ידי משה על בראשית רבה/ד/ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

| ידי משה על בראשית רבה • פרשה ד |
ב • ה • ו • 

לדף המדרש לכל הפרשה במדרש

ר"י בר סימון וכו'. פי' לפי שקשה לריב"ח והלא כבר נבראו שמים ביום א' ובפ' ר"א קושיא זו מפורש והלא כבר נבראו ביום א' ומשני זה רקיע שעל ראשי החיות וז"ש בשם רשב"ל ושמי שמים העליונים פי' שביום א' נבראו רק שמים לבד ולא שמי שמים ורבי אמר שכל השמים נבראו ביום א' רק שלוחים היו וק"ל:

יפה למדני ר"ח. לפי דרישא דקרא עמודי שמים ירופפו ראיה לדברי ר"ח שאחר בריאת הרקיע לחכה ושפרה כאשה המשפרת את הולד ואין להקשות דמפסוק זה משמע רוח ולא אש וי"ל דכוונה היה שהרוח היה מוליך את האש על כל פני משך שטח הרקיע ותדע מדכתיב שפרה לשון נקבה ולא כתיב שפר לשון זכר כי רוח לשון זכר ואש לשון נקבה אלא ע"כ שהרוח היה מוליך את האש.

בא מעשה בראשית ללמד על מתן תורה ונמצא למד ממנה. פי' מדכתיב גבי מ"ת המסים שענינו חצצה כתרגומו וקאמר ליה בה"א הידיעה משמע שהיה קודם לכן איזו חצצה וזה מורה על מ"ב נמצא שרצון הכתוב להביא ראיה ממ"ב על מ"ת ועדיין לא ידענו בשום מקום שהיה האש חוצץ בין עליונים ותחתונים במ"ב כמו שמפורש במ"ת שהיה האש חוצץ על סיני ונמצא למד עכשיו מ"ב שהיה חציצה ממש מן מ"ת כנ"ל: