ביאור:י"ג מדות דר' ישמעאל

ספרא - פרשה א (ויקרא: שלש עשרה מידות)

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

ויקרא

פרשה א

רבי ישמעאל אומר:

בשלש עשרה מדות התורה נדרשת

(א) מקל וחומר

(ב) מגזירה שוה

(ג) מבנין אב מכתוב אחד, מבנין אב משני כתובים ׳

(ד) מכלל ופרט

(ה) מפרט וכלל

(ו) מכלל ופרט וכלל - אי אתה דן אלא כעין הפרט

(ז) מכלל שהוא צריך לפרט ומפרט שהוא צריך לכלל

(ח) כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא.

(ט) כל דבר שהיה בכלל, ויצא מן הכלל ליטען טען אחר שהוא כענינו -- יצא להקל ולא להחמיר.

(י) כל דבר שהיה בכלל, ויצא מן הכלל ליטען טען אחר שלא כענינו יצא להקל ו אולהחמיר.

(יא) כל דבר שהיה בכלל, ויצא מן הכלל לידון בדבר חדש, אי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש.

(יב) דבר הלמד מעניינו, ודבר הלמד מסופו

(יג) וכן שני כתובין המכחישין זה את זה - עד שיבא הכתוב השלישי ויכריע ביניהן.

(במדבר - פרשיית מרים) וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח - כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח. וַיֹּאמְרוּ: הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר ה'... וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג! וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל מִרְיָם - וְהִנֵּה מְצֹרָעַת. וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה: בִּי אֲדֹנִי, אַל נָא תָשֵׁת עָלֵינוּ חַטָּאת - אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ! אַל נָא תְהִי כַּמֵּת אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ - וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ. וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר: אֵל! נָא! רְפָא נָא לָהּ!
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: ...וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ - הֲלֹא תִכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים! תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים מִחוּץ לַמַּחֲנֶה - וְאַחַר תֵּאָסֵף. וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים. וְהָעָם לֹא נָסַע - עַד הֵאָסֵף מִרְיָם. ...וְאַחַר נָסְעוּ הָעָם מֵחֲצֵרוֹת וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר פָּארָן.

ג. (א) מקל וחומר - כיצד?

ויאמר יי' אל משה: ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים? תסגר...!

'שבעת ימים' - קל וחומד לשכינה ארבעה עשר יום?

אלא: דיו לבא מן הדין להיות כנדון -

תסגר מרי' שבעת ימים מחוץ למחנה - ואחר תאסף ׳

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

ד. (ב) מגזירה שוה כיצד?

נאמ׳ בשומר חנם: אם לא שלח ידו במלאכת רעהו

ונא׳ בשומ' שכר: אם לא שלח ידו במלאכת רעהו.

מה בשומר הנם שנאמ' בו "אם לא שלח ידו" - פטר את היורשין

אף בשומר שכר שנאמ' בו "אם לא שלח ידו" - יפטור בו את היורשים ׳

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

ה. (ג) מבנין אב מכתוב אחד - כיצד?

לא המשכב כהרי המושב - ולא המושב כהרי המשכב

הצד השוה שבהן: שהן כלים, עשויין לנוח אדם לבדו,

וזב - מטמא אותו ברובו: לטמא אדם במגע וכמשא, ולטמא בגדים...

אף כלים - שהן עשויין לנוח אדם לבדו -

יהא הזב מטמא אותו ברובו: לטמא אדם במגע ובמשא, ולטמא כלים?

יצא המרכב - שהוא עשוי לסיבלון אחד ׳

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

ו. (ד) מבנין אב משני כתובי׳ - כיצד?

לא פרשת הנידות כהרי פרשת שלוח טמאים

ולא פרשת שלוח טמאים כהרי פרשת הנידות

הצד השוה שבהן שהם ב"צו" - מיד ולדורו'.

אף כל דבר שהוא ב"צו" - יהא מיד ולדורו׳

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

ז. (ה) מכלל ופרט - כיצד?

"מן הבהמה" - כלל,

"מן הבקר ומן הצאן" - פרט.

'כלל ופרט' - אין בכלל אלא מה שבפרט ׳

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

ח. (ו) מפרט וכלל - כיצד?

"כי יתן איש אל רעהו - חמור או שור או שה" - פרט,

"...וכל בהמה לשמור" - כלל.

'פרט וכלל' נעשח כלל - מוסף על הפרט ׳

(פרשת ראה - מעשר שני) וְכִי יִרְבֶּה מִמְּךָ הַדֶּרֶךְ, כִּי לֹא תוּכַל שְׂאֵתוֹ -כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלוקיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם - כִּי יְבָרֶכְךָ ה' אֱלוקיך.... וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ: בַּבָּקָר וּבַצֹּאן, וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר, וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ. וְאָכַלְתָּ שָּׁם, לִפְנֵי ה' אֱ'ךָ, וְשָׂמַחְתָּ, אַתָּה וּבֵיתֶךָ.

ט. (ז) מכלל ופרט וכלל - כיצד?

"ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך" - כלל ׳

"בבקר ובצאן ביין ובשכר" - פרט

"ובכל אשר תשאלך נפשך" - חזר וכלל.

'כלל ופרט וכלל' - אי אתה דן אלא כעין הפרט:

לומר לך - מה הפרט מפורש: דבר שהוא וולד - וולדות הארץ וגדולי קרקע,

אף אין לי אלא 'כל דבר', שהוא וולד - וולדות הארץ וגדולי קרקע.

יעאו כמהין ופטריות ׳

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

י. (ח) מכלל שהוא צריך לפרט, ומפרט שהוא צריך לכלל - כיצד?

"קדש לי כל בכור - יכול אף נקבה במשמע? ת"ל "זכר".

אי 'זכר' - יכול אפילו יצאת לפניו? תלמוד לומר "פטר רחם".

אי 'פטר רחם' - יכול אפילו לאחר יוצא דופן? תלמוד לומד "בכור".

- זהו כלל הצריך לפרט, ופרט שהוא צריך לכלל.

פרק א

משנה א

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

א. (ט) כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד,

לא ללמד על עצמו יצא - אלא ללמד על הכלל כלו יצא - כיצד?

"והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר ליי' - וטמאתו עליו, ונכרתה הנפש ההיא..." -

והלא שלמים בכלל כל הקדשים היו?

דכתיב "זאת התורה לעולה ולמנחה, לחטאת ולאשם, ולמלוא׳ ולזבח השלמים". ׳

וכשיצאו מן הכלל ללמד - לא ללמד על עצמן יצאו,

אלא ללמד על הכלל כלו יצאו׳

לומ' לך: מה שלמים מיוחדין - קדשי', שקדושתן קדושת מזבח׳

אף אין לי אלא כל דבר - שקדושתו קדושת מזבח...

יצאו קדשי בדק הבית ׳

משנה ב

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

ב. כל דבר שהיה בכלל, ויצא מן הכלל - לטעון טען אחר שהוא כענינו

יצא להקל ולא להחמיר - כיצד?

"ובשר כי יהיה בו בעורו שחין - ונרפא"

וכתיב "או בשר כי יהיה בעורו מכוֵת אש..." ׳

והלא השחין והמכוה בכלל כל הננעים היו? ׳

וכשיצאו מן הכלל: ליטעון טען אחד שהוא כענינו -

יצאו להקל ולא להחמיר ׳

להקל עליהן - שלא ידונו במחיה, ושלא ידונו אלא בשבוע אחד ׳

משנה ג

(פרשת מצורע - זיהוי נגעים) נֶגַע צָרַעַת כִּי תִהְיֶה בְּאָדָם - וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן...
וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה שְׂאֵת לְבָנָה בָּעוֹר... וּבָשָׂר כִּי יִהְיֶה בוֹ בְעֹרוֹ שְׁחִין... אוֹ בָשָׂר כִּי יִהְיֶה בְעֹרוֹ מִכְוַת אֵשׁ, וְהָיְתָה מִחְיַת הַמִּכְוָה... וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בוֹ נָגַע, בְּרֹאשׁ אוֹ בְזָקָן: וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע - וְהִנֵּה מַרְאֵהוּ עָמֹק מִן הָעוֹר וּבוֹ שֵׂעָר צָהֹב דָּק. וְטִמֵּא אֹתוֹ הַכֹּהֵן: נֶתֶק הוּא, צָרַעַת הָרֹאשׁ אוֹ הַזָּקָן הוּא. וְכִי יִרְאֶה הַכֹּהֵן אֶת נֶגַע הַנֶּתֶק, וְהִנֵּה אֵין מַרְאֵהוּ עָמֹק מִן הָעוֹר וְשֵׂעָר שָׁחֹר אֵין בּוֹ - וְהִסְגִּיר הַכֹּהֵן אֶת נֶגַע הַנֶּתֶק שִׁבְעַת יָמִים...

---

(פרשת מצורע - טהרת המצורע זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ - וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן... וְיָשַׁב מִחוּץ לְאָהֳלוֹ שִׁבְעַת יָמִים. וְהָיָה בַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי: יְגַלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ, אֶת רֹאשׁוֹ וְאֶת זְקָנוֹ וְאֵת גַּבֹּת עֵינָיו וְאֶת כָּל שְׂעָרוֹ יְגַלֵּחַ, וְכִבֶּס אֶת בְּגָדָיו וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם, וְטָהֵר.
וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִקַּח שְׁנֵי כְבָשִׂים תְּמִימִים וְכַבְשָׂה אַחַת בַּת שְׁנָתָהּ תְּמִימָה, וּשְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן וְלֹג אֶחָד שָׁמֶן.
וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן הַמְטַהֵר, אֵת הָאִישׁ הַמִּטַּהֵר וְאֹתָם לִפְנֵי ה', פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד וְהִקְרִיב אֹתוֹ לְאָשָׁם - וְאֶת לֹג הַשָּׁמֶן, וְהֵנִיף אֹתָם תְּנוּפָה לִפְנֵי ה'. וְשָׁחַט אֶת הַכֶּבֶשׂ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחַט אֶת הַחַטָּאת וְאֶת הָעֹלָה - בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ: כִּי כַּחַטָּאת הָאָשָׁם הוּא לַכֹּהֵן - קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא.

וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הָאָשָׁם וְנָתַן הַכֹּהֵן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית, וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית.
וְלָקַח הַכֹּהֵן מִלֹּג הַשָּׁמֶן, וְיָצַק עַל כַּף הַכֹּהֵן הַשְּׂמָאלִית.
וְטָבַל הַכֹּהֵן אֶת אֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית מִן הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּפּוֹ הַשְּׂמָאלִית, וְהִזָּה מִן הַשֶּׁמֶן בְּאֶצְבָּעוֹ שֶׁבַע פְּעָמִים לִפְנֵי ה'.
וּמִיֶּתֶר הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּפּוֹ יִתֵּן הַכֹּהֵן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית, עַל דַּם הָאָשָׁם.
וְהַנּוֹתָר בַּשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּף הַכֹּהֵן יִתֵּן עַל רֹאשׁ הַמִּטַּהֵר, וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי ה'.

וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶת הַחַטָּאת וְכִפֶּר עַל הַמִּטַּהֵר מִטֻּמְאָתוֹ, וְאַחַר יִשְׁחַט אֶת הָעֹלָה.
וְהֶעֱלָה הַכֹּהֵן אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה הַמִּזְבֵּחָה, וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן וְטָהֵר. {ס

}}}

ג. כל דבר שהיה בכלל - ויצא מן הכלל, לטען טען אחד שלא כענינו

יצא להקל ולהחמיר - כיצד?

"ואיש או אשה כי יהיה בו נגע בראש או בזקן" ...׳

והלא 'הראש והזקן' - בכלל 'עור ובשר' היו -

וכשיצאו מן הכלל: ליטען טען אחד שלא כענינו -

יצאו להקל ולהחמיר:

להקל עליהן: שלא ידונו כשער לבן ׳

ולהחמיר עליהן: שידונו כשער צחוב ׳

משנה ד

ד. כל דבר שהיה בכלל, ויצא מן הכלל לידון בדבר חדש -

ואי אתה יכל להחזירו לכללו, עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש - כיצד?

"ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת ואת העולה במקו' הקדש..."

שאין תלמוד לו' "כי כחטאת האשם הוא לכהן"?

אלא - לפי שיצא לידון בדבר חדש - בבוהן יד ובבוהן רגל, ובאזן ימנית -

יכול יהא טעון מתן דמים למזכח? ת"ל: "כי כחטאת - כאשם, הוא לכהן"...

הרי החזירו הכתוב לכללו בפירוש.

לומר לך: מה חטאת - טעונה מתן מזבח, אף אשם - טעון מתן מזבח.

משנה ה

(פרשת מצורע) וְאִישׁ, כִּי יִמָּרֵט רֹאשׁוֹ - 'קֵרֵחַ' הוּא: טָהוֹר הוּא.
וְאִם מִפְּאַת פָּנָיו יִמָּרֵט רֹאשׁוֹ - 'גִּבֵּחַ' הוּא: טָהוֹר הוּא.
וְכִי יִהְיֶה בַקָּרַחַת אוֹ בַגַּבַּחַת נֶגַע לָבָן אֲדַמְדָּם: צָרַעַת פֹּרַחַת הִוא בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ...
וְרָאָה אֹתוֹ הַכֹּהֵן - וְהִנֵּה שְׂאֵת הַנֶּגַע 'לְבָנָה אֲדַמְדֶּמֶת' בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ,
- כְּמַרְאֵה צָרַעַת עוֹר בָּשָׂר. 'אִישׁ צָרוּעַ' הוּא: טָמֵא הוּא.
טַמֵּא יְטַמְּאֶנּוּ הַכֹּהֵן - בְּרֹאשׁוֹ נִגְעוֹ.
וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ הַנֶּגַע: בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים, וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה,
וְ"טָמֵא טָמֵא" יִקְרָא.
כָּל יְמֵי אֲשֶׁר הַנֶּגַע בּוֹ - יִטְמָא,
טָמֵא הוּא! בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ. {ס

}

ה. (יא) דבר הלמד מענינו - כיצד?

"ואיש כי ימרט ראשו - קרח הוא: טהור הוא" ׳

יכל - יהא טהור 'מכל טומאה'? תלמוד לומד: "וכי יהיה בקרחת או בגבחת נגע לבן אדמדם"...

דבר למ' מענינו - שאיגו טהור מכל טומאה, אלא מטומאת נתקים בלבד.׳

משנה ו

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

ו. (יב) דבר למד מסופו - כיצד?

"ונתתי ננע צרעת בבית ארץ אחוזתכם"

משמע - בית שיש בו אבנים ועצים ועפר מטמא...

יכל - אף בית שאין אבנים ועצים ועפר, שמטמא?

תלמוד לומר: "ונתץ את הבית" - את אבניו ואת עציו ואת כל עפר הבית! -

דבר למד מסופו - שאין הבית מטמא, עד שיהא בו אבנים ועצים ועפר.

משנה ז

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

ז. (יג) שני כתובים המכחישים זה את זה, עד שיבא השלישי ויכריע ביניהם - כיצד?

כתוב אחד אומר: "וירד יי על הר סיני - אל ראש ההר";

וכתוב אחד אומר: "מן השמים השמיעך את קולו ליסרך;

הכריע השלישי: "כי מן השמים דברתי עמכם".

מלמד שהרכין הקדוש ברוך הוא שמי שמים העליונים על הר סיני - ודבר עמהם.

וכן אמר דוד בספר תלים כך במקור (דפוס ונציה): "ויט שמים וירד, וערפל תחת רגליו".

הלל הזקן דרש שבע מדות לפני זקני בתירה

• (א) קל וחומר * (ב) ונזרה שוה * (ג) ושני כתובים * (ד) וכלל ופרט *
• (ה) וכיוצא בו * (ו) במקום אחר * (ז) ודבר למד מענינו *

אלו שבע מדות שדרש הלל הזקן לפני זקני בתירה.

משנה ח

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

ח. כתוב אחד אומר "ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו...";

וכתוב אחד אומ' "ולא יכול משח לבא אל אהל מועד...";

הכריע "כי שכן עליו הענן".

אמור מעתה - כל זמן שהיה הענן שם, לא היה משח נכנס לשם;

נסתלק הענן - היח נכנס ומדבר עמו....

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

רבי יוסי הגלילי אומר:

הרי הוא אומר: "ולא יכלו הכהנים לעמוד לשרת מפני הענן, כי מלא כבוד יי את בית יי";

מלמד שנתנה רשות למלאכים לחבל.

וכך הפסוק אומר "ושכותי כפי עליך עד עברי..." - מלמד שנתנה דשות למלאכים לחבל....

וכך הפסוק אומ' "אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי.": כשישוב אפי - יבואון אל מנוחתי.

ראו גם

• י"ג מדות דר' ישמעאל
• חפץ חיים על ספרא/י"ג מדות דר' ישמעאל