טור ברקת/תרכד
שו"ע (תרכ"א - תרכ"ד)[עריכה]
סדר קריאת התורה ומילה ביום כפור - ובו ו' סעיפים
- (א) מוציאין שני ספרים. בראשון קורים ששה בפרשת אחרי מות עד "ויעש כאשר צוה ה'". ואם חל בשבת קורים שבעה ומפטיר קורא בפנחס "ובעשור לחדש" ומפטיר בישעיה "סולו סולו" עד "כי פי ה' דבר".
- (ב) מילה ביום הכיפורים מלין בין יוצר למוסף אחר קריאת התורה. ולאחר המילה אומרים אשרי. ואם הוא במקום שצריך לצאת מבית הכנסת - אין מלין עד אחר חזרת ספר תורה. וחוזרים ואומרים קדיש.
- (ג) מברכים על המילה בלא כוס.
- (ד) במוסף אומר שליח ציבור סדר עבודה.
- (ה) סדר הוידוי "חטאתי עויתי פשעתי".
- (ו) נהגו לידור צדקות ביום הכיפורים בעד המתים.
סדר תפילת מנחה - ובו ד' סעיפים
- (א) למנחה אומר אשרי ובא לציון. ואין אומרים "ואני תפלתי" אפילו אם חל להיות בשבת.
- (ב) ומוציאין ספר תורה וקורים שלשה בפרשת עריות עד סוף הפרשה. והשלישי מפטיר ביונה ומסיים "מי אל כמוך". ומברך לפניה ולאחריה. ואם חל בשבת מזכיר בה של שבת וחותם בשל שבת.
- (ג) אם חל בשבת אומרים "צדקתך" ואומרים "אבינו מלכנו".
- (ד) אין נושאין כפים במנחה ביום הכיפורים. וכהן שעבר ועלה לדוכן הרי זה נושא כפיו ואין מורידין אותו.
סדר תפילת נעילה - ובו ו' סעיפים
- (א) לנעילה אומר אשרי וקדיש ואינו אומר ובא לציון.
- (ב) זמן תפלת נעילה כשהחמה בראש האילנות כדי שישלים אותה סמוך לשקיעת החמה. וצריך שליח ציבור לקצר בסליחות ופסוקים שבאמצע התפלה. וגם אין לו למשוך בתפלת נעילה כל תיבה ותיבה כדרך שמושך בשאר תפלות כדי שיגמור קודם שקיעת החמה.
- (ג) אם חל בשבת מזכיר בה של שבת, אבל בוידוי שלאחר התפלה אין מזכירים של שבת. [והני מילי יחיד, אבל שליח צבור - כיון שאמרו בתוך תפלתו מזכיר בו של שבת.][1] ואם לא הזכיר בזה אין מחזירין אותו.
- (ד) אומר "כתר" כמו במוסף.
- (ה) נושאים כפים בנעילה.
- (ו) בסוף הסליחות אומרים שבע פעמים "ה' הוא האלהים" ותוקעים תשר"ת.
סדר מוצאי יום הכפורים - ובו ה' סעיפים
- (א) מתפללים תפלת ערבית ואומרים הבדלה בחונן הדעת.
- (ב) צריך להוסיף מחול על הקודש גם ביציאתו; שימתינו מעט אחר יציאת הכוכבים.
- (ג) מבדילים על הכוס ואין מברכים על הבשמים אפילו אם חל להיות בשבת.
- (ד) מברכים על האור. ואין מברכים במוצאי יום הכפורים על האור שהוציאוהו עתה מן האבנים. ויש אומרים שמברכים עליו מעמוד ראשון ואילך.
- (ה) ישראל שהדליק מעובד כוכבים - אין מברכים עליו במוצאי יום הכיפורים, אף על פי שבמוצאי שבת מברכים עליו. שאין מברכים במוצאי יום הכיפורים אלא על האור ששבת מבעוד יום ממש או על האור שהודלק ממנו. וכן נהגו להדליק מעששיות של בית הכנסת. ומיהו אפילו אם הודלק ביום הכיפורים - אם הודלק בהיתר כגון לחולה - יכולים לברך עליו.
טור ברקת (תרכ"א - תרכ"ד)[עריכה]
איתא בזוהר מפני מה קורים פרשה זו ביום הכפורים, לא על ענין מעשה של יום הכפורים אלא כדי להצטער על הצדיקים כדאיתא פרשת אחרי מות דף כ"ו (ח"ג כו, א) וזה לשונו: "מכאן אוליפנא כל ההוא בר נש דייסורי דמאריה אתיין עליה כפרה דחובוי אינון וכל המצטער על יסוריהון דצדיקיא מעבירין חובייא דילהון מעלמא. ועל דא ביומא דא קורין אחרי מות שני בני אהרן דישמעון עמא ויצטערון על אבודיהון דצדיקייא ויתכפר להון חובייהו. וכל המצטער על אבודהון דצדיקיא ואחית דמעין עלייהו - קוב"ה אכריז עליה ואומר וסר עונך וכו'. ולא עוד אלא דלא ימותון בנוי ביומוי. ועליה כתיב יראה ורע יאריך ימים", עכ"ל.
הנה הדבר מבואר מזה המאמר כי ענין הקריאה של פרשה זו היא כדי להצטער על מיתת הצדיק, ולכן מתכפר לו על עונותיו ויזכה גם כן שלא ימותו בניו בחייו. הרי מבואר כי בעבור שני דברים אנו קורים פרשה זו.
ונוסף עוד מ"ש בזוהר פרשת אחרי מות דף נ"ו (ח"ג נו, א) ושם נאמר זה לשונו: "תו פתחו ואמרו כל זמנא דצדיקייא מסתלקי מעלמא - דינא אסתלק מעלמא. ומיתתהון דצדיקייא מכפרת על חובי דרא. ועל דא פרשתא דבני אהרן ביומא דכפורי קרינן לה למהוי כפרה לחוביהון דישראל. אמר קוב"ה אתעסקו במיתתהון דצדיקייא אלין ויתחשיב לכו כאילו אתון מקרבין בהאי יומא לכפרה עלייכו דתנינן כל זמנא דישראל יהון בגלותא וכו' ואינון שעירים לא יכלין לקרבא יהא להו דכרנא דתרי בני אהרן ויתכפר עלייהו וכו'".
והנה למדנו כי בעבור כמה תועלות גדולות התקינו להיות קורים ביום הכפורים שלכן החי יתן אל לבו לכל אחת מהנה, ומתכפרים לו עונותיו, ולא ימותו בניו בחייו כנזכר.
וכן נמי "קריאת ההפטרה "ואמר סולו סולו"" הוא להעיר לב החוטא לעשות תשובה ולמהר הגאולה.
ולענין העולים נתבאר במקום אחר כי חמשה ששה ושבעה הכל הולך אל מקום אחד, ורוח אחד להם.
וכן לענין המילה, "מלין בין יוצר למוסף אחר קריאת התורה... מברכין על המילה בלא כוס" ואם יש שם קטן מברך על כוס יין והקטן טועם לקיים "סוד ה' ליריאיו", היא מילה, על ידי יין שהוא בגימטריא סוד. וזה שאמר "ובריתו להודיעם" (תהלים, כה).
"במוסף אומר ש"ץ סדר עבודה" - וצריך לכוין בשמות עשרה הנזכרים, כל אחד כפי ניקוד שלו כאמור.
ואומר שלשה וידויים "וסדר הוידוי חטאתי עויתי פשעתי" וכל החילוקים כי רבים הם ואין להאריך בהם.
"נהגו לידור צדקה בעד המתים" - ויש להם תועלת גדול מזה כנודע.
"במנחה אומרים אשרי ובא לציון ואין אומרים ואני תפלתי וכו'" - והענין יובן עם מה שאמרו חז"ל כי אמר דוד לפני הקב"ה, רבש"ע כשאומות העולם שותין ומשתכרין יושבים ומנגנין שנאמר "ישיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכר". ואני לא כן אלא "ואני תפלתי לך ה' עת רצון" - אף על פי שאני אוכל ושותה אני בא לפניך. ולכן נוהגין לומר אותו בשבת במנחה לאחר שאכלו ושתו. וזה אינו ביום הכפורים ולכן אין אומרים אותו אפילו בשבת. אלו דבריו ז"ל.
אמנם בזוהר פרשת תרומה דף קנ"ו (ח"ב קנו, א) זה לשונו: "פתח ההוא טייעא ואמר ואני תפילתי וכו' תנינן אימתי אקרי 'עת רצון'? בשעתא דצבור קא מצלאן. ושפיר איהו. והכי איהו ודאי וכו'. ואיתימא אמאי אתמני האי קרא בצלותא דמנחה דשבת - יאות איהו למהוי בשבת בההיא צלותא דמנחה ולא בצלתא דחול, דודאי לאו צלותא דמנחה דשבת כחול בגין דהא בחול בשעתא דמנחה תלייא דינא בעלמא ולאו איהו עת רצון. אבל בשבת דכל רוגזא אתעדי וכלא אתכליל כחדא וכו'".
הנה הדבר מבואר מן המאמר כי ראוי לומר אותו במנחה בשבת מכל שכן שבת ויום הכפורים שהוא יותר שעת רצון, כי צריך לעשות זה הייחוד. ושם נאמר וזה לשונו: "ואני תפלתי לך ה' - הכא רזא דיחודא. ואני - דא דוד מלכא, אתר דאקרי 'גאולה'. תפלתי - דא תפלה, והכא איהו סמיכה גאולה לתפילה, ואיהו חד כד איהו סמך גאולה לתפלה כדין איהו עת רצון וכו'. עת - חד. רצון - חד. אתכלילו דא בדא והוו חד. ודוד מלכא בעא לייחדא בהאי קרא יחודא חדא וכו'". הנה הדבר מבואר כי ראוי לאומרו ביותר ביום הכפורים בשבת.
"ומוציאין ספר תורה וקורין ג' בפרשת עריות" שאם באולי יש מי שעבר על אחת מהם יתן אל לבו לשוב ממנה. "והשלישי מפטיר ביונה" להגיד כמה מרחם על בריותיו אע"ג שהיו ערלי לב וערלי בשר. והחי יתן אל לבו ו***ר כי כל פרשה זו מדבר בענין התשובה וביותר יתבונן מ"ש בזוהר פרשת ויקהל דף קצ"ט (ח"ב קצט, א) וזה לשונו: "יונא דנחתא לספינה דא איהי נשמתא דבר נש דנחתא להאי עלמא למהוי בגופא דבר נש וכו'". וכן איתא בתיקונים "ואזלת בספינה בימא רבא וחשיבת לאתברא וכו'".
"ומסיים מי אל כמוך" - להעיר י"ג מדות של רחמים המתגלים ביום זה ולהמשיך אותם למטה.
"אם חל בשבת אומרים צדקתך" מן הטעם שאומרים אותו בשבת בלבד. ובדיני ראש השנה נתבאר הענין - אין להאריך.
"ואומרים אבינו מלכנו" - כי הוא זמן רחמים אין ליירא מלהזכיר חטאנו לפניך וכיוצא שהרי אמרו חז"ל ימות השנה שס"ה, ושטן בגימטריא שס"ד לומר כי אין לו רשות לקטרג ביום הכפורים.
"אין נושאים כפים ביום הכפורים" - לפום ריהטא הדבר קשה מאחר דליכא למיחש משום שכרות ואינו כשאר הימים(?). ומה גם כי היום מתגלים מדות הרחמים. אמנם הענין הוא כי להיות שכבר נתבאר מן המאמר כי שעת המנחה הוא דין אלא שאינו דומה לימות החול (כי אז הוא דין גמור), והנה כל עצמו של יום הכפורים הוא למתק בחינת הדין -- ולכן בבקר שהוא שעת רחמים שנאמר "וישכם אברהם בבקר" - אז נושאים כפיהם. וכן בתפילת מוסף כי עדיין לא בא שעת המנחה. וגם בתפילת נעילה לפי שכבר עבר שעת הדין. אבל במנחה לא נכון לעשות כן משום "לא תחסום שור בדישו" ונמצא מתבטל על ידי תגבורת מדת החסד. כי נשיאות כפים הוא להמשיך מעתיקא קדישא כדאיתא פרשת נשא. ועוד מטעם כי במנחה עולה תפארת למעלה ועדיין לא הגיע למקום שיתגלה עליו עתיקא קדישא. ועיין בתפלת מנחת החול ותמצא טוב טעם.
"לנעילה אומר אשרי וקדיש וכו'"
"ואומר 'כתר'" - והוא בסוד מה שאמר הכתוב "כתר לי זעיר".
"ונושאים כפים בנעילה" - כי הנה עתה כבר עבר זמן המנחה שהוא דין, ונתגלו הרחמים אז.
"בסוף הסליחות אומר ז' פעמים ה' הוא האלהים" כנגד שבעה רקעים עליונים שעולה ישראל סבא קדישא. והבן.
"ותוקעים תשר"ת" כדאיתא בזוהר פרשת פנחס דף רכ"ה (ח"ג רכה, א) וזה לשונו: "ותקינו לתקוע שופר ביום הכפורים לסלקא קול דאיהו ו' לחירות דאתמר ביה בכל צרתם לו צר. באל"ף ובוא"ו קרי וכתיב", עכ"ל. והדבר מובן כי עתה עולה למקום החירות. דאילו למטה לו צר, שמתאחזים הדינים ממנו כי נגע בכף ירך יעקב. ובעלותו שבעה רקיעים אין עוד צרה והוא בן חורין.
"מתפללים תפלת ערבית ואומר הבדלה בחונן הדעת" - כי לעולם צריך הבדלה בסוד עץ הדעת טוב ורע.
"וצריך להוסיף מחול על הקדש" שנאמר "מערב עד ערב תשבתו שבתכם".
"מבדילים על הכוס ואין מברכים על הבשמים ואפילו אם חל להיות בשבת" לפי כי אין שם תוספת נשמה.
"אין מברכין על האור שהוציאוהו עתה מן האבנים. ונוהגים להדליק מעששיות של בית הכנסת" לפי שנעשה בהם מצוה לכן "ישמע "החכם "ותרבה "הדעת לאור באור החיים.
- ^ מילים אלו לא מופיעים בדפוס של הטור ברקת. אני בינתיים משאיר אותם עד שאני מברר אם הם מופיעים כחלק של נוסחאות אחרות, או שמא הם בכלל של הגהות הרמ"א. אני צריך לבדוק - ויקיעורך