טור ברקת/תקנו
שולחן ערוך[עריכה]
- סימן תקנ"ו - ט' באב שחל ביום ראשון - ובו סעיף אחד
- ליל ט' באב שחל באחד בשבת כשרואה הנר אומר בורא מאורי האש ואין מברך על הבשמים. ובליל מוצאי ט' באב מבדיל על הכוס ואינו מברך לא על הנר ולא על הבשמים.
טור ברקת[עריכה]
איתא פרשת בראשית דף י"ד (ח"א יד, א) וזה לשונו: "כד על שבתא ואתקדש יומא קדש אתער ושליט בעלמא, וחול אתדעי משולטנותיה. עד שעתא דנפיק שבתא לא תייבין. ואע"ג דנפק שבתא לא תייבין לאתרייהו עד זמנא דאמרי ישראל המבדיל בין קדש לחול. כדין קדש אסתלק ומשריין דאתמניאו על יומי דחול תייבין לאתרייהו, כל חד וחד על מטריה דמתפקד עליה וכו'".
ולכן ראוי כי בליל א' "כשרואה הנר אומר "בורא מאורי האש"" מפני כי הנה הם מעוכבים עד שמברכים ישראל על הנר כאמור.
אמנם "אין לברך על הבשמים" כי הנה אמרו חז"ל ג' דברים הם מעין העולם הבא - אחת מהנה הוא ענין הריח. ואיך יריח ליל ט' באב דבר שהוא הנאה גדולה כזה? ועוד כאשר נתבונן בדבר על אורות מה התקינו חז"ל ענין הריח זה במוצאי שבת כדי ליישב הנפש שניתוספה בערב שבת, וכיון ששבת נאמר "וינפש" - ר"ל ווי נפש. ולכן התקינו ענין הריח ליישב הנפש. והנה הלילה הזה אינו שייך לומר כן דאע"ג שיריח אין מתיישב הנפש לפי כי הנה הוא בצרה גדולה. ומה גם שהוא בתענית. וגם הנפש לא תמלא. ולכן לענין הריח אין לה תקנה אפילו אחר כך.
אבל "בליל מוצאי ט' באב מבדיל על הכוס" כדי שעל ידי אותם הכחות ששולטים בימות החול חוזרים ומתיישבים על משמרותם. וסטרא דקדושה הוא מסתלק למעלה. אמנם "אינו מברך על הנר" שהרי כבר ברך עליו בליל ט' באב כאמור. "ואינו מברך נמי על הבשמים" לפי כי אין לו לאדם תועלת והנאה מאותה ברכה שהרי מאי דהוה הוה, ובחינת הנפש נשארה חסירה ואין לה תקנה מברכה זו כלל.