י"ג מדות דר' ישמעאל

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ספרא – פרשה א (ויקרא: שלש עשרה מידות)

מהדורה מבוארת

ויקרא

פרשה א[עריכה]

א[עריכה]

רבי ישמעאל אומר:

בשלש עשרה מדות התורה נדרשת: מקל וחומר, מגזירה שוה, מבנין אב מכתוב אחד, מבנין אב משני כתובים, מכלל ופרט, מפרט וכלל, מכלל ופרט וכלל – אי אתה דן אלא כעין הפרט, מכלל שהוא צריך לפרט ומפרט שהוא צריך לכלל;

ב[עריכה]

כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא; כל דבר שהיה בכלל, ויצא מן הכלל ליטען טען אחר שהוא כענינו – יצא להקל ולא להחמיר; כל דבר שהיה בכלל, ויצא מן הכלל ליטען טען אחר שלא כענינו – יצא להקל ולהחמיר; כל דבר שהיה בכלל, ויצא מן הכלל לידון בדבר חדש, אי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש; דבר הלמד מעניינו, ודבר הלמד מסופו, וכן שני כתובין המכחישין זה את זה – עד שיבא הכתוב השלישי ויכריע ביניהן.

ג[עריכה]

מקל וחומר – כיצד?

"ויאמר ה' אל משה: וְאָבִיהָ– יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ - הֲלֹא תִכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים? תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים(במדבר יב, יד),
קל וחומר לשכינה –ארבעה עשר יום?
אלא, דָיוֹ לַבָא מִן הדין - להיות כַנִּדוׂן:
תִּסָגֵר מרים "שבעת ימים מחוץ למחנה, וְאַחַר תֵּאָסֵף" (שם).

ד[עריכה]

מגזירה שוה – כיצד?

נאמר בשומר חנם: "אם לא שלח ידו במלאכת רעהו(שמות כב, ז)
ונאמר בשומר שכר: "אם לא שלח ידו במלאכת רעהו" (שם, י)
מה בשומר חנם שנאמר בו "אם לא שלח ידו" – פטר את היורשין,
אף בשומר שכר שנאמר בו "אם לא שלח ידו" – יפטור בו את היורשים.

ה[עריכה]

מבנין אב מכתוב אחד – כיצד?

לא המשכב כהרי המושב – ולא המושב כהרי המשכב;
הצד השוה שבהן: שהן כלים עשויין לנוח אדם לבדו, וזב מטמא אותו ברובו: לטמא אדם במגע וכמשא, ולטמא בגדים...
אף כלים שהן עשויין לנוח אדם לבדו, יהא הזב מטמא אותו ברובו: לטמא אדם במגע ובמשא, ולטמא כלים.
יצא המרכב – שהוא עשוי לסיבלון אחד.

ו[עריכה]

מבנין אב משני כתובים – כיצד?

לא פרשת הנידות כהרי פרשת שלוח טמאים,
ולא פרשת שלוח טמאים כהרי פרשת הנידות.
הצד השוה שבהן שהם ב"צו" – מיד ולדורות;
אף כל דבר שהוא ב"צו" – יהא מיד ולדורות.

ז[עריכה]

מכלל ופרט – כיצד?

"מן הבהמה(ויקרא א, ב) – כלל,
"מן הבקר ומן הצאן" (שם) – פרט.
כלל ופרט – אין בכלל אלא מה שבפרט.

ח[עריכה]

מפרט וכלל – כיצד?

"כי יתן איש אל רעהו
חמור או שור או שה" (שמות כב, ט) – פרט,
"וכל בהמה לשמור" (שם) – כלל.
פרט וכלל – נעשה כלל מוסף על הפרט.

ט[עריכה]

מכלל ופרט וכלל – כיצד?

"ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך(דברים יד, כו) – כלל,
"בבקר ובצאן ביין ובשכר" (שם) – פרט,
"ובכל אשר תשאלך נפשך" (שם) – חזר וכלל.
כלל ופרט וכלל – אי אתה דן אלא כעין הפרט,
לומר לך: מה הפרט מפורש, דבר שהוא וולד – וולדות הארץ וגדולי קרקע,
אף אין לי אלא כל דבר שהוא וולד – וולדות הארץ וגדולי קרקע.
יצאו כמהין ופטריות.

י[עריכה]

מכלל שהוא צריך לפרט, ומפרט שהוא צריך לכלל – כיצד?

"קדש לי כל בכור(שמות יג, ב) – יכול אף נקבה במשמע? תלמוד לומר "זכר".
אי 'זכר' – יכול אפילו יצאת לפניו? תלמוד לומר "פטר רחם" (שם).
אי 'פטר רחם' – יכול אפילו לאחר יוצא דופן? תלמוד לומד "בכור" –
זהו כלל הצריך לפרט, ופרט שהוא צריך לכלל.

פרק א[עריכה]

א[עריכה]

כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כלו יצא – כיצד?

"והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' וטמאתו עליו, ונכרתה הנפש ההיא..." –
והלא שלמים בכלל כל הקדשים היו?
דכתיב "זאת התורה לעולה ולמנחה, לחטאת ולאשם, ולמלואים ולזבח השלמים".
וכשיצאו מן הכלל ללמד – לא ללמד על עצמן יצאו,
אלא ללמד על הכלל כלו יצאו,
לומר לך: מה שלמים מיוחדין – קדשים שקדושתן קדושת מזבח,
אף אין לי אלא כל דבר שקדושתו קדושת מזבח.
יצאו קדשי בדק הבית.

ב[עריכה]

כל דבר שהיה בכלל, ויצא מן הכלל – לטעון טען אחר שהוא כענינו יצא להקל ולא להחמיר – כיצד?

"ובשר כי יהיה בו בעורו שחין – ונרפא",
וכתיב "או בשר כי יהיה בעורו מכוֵת אש...".
והלא השחין והמכוה בכלל כל הננעים היו,
וכשיצאו מן הכלל: ליטעון טען אחד שהוא כענינו –
יצאו להקל ולא להחמיר:
להקל עליהן – שלא ידונו במחיה, ושלא ידונו אלא בשבוע אחד.

ג[עריכה]

כל דבר שהיה בכלל – ויצא מן הכלל, לטען טען אחד שלא כענינו יצא להקל ולהחמיר – כיצד?

"ואיש או אשה כי יהיה בו נגע בראש או בזקן" ...
והלא 'הראש והזקן' – בכלל 'עור ובשר' היו –
וכשיצאו מן הכלל: ליטען טען אחד שלא כענינו –
יצאו להקל ולהחמיר:
להקל עליהן: שלא ידונו כשער לבן;
ולהחמיר עליהן: שידונו כשער צהוב.

ד[עריכה]

כל דבר שהיה בכלל, ויצא מן הכלל לידון בדבר חדש ואי אתה יכל להחזירו לכללו, עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש – כיצד?

"ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת ואת העולה במקום הקדש..."
שאין תלמוד לומר "כי כחטאת כאשם הוא לכהן".
אלא לפי שיצא לידון בדבר חדש – בבוהן יד, ובבוהן רגל, ובאזן ימנית –
יכול יהא טעון מתן דמים למזבח? תלמוד לומר: "כי כחטאת כאשם הוא לכהן"...
הרי החזירו הכתוב לכללו בפירוש,
לומר לך: מה חטאת טעונה מתן מזבח, אף אשם טעון מתן מזבח.

ה[עריכה]

דבר הלמד מענינו – כיצד?

"ואיש כי ימרט ראשו – קרח הוא, טהור הוא".
יכל יהא טהור מכל טומאה? תלמוד לומד: "וכי יהיה בקרחת או בגבחת נגע לבן אדמדם"...
דבר למד מענינו – שאינו טהור מכל טומאה, אלא מטומאת נתקים בלבד.

ו[עריכה]

דבר למד מסופו – כיצד?

"ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם"
משמע – בית שיש בו אבנים ועצים ועפר מטמא...
יכל אף בית שאין אבנים ועצים ועפר שמטמא?
תלמוד לומר: "ונתץ את הבית" – את אבניו ואת עציו ואת כל עפר הבית!
דבר למד מסופו – שאין הבית מטמא, עד שיהא בו אבנים ועצים ועפר.

ז[עריכה]

שני כתובים המכחישים זה את זה, עד שיבא השלישי ויכריע ביניהם – כיצד?

כתוב אחד אומר: "וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר".
וכתוב אחד אומר: "מן השמים השמיעך את קולו ליסרך".
הכריע השלישי: "כי מן השמים דברתי עמכם":
מלמד שהרכין הקדוש ברוך הוא שמי שמים העליונים על הר סיני, ודבר עמהם.
וכן אמר דוד בספר תלים כך במקור (דפוס ונציה): "ויט שמים וירד, וערפל תחת רגליו".


הלל הזקן דרש שבע מדות לפני זקני בתירה:

קל וחומר, וגזרה שוה, ושני כתובים, וכלל ופרט, וכיוצא בו במקום אחר, ודבר למד מענינו
אלו שבע מדות שדרש הלל הזקן לפני זקני בתירה.

ח[עריכה]

כתוב אחד אומר "ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו..."
וכתוב אחד אומר "ולא יכול משה לבא אל אהל מועד..."
הכריע "כי שכן עליו הענן"
אמור מעתה – כל זמן שהיה הענן שם, לא היה משה נכנס לשם;
נסתלק הענן – היה נכנס ומדבר עמו.

רבי יוסי הגלילי אומר:

הרי הוא אומר "ולא יכלו הכהנים לעמוד לשרת מפני הענן, כי מלא כבוד ה' את בית ה'" –
מלמד שנתנה רשות למלאכים לחבל.
וכך הפסוק אומר "ושכותי כפי עליך עד עברי..." – מלמד שנתנה רשות למלאכים לחבל...
וכך הפסוק אומר "אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי": כשישוב אפי – יבואון אל מנוחתי.

ראו גם[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]