טור ברקת/תקצז
שולחן ערוך[עריכה]
- סימן תקצ"ז - אם מותר להתענות בראש השנה - ובו ג' סעיפים
- (א) אוכלים ושותים ושמחים ואין מתענים בראש השנה ולא בשבת שובה. אמנם לא יאכלו כל שובעם למען לא יקלו ראשם. ותהיה יראת ה' על פניהם.
- (ב) יש מקומות שקבלה בידם שכל מי שרגיל להתענות בראש השנה ומשנה רגילתו ואינו מתענה - אינו משלים שנתו.
- (ג) המתענה פעם אחת בראש השנה תענית חלום - אם היה ביום ראשון צריך להתענות ב' הימים כל ימיו. ואם היה ביום שני - יתענה כל ימיו יום ב' בלבד.
טור ברקת[עריכה]
כבר נאמר בתחילה כי מסתפרים וכו' ממ"ש כשאדם יש לו דין לפני מלך בשר ודם לובש שחורים ומגדל שפמו לפי שאינו יודע מה יהיה בדינו. אבל ישראל הם בטוחים בהקב"ה שמוציא דינם לאורה ומכל שכן כי "אוכלים ושותים ושמחים" שהרי הוא מצוה מן התורה לפי שהוא יום טוב. צא ולמד מאשר צוה הקב"ה לתקוע בראש השנה כדי לערבב השטן ולנצח למלאך המות. אם כן למה לא ישמח האיש הישראלי מאחר שנאמר "חי אני אם אחפוץ במות הרשע". והעיקר הוא השמחה.
"ואין מתענין בראש השנה ולא בשבת שובה" מאחר שהאכילה ושתיה בהם הוא מצוה. ומ"ש "לא יאכלו כל שובעם למען לא יקלו ראשם ותהי יראת ה' על פניהם" - זה יהיה ציווי לקצת ההמון. וכבר אמר הרמב"ם ז"ל במתק לשונו "לא נצטוינו על ההוללות ועל הסכלות אלא על שמחה של מצוה". וישראל קדושים הם אף על גב שיאכלו וישבעו לא יקלו את ראשם ומוחזקים הם להיות יראת ה' על פניהם כמו שאמרו חז"ל "ג' מדות טובות ביד אומה זו ביישנים וכו'". אמנם כדי להיות האדם ירא את ה' ביום זה לא יישן ויהיה עוסק בתורה וכן נהגו.
יש מקומות שנהגו להתענות בראש השנה על ידי חלום. וקבלה בידם "מי שרגיל להתענות ומשנה מנהגו ואינו מתענה אינו משלים שנתו". אמנם "המתענה פעם אחת בראש השנה תענית חלום - אם היה ביום ראשון - צריך להתענות שני הימים כל ימיו. ואם היה ביום ב' - יתענה כל ימיו יום ב' בלבד". ואין לו תשלומין. ומה גם שהרי מתענה בג' בתשרי.
אמנם הנראה כי ענין זה הוא כמו שאמרו חז"ל ב' בצים ב' אגוזים הלכה למשה מסיני, וכזה דברים רבים, ועכשיו אינו ניזוק העושה מאחת מאלה. וכמו כן הוא בענין התענית דמאחר שהתענה באותה השנה שוב אינו מתענה ולא יאונה לצדיק כל און.