ידי משה על שמות רבה/כו/ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

| ידי משה על שמות רבה • פרשה כו |
ב • 

לדף המדרש לכל הפרשה במדרש

ורבי נחמיה אומר וכו'. רוצה לתרץ לפני העם לסמוך אל וקח אתך מזקני ישראל לומר מאחר שהלך לפניהם יאמרו שמצא שם מים מוכנים לז"א מי שיש בו גאוה פי' על שלא לקחת אותו עמך ידבר כנגדך זה שהיה שם מים לכך וקח הזקנים אתך לעדות אבל דברי ר"מ אין לו שום סמיכות לאחריו וק"ל. אם מבקשים הם וכו'. פי' מן איזה אבן שירצו תתן להם מים ודייק דאם היה לו רק אבן אחד ידוע הוה ליה לכתוב והכית את הצור בה"א הידיעה אלא כתיב בצור באיזה צור שירצה. ומה שאמר מן האבן הזו ולא אמר מן איזה אבן שירצה צ"ל לפי שהקב"ה אמר הנני עומד על הצור והכית בצור לז"א אפילו ירצו מן הצור שאני עומד עליו תתן להם מים:

כיון שיצאו המים השקו כל אהליהם של ישראל. נ"ל שרצונו לומר שהיה כ"כ מים הרבה שהגיע לאהל של כל אחד ואחד באופן שלא יצטרך לטרוח ולילך אל הצור כי המחנה של ישראל הי' י"ב מיל והי' טורח גדול לכל אחד לילך אל הצור ודייק מדאמר הקב"ה למשה ויצאו מים ושתה העם וקשה לו כפל כי בוודאי אם יהיו מים ישתו העם ועוד למה אמר לשון יציאה אלא כוונת הקב"ה לומר שמיד שיצאו המים ישתו העם כי יצאו למרחוק אל כל האהלים:

ומה מריבת היתה שם רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן. נ"ל דבמלת מריבה קמפלגי רבי יהודה אומר וכו' שהוא לשון רבון ור' נחמיה אמר שהוא לשון ריבוי וסיפוק ורבנן אמרי שהוא לשון נוטריקון מהרהר בו וכן דייק המדרש לדרוש נוטריקון הגם שהוא קצת נגד הלשון ונ"ל דפליגי בפלוגתא דרבנן ור' אבא בדף ל"ז ע"א וז"ל זה ארבעים שנה לא חסרתם דבר שהיו מדברים מה שהם רוצים לטעום ור' אבא אומר שהיו מהרהרים ולא היו צריכים להוציא דבר מפיהם וא"כ רבותינו דכאן שס"ל שהיו אומרים אם מהרהרים אנו בלבנו וכו' ע"כ ס"ל כדלעיל שהיו צריכיה דוקא להוציא דבר מפיהם דאל"כ אלא שהיו רק מהרהרים בלבם א"כ האיך יאמרו אח"כ אם יודע מה שאנו מהרהרים הרי מכח המן ע"כ ראו שיודע השי"ת אף הרהור שבלב אלא ע"כ ס"ל לעיל שדבר היה מדברים והיו צריכים להוציא בפיהם דוקא ולא בהרהור כל דהו כנ"ל מה שא"כ לר"י ור"נ לא ס"ל כרבנן דלעיל בדף ל"ז אלא ס"ל פי' זה מ' שנה לא חסרתם דבר אפילו דיבור לא היו חסרים והיו רק מהרהרים וא"כ ראו בחוש ובעין שהקב"ה יודע כל הרהורים והיאך אמרו אח"כ אם יודע מה שאנו מהרהרים אלא ע"כ שלא אמרו זה רק אמרו אם רבון הוא על המעשים וכו' ודו"ק היטב:

אמר כו'. פי' שכך א"ל הקב"ה שיהיה המטה תמיד בידו: