא דחופה למשרי בההוא חופה רוחא עלאה כגוונא דכלה לתתא כו' עי"ש. וכן כל תיקוני המשכן הוא ברזא כלה.
שביעאה איהו מקיים כלא ומהאי שביעאה כו'... למיהוי כלה שלימו דכלא: ר"ל זו הברכה נגד בינה שממנה הכל מתברכין והיא כלל עשר ספירות שהיא כוללת ג' ראשונות והיא כוללת ו' קצוות - בינה - בן י"ה. וז"ש "כליל עילא ותתא וע"ד כליל בהאי יו"ד כו'" ומשם כל החדוה ממעיני הישועה ונביאים מבינה כרובים זהב ובהם השמחה מבינה ולכן עשרה מיני חדוה ובה כל עשר מאמרות דמעשה בראשית ויאמר אלהים - אלהים חיים, אומנא דעלמא כידוע וכמ"ש בפרשת בראשית מאן אלהים - אלהים חיים ולכן בערבות עשרה דברים צדק ומשפט וצדקה וגנזי חיים וגנזי שלום ונשמתן של צדיקים ורוחות ונשמות שעתידין להבראות וטל שעתיד הקב"ה להחיות בו מתים והן עשרה זיני חדוה האלו. ואמר זאת הברכה באחרונה דלא נחית נהירו דילה עד שהיא שלימה בכל ברכאן דבעלה כמ"ש בזוהר כמה פעמים ובהיכלות לקמן דף רנ"ו ע"ב וכד מתדבקן רוחא ברוחא כדין רוחא עלאה סתימאה שארי על האי רוחא דאמצעיתא ועד לא אתער לאתדבקא רוחא ברוחא רוחא עלאה לא שריא על האי רוחא וכו'. וזהו סוד ארך התיבה ורחבה ואח"כ קומתה, ברזא דב' השמות. ומסיים "משמח חתן עם הכלה" שהוא מלכא דשלמא דיליה וממנו הכל כנ"ל ולכן מסיים כאן "עם הכלה" כנ"ל דלא נחית עד שהן בזיווגא חד וזהו "עם הכלה". ובנוסחא דידן י"ב מיני שמחה ויש סמך בז"ח דף מ' ע"ד עי"ש.
זכאין אינון ישראל דאינון זכו לתתא כגוונא דלעילא כו': וז"ש כאן דאינון שבע ברכאן דאתמסרו לה, ר"ל להאשה הישראלית.
- (כל זה הועתק מביאורו על ההיכלות גוף כי"ק שביאר שם (בהיכל ו') כל המאמר הזה בד"ה בגין דאינון שבע ברכאין דאתמסרו לה. שהובא בסיום כאן. ש"ל)
- [ליקוט]
סוד מ"ש בפרשת תרומה אהבה בד' רוחין - הן ד' מוחין, א"ב הן חכמה בינה כידוע. והוא בסוד אלף בינה שהוא חו"ב, ואח"כ גמול דלים שהן יסוד ומלכות בסוד טפת הזרע דנפיק ממוחא. וזה הלימוד קודם למעשה. וה' ה' - הן ב' מוחין דדעת - ה' חסדים וה' גבורות, ואחד נפיק מחכמה ואחד נפיק מבינה - ב' עטרין דגניזין בגווייהו כמ"ש באדרא זוטא. והן אותיות אהבה. (ועיין ביאור היכל ו' דבראשית ד"ה הני תריסר נהורין. המ"ל).
- עוד מצאתי ליקוט לפרשת תרומה
בשמע ובשכמל"ו י"ב תיבות שם של י"ב מלך מלך ימלוך שמע ו' דכורין בשכמל"ו ו' נוקבין ו' ההין והן המלכות נקנית בשלשים מעלות וכן בב' שמות שבפאות הידועים שהן מלכות דכתר דא"א כידוע. וה' אלהינו ה' - י"ד אתוון הידועים, ואחד - י"ג - הן כ"ז אותיות שבתורה וכן שבמשכן י"ד אבנים שבחשן ואפוד, וי"ג דברים בנדבת המשכן. ומ"ש כ"ה זינין לפי שלא חשיב לאפוד שהן בחשן גם כן והן ביוסף הכוללם. וכ"כ (בזוהר) בפרשת וירא [ובז"ח רות] ה' אלהינו ה' - י"ד כו', וכ' שם מן שם יה"ו יוצא כ"ב אותיות, וה' אותיות מנצפך שהן כ"ז והוא מן הוי"ה פשוטה - כ"ב מן יה"ו דכורא, וה' מה"א אחרונה נוקבא, ולכן גם כן כפולים בא"ב והן גבורות אבל כ"ב הן חסדים כידוע והן סוד אתה והן ה' נגד ה' שהן מה' מוצאות. ומש"ש בזוהר הוי"ה מליאה - טעות סופר הוא וצ"ל הוי"ה פשוטה, וכ"ה בהרבה מקומות בזוהר ותיקונים.
דף קפ עמוד א[עריכה]
דאתוון חקיקין [גו] נקודה טהירין: שהנקודות הוא מאוירא בהיר הוא בשחקים וזהו טהירין. ואותיות מבוצינא גליפין, ואותיות ונקודות הן גופא ורוחא כמ"ש בז"ח ש"ה. וכל ענין רוחא הוא טהירו וגופא חקיקא בסוד גליף גליפו בטהירו כו'. ולכן נקראו הרוחות ושידין טהירין שהן רוחות בלא גופות.
לעילא אינון בריבועא כו': ובפרשת תרומה כתב להיפך בסוד אפרסמון וצ"ל כאן לעילא בחכמה בסוד הבן בחכמה לתתא בבינה עצמה. (א"ה. עי' בתיקונים קל"ג ע"ב בד"ה מבועא דמיא כתב שם הגר"א כי לעילא אינון בריבועא היינו בסוד אימא עלאה הדבוקה בחכמה במילוי יו"ד ו"ד והן סמ"ך ומ"ם והוא עיגולא גו ריבועא - סמ"ך תוך המ"ם, ונכלל העיגול בתוך הריבועא. וז"ש בספר הבהיר עגולא בגו רבועא רהיט והוא השמים גלגל המזלות בגו נדנם(?) ריבועא אבל לתתא בחכמה תתאה מלכות דהיא דיוקנא דנקודה עלאה אינון בעיגולא שהיא ה' שהיא ד' על ו' והוא מ"ם וסמ"ך והוא ריבועא בגו עיגולא לא רהיט והוא יסוד הארץ שהיא ריבועא והיא בגו עיגולא לכן לעולם עומדת שהן נכללין בתוך עיגולא מ"ם במילואו. כי מילואו מ"ם סתומה ריבועא נכלל בפשוטו מ"ם פתוחה עיגולא, וז"ש לתתא אינון בעיגולא. וז"ש לעיל ואע"ג דאת ס' כו' היינו מ"ש בפרשת תרומה סמך ומ"ם דאפרסמון מ"מ בגו נקודי טהירין הכל הוא ברזא דמ"ם).
אינון תשעה אינון תמניא: שהן ג' לכל צד בצורת מ"ם והם ח' והם ט' בצירוף נקודה האמצעית.
וע"ד אתפשטותא לארבע סטרין תלת כו': ששרשן הן מתלת נקודין של היו"ד.
ואלין אקרין רתיכא דילה ולא קיימין כו': ע' בסתרי אותיות בזהר חדש דף ה' ע"ב.
בר ברזא דתשע נקודין כו': שהן מתפשטין מאלו ובהון אקרון בשמן כמ"ש שם ובסוף המאמר דשם דף ט' ע"ב בסופו.
ואפיק נהורין תמניא ואינון תמניא כו': והן תמניא קיימין מאת יו"ד כמ"ש בסתרי אותיות שם דף ה' ע"ב וכדין נהרין מגווה תמניא אחרנין וכולהו קיימין ברזא דאת יו"ד כו'.
ואתוון תשעה כו' ואינון צרופים דשמא קדישא ברזא כו': שהן תמניא נהורין פעמים תשעה אתוון - ח' פעמים ט' הוא ע"ב. בצירופא דאתוון דשמא קדישא הוא ט' אותיות בצירוף ב' שמות אדנ"י אלהים כמ"ש בפרשת פקודי דף ר"ס ע"ב (ח"ב רס, ב) ושמא דא כליל כל שמהן אאלד"הניים כו' מצטרפין אתוון כו' וז"ש למטה ואתוון תשעה כו'.
דנפקי מרזא דתלת גוונין כו': ר"ל מחג"ת ג"פ[9] ע"ב. והכל מרזא דאת יו"ד שהוא תלת נקודין שלכן כל צירופו בתלת אתוון כל שם ושם כמ"ש למטה וע"ד אתוון בצירופייהו תלת תלת כו' כמה דאתמר.
ואינון תריסר כו': שהן תלת לכל סטר שאינן מתחברים התלת עם התלת והם ד"פ תלת.
ומהכא נחתין כו' לשית סטרין: לכל הו"ק י"ב שכל א' וא' י"ב בוסמין עלאין וכמ"ש לקמן ע"ב רזא תליתאה את ו' כו' דהאי את קיימא על י"ב רתיכין.
וע"ד לא אסתלק בסליקו כו': ר"ל לכך הוא בצירוף הכל בתלת תלת והסילוק בשם ע"ב הוא מלכות דסליקו באבהן עשר בכ"א כמ"ש בפרשת תרומה וסליקו דילה ברזא דחכמה ולכן הוא בתלת כמ"ש כאן וזהו המלכות בשלשים מעלות שיר למעלות ל' מעלות שהוא באבהן עשר בכ"א כמ"ש לקמן ובס"א ובסתרי אותיות(?) וכל נקודה קיימא ברזא דעשר גוון כו'.
רזא תניינא כו' מרזא דבוצינא כד אתכניש כו': כמ"ש בסתרי אותיות שם (זהר חדש ד, א) "האי אית ליה חמש רתיכין דנפקו מגו ההוא נהורא דבוצינא כד סלקא לאתרה ואתכנישת לבתר דעבדת משחתא". וזהו באור חוזר שהיא נוקבא וכן אמר בספרא דצניעותא פ"א אתיחיד יו"ד בלחודוי ובתר כן סליק בדרגוי לעילא לעילא כו' ואתנהירת אימא כו'.
כד אתפשטו תרין אתעבידו תלת חד כו': ר"ל שה"א נפיק מאתפשטותא דיו"ד כנ"ל וכמ"ש בריש פרשת בראשית, ויו"ד בו ג' נקודין - ב' ברוחבא וא' באורכא כנ"ל, ואתפשטו ונעשו מן ב' הנ"ל ג', ומן א' הנ"ל - ב', והוא שיעורא דדלי"ת מן הה"א והוא ה"א סמכין דילה. וז"ש ואתעביד חד היכלא.
- [ליקוט]
היו"ד ט' סמכין ברבוע בצורת מ"ם סתומה והן ג' נקודין לכל צד והן ח' נקודין ועם נקודה האמצעית גוף היוד הן ט' וז"ש הן ח' והן ט' ואלין סמכין דנפקין מגו בוצינא והן סמכין תחת היו"ד ותמניא אחרנין מגו יו"ד והן קיימין דיו"ד שהן ט' עם היו"ד גם כן והן שנקר' א"ס והראשונים הן רתיכין לאלו הט' ואלו הח' נצטרפו עם ט' אותיות ונכללין בכ"א והן ח' פעמים ט' שהן ע"ב, וגוף היו"ד הוא בג' נקודין ונכלל בכל ע"ב והוא שם ע"ב בג' אותיות כל שם, וכן הם י"ב נקודין - ג' לכל סטר כמו שמצוייר סביב המ"ם בפרשת פנחס אלא ששם מצוייר גפ"ג והן מתפשטין בו"ק הן גם כן ע"ב.
אמר דאתוון חקיקין גו נקודי טהירין - שאותיות הן מבוצינא והן סוד גליפו דבוצינא ונוקדי הן סוד אוירא ששם הוא אור וזהו טהירו וז"ש בתחלת הזוהר בריש הורמנותא גליף גליפו בטהירו עלאה וגליף גליפו הוא גלגלתא כמ"ש באדרא רבא י"ג עיבר גליפין ושם בוצינא דקרדינותא. בטהירו עלאה - באויר עליון שאינו נתפס ברישא דלא אתידע בז"ת דחכמה דרדל"א שהוא ראשית שנקרא שירותא ושם ראשית המחשבה לאין סוף.
(מצאתי מוקף בהעתק אחר וז"ל: אמר לעילא אינון בריבועא לתתא אינון בעיגולא - ר"ל בז"ת של אבא שהוא יו"ד ו"ק ומלכות ו"ק הוא בסוד נקודות וד' בסוד אותיות וזהו היכלא ליו"ד).
[ע"כ ליקוט]
דף קפ עמוד ב[עריכה]
ואלין לא קיימו כו': והענין כי בין בקדושה ובין בסט"א אית ימינא ושמאלא, דו"נ. והן בג' עולמות בי"ע למעלה שניהם טובים. ובעשיה מדור הקליפות שניהם רעים. כי ימינא הוא חנף ומרע שמראה טוב לב"א ושמאלא בעל מחלוקת איש לשון בל כו' והן אותיות ח"ק ומספרם גיהנם והן דכר ונוקבא דגיהנם. וביצירה - עץ הדעת טוב ורע, מטה ונחש, ושם ב' אתוון ט"ר. אבל בבריאה כולו טוב והוא בנשמתא כי אין בה חטא לעולם כי היא מסתלקת קודם החטא ושם ב' אתוון י"ש, או"ר ומנח"ה. וח"ק הוא סיומא דיצחק - סוספיתא כו' מ"מ ח' הוא שכינו של ט' כי שניהם בימינא. וזהו סוד ח"ט שממשיך הקדושה אצלה בצירוף[10] כי טוב העץ להשכיל כו'. וכן רי"ש שכינו של קו"ף אבל הן ק"ר - אין בהם הולדה כי שניהם רע לכן צריכין לשי"ן דלעילא - כל שקר שאין אמת בתחלתו כו'. והן שקרא דמרגלים ומחלוקת בשמאלא כי אף שאין אחיזה שם מכל מקום למטה יש להם קצת אחיזה בשמאלא שהוא השי"ן ואינו יכול להפוך אותה לרע רק שממנה נבנית השקרא שלהן אח"כ. ולכן הזהיר ה' יתברך על עץ הדעת טוב ורע ואילו המתין עד שבת היה מתברר הטוב שאז בפרוח רשעים כו' להשמדם כו'. והנה קרח לקח כל השלשה אותיות ומשה רבינו ע"ה לקח הט' - ותרא אותו כי טוב, ולכן לא אתיישב בהדי' ורצה הטוב להמתיק הרע כמו שניתן באדם טוב ורע, יצר טוב ויצר הרע, להמתיקו וילך משה אל כו', אבל לא היה יכול מפני ח"ק, עד שפערה שאול פיה לבלי ח"ק וירד שאול למקומו ונתברר הטוב.
וכן התורה - כי לקח טוב כו' משה אמת כו'.
וכן הוא באדם בסוד מל"ך - ג' דרגין אמ"ש, שהן נגד ג' עולמות למטה תחת היותרת הכבד והטחול דו"נ רעים שניהם כעס ושחוק הכסיל. ובלב ב' בתי לבא - טוב ורע - ב' יצרין. ובמוחא ב' מוחין שניהם טובים.
וכן הוא בנר"נ. נפש כי תחטא, כי תאוה נפשך. ורוח - ב' דרגין - מי יודע כו'. ונשמת חיים.
וחיבורן באלב"ם -- ח"ק ט"ר י"ש. וט"ר הוא חיים ומות וכמ"ש את החיים ואת הטוב כו' ולכן ביום אכלך כו'. וט' אתרא דחיים - לוז והוא בסטרא דרוח. וח"ק הוא בגיהנ"ם שניהם רעים, תלגא ואשא, ששה חדשים כו' - כנגד ימות החמה והגשמים כ"א בדרגיה והוא בסטרא דנפש. והנשמה עולה למעלה להנחיל אוהבי י"ש.
דף קפא עמוד א[עריכה]
ובספרא דאדם קדמאה כו' וכן שיעורא דילה כג"ד: (א"ה. עיין בתיקונים ל"ט ע"ב בד"ה ג"ט. כי כשתמתח יו"ד בג' נקודין קוצא וגזעא ושבילא, תחת יו"ד א' הוא שיעורא דוא"ו).
דף קפד עמוד ב[עריכה]
ירושלים באמצעיתא כו' בתרין נקודין אתפרשת כו' חד דילה וחד דעלמא דאתי כו' נקודה דילה כו' ירושלים כו' נקודה דנטלא מאימא עלאה טמירא איהי ג"ע דארעא כו': [ביארו הגר"א ז"ל בתיקונים נ"ב ב' בד"ה תתן להם כי שתי הנקודות הם במלכות דעשיה. וגן עדן הוא יסוד דבינה דידה. וציון הוא יסוד דנוקבא דידה. עי"ש. המסדר.].
פרשת כי תשא[עריכה]
דף קפז עמוד ב[עריכה]
רעיא מהימנא. פקודא ליתן כו': שייך לעיל בתר שפי' מנורה מג' דברים שנתקשה משה ועכשיו מפרש פקודין דשקלים וחדש שנתקשה בהן כנ"ל ששקלים אמצעי וחדש שימושא.
כגון חצי כו': והענין מחצית - ו', השקל - י', כמש"ו.
אבנא למשקל כו' דא יו"ד כו' עשרים: שהיא אבן שתיה רועה אבן ישראל, ו' י', קוב"ה וכנ"י כנ"ל. וענין חצי ההי"ן דהין י"ב לוגין, ו' קצוות דעמודא דאמצעיתא, ו"ק דנוקבא. חצי ההין - עמודא דאמצעיתא. וזה בבחינת ו"ק. ובבחינת עשר ספירות - שקל עשרים גרה - עמודא דאמצעיתא וכנ"י כמ"ש עשרה עשרה הכף בשקל הקדש, ור"ל הכ"ף - כ', דב' פעמים עשרה - כ', גרה וכ"ה בת"ת ויסוד ו"ו שבשם לכך נקרא מחצית ו' אחד דא' שבאמצע הוא"ו הוא בינה - אלף בינה כידוע. ו"ו הנ"ל הן י"ב מזלות של הרקיע והא' שבאמצע הוא התנין המלך כמ"ש בספר יצירה והן לעולם ו' מזלות למעלה מהארץ ו' למטה שהארץ באמצע בין ת"ת ויסוד כנ"ל.
העשיר כו': דת"ת תמיד עשיר ואף בגלות אסתלק בבינה. ויסוד נקרא דל בגלות כידוע.
ממחצית כו': עשרה גרה.
איהי כלה כו': ר"ל רמו כלה דצריכה קידושין וזה ע"פ ב"ד שאומרין מקודש.
דף קפח עמוד א[עריכה]
דיאותו לאורה: שאור הוא בחסד דתמן ברכה דברכות כהנים כידוע לפיכך מברך עליה שתחלה שמאלו תחת לראשי ואח"כ וימינו תחבקני.
ובמי כו': ר"ל ואח"כ יחוד בת"ת ולכך אומר עטרת תפארת.
פרשת ויקהל[עריכה]
דף קצז עמוד ב[עריכה]
[א"ה אמר המסדר(?).
את כל עדת בני ישראל אלין אינון תריסר משריין עלאין קדישין כו': בתי' פ"ז ע"ב בד"ה משום כוס ישועות כתב הגר"א וז"ל: ר"ל דהן בני ישראל י"ב שבטים בני ישראל דלעילא.
דהא מטרוניתא כו' באינון בתולתין כו': הן י"ב בקר שתחת הים והים עליהם משלים לי"ג. והיא רעיתי בין הבנות, עולימתין דילה והיא ביניהם, ובה אשתלם חושבנא די"ג מכילן. עי"ש ובהיכלות פקודי רנ"ד ע"א ד"ה אבל תרין אינון כו' מה שכתב באורך בזה.]
דף ר עמוד א[עריכה]
[א"ה אמר המסדר(?).
ספר זכרון: ביארו הגר"א ז"ל בתיקונים נ"ה ע"א בד"ה וראיתיה. כי הם יסוד ומלכות כחדא. כי ע"י המלכות שהיא מראה באתגלייא אז וראיתיה לזכור ברית עולם. דע"י שרואה אדם את אשתו מקושטת מתעורר בריתו והוא הזכרון שזוכר בריתו שהוא היסוד דהתעוררות הוא על ידי זכרון הברית, וזהו ספר זכרון - שעל ידי הספר - מראה באתגלייא הנ"ל, מתעורר הזכרון - יסוד].
דף רטו עמוד א[עריכה]
פתח ר"ש ואמר ויהושע בן נון כו' כד קיימא עלמא דאתי כו': דעשר אמירן הן בה כידוע אלהים דמעשה בראשית והוא מסטרא דחכמה דבה יו"ד של ה"א וה"א עצמה, והוא חמשה עשר, והוא דירתא סיהרא לה ונעשית ה' בשלימו בין העשור כמש"ו.
ואמר ו"ה איהו כד קיימא כו': שר"ל וכן כד היא אשתלימת מבעלה היא ברזא דו"ה והוא שם הוי"ה בשלימו וב' ההי"ן הן א' ברזא דלעילא וא' למיהב מזונא לתתא כמש"ו. וזהו סוד נו"ן - ב' נוני"ן הם ב' ההי"ן דאשתלימו מיו"ד ו' באמצעיתא ו' הרי הוי"ה שלימה ויו"ד וא"ו הן כוללין ב' ההי"ן שלכן ב' ההי"ן אשתלימו מיו"ד וכן ו' בין ב' ההי"ן וכמש"ו דאיהי י' אתפשט ואפיק רוח כו' ההוא רוחא אתפשט כו' - וזהו ו' דכליל למעלה ולמטה ישראל ויעקב כנזכר בריש פרשת תרומה ור"ל שזהו רוח חכמה רוח של חכמה.
פרשת פקודי[עריכה]
דף רכו עמוד א[עריכה]
וכדין דא נהירו דמחשבה דל"א בטש כו': ביאור זה המאמר ע"ל פר' נח ס"ה ע"א (ח"א סה, א) עי"ש. המסדר.
- [ליקוט]
ענין מ"ש בסוף פרשת פקודי ובפרשת נח (ס"ה ע"א) מגו ההוא פריסא דפריס רדיף כו'. ידוע כי האוירא ומ"ס ומוחא סתימאה הן ראשית, זו"נ, והן מ"ד ומ"נ הראשונים שמעלין והן ראשית הכל. ובמחשבה אתברירו המלכים שהוא במוחא סתימאה והוא כרוסיי' דשביבין. והנה כל מ"נ הוא ברדיפו דרדיף לגבי עלאה מניה ולפי שהוא שורש המלכים של ב"ן לכן כל הענפים נמשכין אחר השורש. ולפי שמוחא סתימאה הוא מהמלכים ונמשך למעלה נמשך הכל אחריה. ואוירא שרשו מלמעלה מרדל"א שהוא אין סוף נהיר במ"ס ונמשך האור מלמעלה כמו שהוא מאיר בתחתון כן כל העליונים למעלה. וז"ש רשב"י ארימית כו' לעילא לעילא דכד כו' וההוא רעותא כו'. וכ"ה כל מ"נ שבאיש ואשה גם כן שהאיש ממשיך מ"ד מאוירא שלו לכן הוא לבן והטעם לפי שמחשבתו באשה למטה ממדרגתו. והאשה ממשיך מ"נ ממוחא לכן הוא אדום כורסייה דשביבין ששם הוא אש והטעם כנ"ל שמחשבתה באיש שהוא למעלה ממנה. וזהו והתקדשתם שלעולם יפנה מחשבתו למעלה בקדושה וע"י כך ממשיך מ"נ ומשפיעין לו מ"ד מלמעלה - נשמה קדושה. וזהו סוד (זכריה, א) שובו אלי ואשובה אליכם, שצריך התעוררות מלמטה תחלה. וז"ש (תהלים, לו) אדם ובהמה תושיע ה', והוא סוד הקרבן שבהמה הוא ב"ן והיא עולה באש שאש הוא המעלה בסוד כורסייה דשביבין. וכן עולה כל נוקבא ונוקבא למעלה עד אין סוף והוא מ"ס שעולה עד ההוא פריסו. וז"ש רשב"י בענין הקרבן דסליק עד א"ס ואמר ההוא אמרא[11] כו'. וזהו סוד עון קרי, שמוריד שם מ"ה ח"ו מ"ד והוא חורבן גדול. וכן לימוד קבלה למי שאינו ראוי כי כל משפיע הוא מ"ד ולהגון הוא מצוה גדולה עד מאד. וכן למסור ד"ת לכותי. וכן כל משפיע יראה למקבל טוב והמשכה ראשונה היה במ"ס ואח"כ כשנאצלו או"א ה"ה קרובין לבירור המלכים לכן המשיכו או"א ועלו במחשבתם למ"ס. וזהו סוד כל העליות שהוא עליות הנשמה במחשבתה והוא סוד כל העליות. וממשיך המ"ס את או"א אליה וזהו מ"נ שלה. כמו מקודם שבמ"נ הראשונים העלו מבחר הברורין שהן או"א והשאר של זו"נ וכ"ש שלמטה אינן ראוין אליה וכ"ה או"א מ"נ שלה כשעולין אליה והיא ממשיך אותן אליה. אבל א"י להמשיך אותן עד שמעלין את עצמן מקודם אליה ובעלייתן אליה המשיכו הן מ"נ מבחר הבירורין שנשארו והן זו"נ. וע"י המ"נ ירדו מאוירא מ"ד אל מ"ס וממ"ס אל או"א ועל ידי זה נתבררו זו"נ במ"ה וב"ן, כי כל בירור הוא תחיה שיורד מ"ה אל ב"ן ואז נעשו זו"נ. ואח"כ המשיכו זו"נ עצמן אל או"א והכל כנ"ל עד שנתברר הבריאה. וכן עד העשיה עד שנולד האדם באחרונה.
ועתה תולה באדם שהוא אחרון להמשיך מחשבתו למעלה ועל ידי זה יעלו מ"נ אליו והוא יהיה מ"נ למלכות העשיה וכן ממדרגה למדרגה עד אין סוף. ולפי נשמתו ומחשבתו הטובה כך הן הבירורין. דרך משל, אם נשמתו ממלכות דבריאה וכן כוונתו לשם מעלה מבחר הברורין שראוין אל מלכות דבריאה ויורד גם כן מ"ד גם כן בזה הערך. ואף שכל הבירורין שוין בעלייתן וכן המ"ד בירידתן שהן הכל ממדרגה למדרגה - מכל מקום הבירורין הן עצמן לפי מדרגת נשמתו ומחשבתו. ותדע שכל העליות הכל במוח של כל העולמות כמו המחשבה של האדם וכל הירידות הכל באוירא. והלימוד לאחרים גדול המעלה מאד שלימודו הוא מ"ד לפי שמשים מחשבתו במי שלמטה ממדרגתו והתלמיד מעלה מ"נ. אבל כשלומד מעצמו הוא נקבה לבד מקבל מהספר ולא מאדם והוא כמו הגשמים שאינן באין מלמעלה שנדמין לספיחים. וזהו מעלת החבורה. וז"ש הרבה קבלתי כו' ומתלמידי כו' (תענית ז, א) שאז הוא מקבל מאוירא כו'.
"ואתפרס ההוא פריסו" - כדי שהמ"ם לא יגיע אל אוירא ויהא רודף תמיד להגיע מטי ולא מטי ועל ידי זה יהיה תמיד מעלה מ"נ. וזה חיות העולמות, ואתה מחיה את כולם על ידי ההוא מטי ולא מטי.
ומטעם מ"ש למעלה כי כל הבירורים עתה באדם. א' שהוא קרוב אליהם כנ"ל. ועוד שהכל נברר רק למטה ממדרגת אדם שאין ראוי אלא לבירור אדם וכנ"ל שכל עולם בורר הראוי להוליד ממנו. והנה כל הבירורים עתה הן נשמתו הראוי להוליד מאדם וכמו למעלה כנ"ל אבל אין בירור אחר כלל. ומ"ש למעלה למלכות דבריאה ר"ל נשמה ממלכות דבריאה כי האדם כולל ג' העולמות. וכן בחטאו מה שנפגם וירד לקליפות הכל הנשמות שנשרו ממנו אלא שהוא פגם בעולמות גם כן שכל עולם יורד לעולם שלמטה ממנו דוגמת האדם אבל לא לקליפות ח"ו רק האדם בלבד. שהוא המדרגה האחרונה שבקדושה ולמטה ממנו הוא עץ הדעת טוב ורע שנצטווה שלא לאכול ולירד אליה במחשבתו וזה שצריך לברר. אבל כל דור מעלה המבחר ומורישין הנשמות לבניהן ובניהן מעלין הנותר לבניהן[12] עד הדור האחרון, רגלין ברגלין בעקבות. ואף גם באדם אינו נאחז אלא במדרגה תחתונה ממנו העקבין וכמ"ש הוא ישופך כו' ואתה כו' אלא שכל הנשמות יורדין כ"א למטה ממדרגתו מעולם והוא מיתתו כמ"ש באדרא רבא (ח"ג קלה, ב) והעלאתו הוא לאותו עולם. אלא שמ"מ כולם בע"ה נוגע שהיא כוללת אלא שאין אחיזתו של סט"א בע"ה אלא בסופו אבל מזיק לכולו כמו נשיכתו בעקב שמחלחל כו'. והבשר והעור שבאדם הוא הנוגה. ואכילת הסט"א הוא עפר שבקרקע המשכן, הבירורין מהנוגה, זוהמא דטופרא, דידין לדכורא ודרגלין לנוקבא. כי מכל הבירור יורד פסולת למטה וראוי לעולם שלמטה כידוע אבל מברירות נוגה להן השירים. וזהו סוד דנשיל לאייל' ולחיך דמא ואח"כ ישקו כל חיתו שדי. וזהו סוד הוידוי שנוטל גם כן חלקו מרחיצת הזוהמא שלזה מתאוה כי כל אחד מתאוה לשרשו. ולע"ל כי יגמר לברר - ובלע כו' ויהי' אור הלבנה כאור החמה שכל אחד יעלה למקומו הראוי בכוונה ראשונה.
דף רכו עמוד א[עריכה]
וכדין דא נהירו דמחשבה דלא כו': (א"ה. ביאור זה המאמר בפרשת נח דף ס"ה ע"א, עי"ש.).
דף רלח עמוד א[עריכה]
ויביאו את המשכן אל משה אלין אינון ד' חיוון כד סלקין כו': הובא בבאוה"ג ריש היכל ו' דבראשית, עי"ש. (ש"ל)..
דף רנט עמוד ב[עריכה]
מסטרא דיעק נטיל רוחא דחיי כו' מסטרא דיוסף דאיהו כו': (א"ה. עיין בביאור הגר"א בתיקונים צ"ה ע"א בד"ה ועוד ויבן מ"ש בזה בארוכה).
דף רסו עמוד א[עריכה]
היכלא שתיתאה כו': עיין ביאורו בהיכל ו' דבראשית ד"ה היכלא דא דאיהו רצון כו' ועיין בהיכל א' דפקודי ד"ה שירותא דכל דרגין. (ש"ל)..
דף רסח עמוד א[עריכה]
דנפקו מגו תהומא רבא כו' מהכא נפיק כו': (והענין כי במלכות דבריאה יש תהום עלאה ותהום תתאה. ותהום עלאה הוא יסוד דבינה דידה ויסוד דידה הוא תהום תתאה. והנה שם בבריאה הוא חללא דאגוזא דחפיא עלה סלע דיצירה כמש"ל בפרשת תרומה קכ"ה ע"א (ח"ב קכה, א) עי"ש. ונגד תהומות אלו בסט"א הוא נוק' דתהומא רבא. כן משמע מביאור הגר"א בתיקונים נ"ב ב' בד"ה תתן להם. המסדר)..
דף רסח עמוד ב[עריכה]
רעותא עילאה לעילא לעילא: (כה"מ בפרשת נח ס"ה א' ונדפס שם עליו באוה"ג עם כל הליקוטים. ועוד מצאתי ליקוט וז"ל: הוא מלכות עקודים אחר התנוצצות ז"ת דילה נעשה רדל"א ואמר על כל עשר ספירות העקודים לעילא לעילא וירמוז גם כן על אורות אין סוף והכל רעותא).
.
- ^ (כן ביאר הגר"א בתיקון נ"ח צ"ה א' ד"ה ועוד ויבן. המסדר)
- ^ (כ"ה בפירוש הגר"א ז"ל על אגדות ברכות כי"ק ס"פ הרואה. המסדר)
- ^ הקלדתי את ההגה"ה של המסדר. ובדפוס כתוב "שכוללין כל (הכל ג' אני)..." - ויקיעורך
- ^ פירוש, דלקמן ע"ב אמר כי חמשה הן תרעין חמש מאות שנין דעץ החיים דנפקין מבינה מחסד עד הוד ואלף הוא יסוד עץ החיים והוא נקרא משכיל דסליק עד מוחא כידוע. המסדר.
- ^ פירוש דלקמן ע"ב אמר ואיהו ירית אינון חמשה למיתי לגבי כלה או דצ"ל עם הכולל. המסדר
- ^ ר"ל כמ"ש הגר"א במ"א שהן אדני במילוי - תרע"א, אלהים במלוי אלפין - רצ"א, הוי"ה במילוי אלפין - מ"ה. סך הכל תתר"ז. המסדר
- ^ עיין מ"ש הגר"א בז"ח ש"ה על תתר"ו סימן. המסדר
- ^ [ונראה דכל נפשך קדרש. כל חלקי הנפש נרנח"י (ועי' ספרי. המ"ל) דברי דוד]
- ^ נראה דצ"ל ג' חלקי. המסדר
- ^ בספרים אחרים: (שמחשיך הקדושה אצלה בצדיקים)
- ^ בס"א מאמר - הגהה בגליון הדפוס
- ^ הלשון צ"ת. ש"ל.