ידי משה על במדבר רבה/יג/ב
| ידי משה על במדבר רבה • פרשה יג | >>
• ב • ג • ד • ו • ח • יב • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ •
דבר שחלבו קרב. וא"ת והא נאסר לב"נ לאכול בשר עד שהותר לנח ביציאתו מן התיבה ואם כן איך נאמר באותו פעם בקרבן הבל מחלביהן דבר שהחלב קרב והבשר נאכל לבעלים ושמעתי אומרים דה"פ שהתורה מדברת על שם עתיד והורה לנו סימן שהביא קרבן זה שלעתיד הוא נאכל הבשר ואם קבלה נקבל. אמנם לי נראה דה"פ דאיתא בתוס' בפ' ד' מיתות שלא היה רשאי להמית בעל חי בשביל אכילתו משא"כ כשהיה הכרח להמית הבהמה בשביל הקרבה אז היה מותר לב"נ לאכול בשר ודו"ק אבל מ"מ קשה לי. מאי מקשה בגמ' מן המלאכים שצלו לו בשר והוצרכו בגמ' לשנות שנוים דחוקים לישני הכי שהיה מן בשר שלמים באשר שמצינו שגם אדה"ר הביא קרבן ותיטב לה' משור פר וגו' ויש ליישב בדוחק:
שיהיו אחויים אצלו. פי' מדובקים:
מקפץ ועולה. פי' כמו דבר שמקפץ ועולה והעיקר נשאר למטה כך הקב"ה היה מקפץ למעלה מ"מ עיקר דירתו למטה:
הרשעים במה ישכנו באויר. לשון בתמיה הלא גם הרשעים שוכנים על הארץ אלא וכו' וישכנו לעד קאי על השכינה שנקראת השכינה עד שנאמר זאת מנוחתי עדי עד וק"ל:
אכלתי יערי עם דבשי. זה עולה עם ק"ק ומסתמא הפסוק הראשון קאי על ק"ק והחסרון קאי על קדשים קלים:
שנשתכרו בצרתן. אבל אין לומר ע"ש שנשתכרו ממש כדאיתא לעיל שנכנסו שתוי יין די"ל הואיל ורישא דקרא שתיתי ייני עם חלבי קאי על מנחות ונסכים ולאו ל' שתיה ושכרות דרשו ג"כ סיפא דקרא לשון ששכרו בצרתן כך פירש יפ"מ אמנם לא נראה שזה כיון המדרש דאיתא בפרק הדר שם בגמ' אמר רבי שיכור אל יתפלל דכתיב בצר אל יורה פירשו שם התוס' בצר אל יורה קאי על השיכור שכל זמן שהוא שתוי ושיכור צער יינו עליו וע"ז נאמר בצר אל יורה וזה כוון המדרש כאן ששכרו בצרתן בצר השכרות כפשוטא קמיירי ונעלם מן בעל יפ"מ סוגיא זה דבפרק הדר ע"ש ותמצא נחת: