טור ברקת/תקנג
שולחן ערוך[עריכה]
- סימן תקנ"ג - דין סעודת המפסקת - ובו ב' סעיפים
- אף על פי שאכל סעודה המפסקת, מותר לחזור ולאכול, אלא אם כן קיבל עליו בפירוש שלא לאכול עוד היום.
- תשעה באב לילו כיומו לכל דבר. ואין אוכלים אלא מבעוד יום. ובין השמשות שלו אסור כיום הכפורים.
טור ברקת[עריכה]
נודע מחז"ל כי דברים שבלב אינם דברים עד אשר יבטא האדם בשפתיו. ולכן יאמר כי "אעפ"י שאכל אדם סעודה המפסקת עדיין מותר לו לחזור ולאכול" וכדאיתא בזוהר בפסוק "ודבר דבר - דיבור אסור הרהור מותר. מאי טעמא? הרהור לא עביד ולא מידי". ולכן מותר לחזור ולאכול "אלא אם כן קבל עליו בפירוש שלא לאכול עוד היום".
"ט' באב לילו כיומו לכל דבר וכו'" - הכי איתא בברכות "שלשה משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי ואומר אוי שהחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגלתי את בני לבין האומות". וביום נמי כך אומר כההיא דר"ח ששמע בת קול מנהמת כיונה ואומרת "אוי שחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגלתי את בני לבין האומות". וכל זה הוא בכל יום כמ"ש שם "חייך וחיי ראשך ג' פעמים בכל יום אומרת כך". ומה גם עתה בליל ט' באב וביומו כי כך היא המדה. ומאחר כי כך יעשה הקב"ה, גם בלילה לא שכב לבו -- לכן דיו לעבד להיות כרבו ולנהוג בט' באב לילו כיומו לכל דבר הנאמר למעלה. "ואין אוכלים אלא מבעוד יום סעודה המפסקת. ובין השמשות שלו אסור" - לכל הדברים האסורים ביום הכפורים לענין איסור בלבד. אבל ביום הכפורים ענוש כרת וכיוצא - לא כן ערב ט' באב.