ידי משה על במדבר רבה/יג/ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | ידי משה על במדבר רבה • פרשה יג | >>
ב • ג • ד • ו • ח • יב • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • 

לדף המדרש לכל הפרשה במדרש

והיה נוטל זכרותן של ישראל וזורק כלפי מעלה. וצריך להתבונן מה ראה לייסרן בכך ונ"ל לפי שמצינו שעמלק מרדה רצועה לישראל כ"מ שחטאו בא עמלק לייסרם ואיתא ברש"י ויזנב בך כל הנחשלים אותן שפלטן ענן כי לא מלו העם היוצאים ממצרים מ"ט לא מלו משום דלא נשבה עליהם רוח צפונית מ"ט לא נשבה כי היכא דלא ליבדרי לי' ענני הכבוד וא"כ עמלק ראה אותן שפלט ענן ומ"מ לא מלו עצמם חשב זה לעבירה ע"כ חתך זכרותן וזרק כלפי מעלה כלומר שסבר שלא יענשו אותו מלמעלה ע"ד זה אבל הפסוק מסיים שם שישראל לא חטאו בזה לפי שאתה עיף ויגע כדאיתא בגמרא אי בעית אימא משום חולשא דאורחא ולפי"ז אף מי שהיה חוץ לענן לא היה יכול לימול עצמו וזש"ה שם ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים זה עמלק וקשה מהיכא תיתי שיהיה יראה אצלו אלא פי' שלא תאמר שישראל חטאו באותו הפעם על שלא מלו עצמן עז"א ולא ירא אלהים כי הטעם היה בשביל שאתה עיף ויגע ודו"ק: