טור ברקת/תקמב
שולחן ערוך[עריכה]
- סימן תקמ"ב - שלא לעשות מלאכה לאחרים בחול המועד אלא בחנם - ובו ב' סעיפים
- אפילו המלאכות המותרות אינם מותרות לעשותם אלא לעצמו או לאחרים בחנם. אבל בשכר אסור. ומיהו אם אינו נותן לו שכר קצוב אלא שאוכל עמו בשכר - מותר.
- כל מלאכה מותר לעשותה על ידי פועל שאין לו מה יאכל כדי שישתכר וירויח.
טור ברקת[עריכה]
פירוש ראשון[עריכה]
להיות כי יש דברים הנמנעים לעשות משום דמחזי כעובדא דחול, ולכן יאמר נא "אפילו המלאכות המותרות אינם מותרות לעשותם אלא לעצמו". והדוגמא לזה הוא מ"ש רב יוסף עליו השלום (פסחים סח, ב) "חדאי נפשי - לך קראית לך תנאית", ופריך: והרי שנינו על שלשה דברים העולם עומד על התורה - ומסיק כי קא עביד בר נש בתחילה אדעתא דנפשיה קא עביד. ולכן יאמר אפילו המלאכות המותרות - היינו מלאכת שמים התורה והמצוה, "אינם מותרות לעשותם אלא לעצמו" לאפוקי שלא יעשה שלא לשמה כי כך אמרו חכמים ז"ל "העושה שלא לשמה נוח לו שלא יצא לאויר ונהפכה שילייתו על פניו". אבל דבר מלאכה שמועיל לעצמו כגון רב יוסף שאמר "חדאי נפשי לך קראית לך תניית" בתחילה "או לאחרים בחנם" אחר כך.
"אבל בשכר אסור" - שהרי שנינו "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס". "ומיהו אם אינו נותן לו שכר קצוב אלא שאוכל עמו בשכרו מותר" - דהיינו שעושה דברים שאדם אוכל מפירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא - מותר.
"כל מלאכה מותר לעשותה על ידי פועל וכו'" - גם זה הדין יהיה סמוך לדין הקודם כי במלאכת שמים בתורה ובמצוה כל אחת ממלאכות הללו מותר לעשות אותם "על ידי פועל" - היינו אותו הנקרא 'פועל צדק' כדאיתא בזוהר פרשת אמור "מאן פועל צדק? אלין אינון דמתקנין למטרוניתא מנהא ואעטרו לה כתרהא ושוו תיקונהא. כל חד 'פועל צדק' אקרי". ולפי כי פועל זה הוא פועל צדק - עשה באמונה על מנת שלא לקבל פרס. לכן "אין לו מה יאכל". או יהיה כי הוא אינו יודע המצאה זו לעשות דברים שאדם אוכל מפירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא - לכן מותר לעשות מלאכה זו מדברים שאדם אוכל מפירותיהן בעולם הזה "כדי שישתכר", שילמד לעשות מאותם דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה, "וירויח" על ידי כן.
פירוש שני[עריכה]
עוד זה מדבר לענין הנוגע למעלה. וכך היה אומר:
"אפילו מלאכות המותרות אינם מותרות לעשותם אלא לעצמו" - כי הנה אלו המלאכות שהם ענין דבר האבד וכיוצא - אינו יכול לעשותם כדרך שהוא עושה בחול, כי הנה בחול הייחוד הוא נעשה על ידי מט"ט כדאיתא בתיקונים "צדיק וצדק מתייחדן על ידי מט"ט בשית יומין דחול". מה שאין כן בשבת ויום טוב. אמנם גם בחול המועד לא יעשה כדרך שהוא עושה בחול. אמנם אינו מותר לעשות אלו המלאכות "אלא לעצמו", לצרכו. וחז"ל אמרו "אשתו כגופו דמיא". ובתיקונים: אין אדם מתיר עצמו מבית האסורים - זו כנסת ישראל שנאמר עצם מעצמי. וכן איתא בזוהר דהיינו כי הייחוד יהיה "על ידי עצמו" כאמור.
"או לאחרים בחנם" - כדאיתא פרשת קרח הובא למעלה "קריאי מועד - קראי כתיב. מלכותא דארעא מעין מלכותא דרקיעא כגוונא דקדש עילאה אזמין לכל אינון כתרין דשמא קדישא אתאחיד בהו כך קדש תתאה אזמינת לכל חילהא לעטרא להו ולאעלא לון תחות גדפהא שנאמר מקראי קדש", עכ"ל. והנה הדבר מבואר מן המאמר כי במועד הכל הם מזומנים למעלה - כל אחד כפי בחינתו. וזה יהיה המלאכה אשר הוא עושה לאחרים - כך אמרו חז"ל מתן שכרם של צדיקים נקרא 'מלאכה' שנאמר "פעלת לחוסים בך". אבל זה יהיה "בחנם". והענין יובן כאשר נתבונן מה הפרש ימצא בין ימות החול לימים של חול המועד. כי בחול המועד יש תפילת מוסף, מה שאין כן בימים של חול. ולכן נאמר כי זה יהיה ההפרש הנמצא כי בימים של חול מלאכה ה' נעשית 'בשכר' - היינו כי בעליית העולמות למעלה מעלים עמהם ניצוצות בסוד אור חוזר, והיינו התעוררות אל הייחוד, והיינו ענין 'שכר' לפי כי בעליית העולמות למעלה ודאי הוא כי יש להם תועלת גדול ליהנות מזיו השכינה ותוספת הארה. וכאשר הם מביאים איש מנחתו נמצא כי הכל יהיה בשכר כי המשפיע מקבל שכר מן התחתונים, גם התחתונים מקבלים שכר מן המשפיע. אבל זה יהיה על ידי תפילת השחר כי זה הוא בהשואה אחת עם ימים של חול.
אמנם בתפילת מוסף - אותו תוספת הארה שהם מקבלים העולמות גם התחתונים אינם בשכר, שהרי אינם מעלים אור חוזר מחדש זולת הראשון. וכי תימא אם כן הוא, למה לא יהיה שוה ראש חדש לענין זה עם חול המועד שיהיה המלאכה אסורה בשכר? הענין יתבאר במקומו בעזרת השם. אבל להוציאך חלק אי איפשר - כי לכן מה שנהגו הנשים שלא לעשות מלאכה בראש חדש זהו עיקרו של דבר. ומנהג יפה הוא לפי כי כן יש הארה נוספת בראש חדש שנאמר "מדוע את הולכת אליו היום לא חודש ולא שבת" - מכלל דבחדש ושבת חייב אדם להקביל פני רבו לטובתו ולהמשיך עליו תוספת בנשמתו ממה שיזכה וניתוסף רבו בתפילת מוסף. ובזה יובן החיוב של הרגל שצריך להקביל פנים מכל שכן. ואמנם נפקא מינה חומרא יתירא דאילו ברגל צריך להיות משובתי הרגל לקיים שמחת יום טוב שנאמר "ושמחת אתה וביתך", ולכן אם אינו יכול לילך ולחזור בו ביום פטור מלהקביל פני רבו. אבל בראש חדש וחול המועד שאין שם חיוב שמחה - חייב להקביל פנים מכל מקום. ואם לא הקביל פנים ברגל צריך להקביל פנים בחול המועד לפי כי יש לאדם הארה נוספת מתפילת מוסף. אמנם הוא בחנם כאמור. ולכן נמי בגשמי - מותר לאחרים המלכה בחנם אבל בשכר אסור.
"ומיהו אם אינו נותן לו שכר קצוב אלא שאוכל עמו בשכרו מותר". וכן הענין למעלה. כי בעבור תפילת המוסף אינו מקבל שכר אדם העליון הקדוש מהתחתונים בסוד אור חוזר מחדש כדבר האמור שהוא 'דבר קצוב' שמעלים בכל יום ויום. ולא תטעה בדברי להבין כי אותם הניצוצות שהם מעלים הם דבר קצוב כי אין הדבר כן; כי פעמים פוחתים פעמים מוסיפין כפי מעשה התחתונים. אבל לענין העלייה הוא דבר קצוב כי לעולם צריך להעלות אור חוזר שנאמר "ולא יראו פני ריקם". ולכן אם אוכל עמו בשכרו מותר לפי כי כך היא המדה למעלה שכולם הם מוזמנים לענין האכילה כדאיתא בזוהר פרשת ויקרא דף ד' (ח"ג ד, א) וזה לשונו: "ר' יהודה אמר אכלו רעים שתו ושכרו דודים - אלין כל מרי דיבבא ויללא דאתבסמו כולהו ואתברכו כחדא דהא מסעודתא דמלכא אתהניין כלא. ואימתי אכלי כולהו בשעתא דמלכא חדי וחדי למטרוניתא בקדמיתא, לבתר כולהו אכלן וחדאן", עכ"ל. הנה הדבר מובן מדברי המאמר כי כולם אוכלים בשעה שהמלך והכלה הם אוכלים. ולכן אם אוכל עמו בשכרו מותר כדבר האמור.
"כל מלאכה מותר לעשותה על ידי פועל וכו'" - הנה מאחר שהנחתי כי אין הפרש למעלה בין הימים של חול לימים של חול המועד זולת ההארה שניתוסף בתפילת המוסף - לכן בא זה הדין בענין הגשמי כי כל מלאכה מותר לעשותה על ידי פועל שאין לו מה יאכל. וסוד הדבר כי הנה כבר נתבאר כי בימים של[1] הייחוד נעשה על ידי מטטרון, הוא הפועל הנאמן שהוא שכיר מחי העולמות כנזכר בזוהר ובתיקונים. והוא ממונה לקבל התפילות של התחתונים ועושה אותם עטרה לחי העולמות. ועל ידי כן "יש לו מה לאכול" כאשר מקבל שכר טורחו. אמנם עתה בתפילת המוסף פועל זה מט"ט הוא פועל בטל, ו"אין לו מה יאכל". ולכן מלאכה זו הקדושה עשה אות' חי העולמות על ידי פועל זה שאין לו מה יאכל לפי שעלה למעלה כדי שיהיה לו מה "שישתכר וירויח" עתה. ועל ידי כי הצדיק אוכל לשובע נפשו גם הוא לדעתו ישבע.
- ^ נראה שיש להוסיף כאן מלת 'בימים של [חול]' - ויקיעורך