טור ברקת/תקכד
שולחן ערוך[עריכה]
- סימן תקכ"ד - כמה דברים האסורים ביום טוב - ובו ב' סעיפים
- אין עולין על גב אילן, ולא רוכבין על גב בהמה, ולא שטין על פני המים, ולא מספקין להכות כף על ירך, ולא מטפחין להכות כף אל כף, ולא מרקדין ולא דנין ולא מקדשין ולא כונסים ולא מיבמים ולא מגרשין ולא חולצין ולא מקדישין ולא מחרימין ולא מפרישין תרומה ומעשרות.
- שכיב מרע דתקיף ליה עלמא טובא שרי לגרש אפילו בשבת.
טור ברקת[עריכה]
פירוש ראשון[עריכה]
לא נעלה מעין כל יודע כי אשר אנחנו טמועים בבור כלות זה הוא השורש מחטא אדם הראשון וחזרנו על עון שלו כמו שאמרו חז"ל בפסוק "והמה כאדם עברו ברית" (הושע ו, ז) וסיפיה דקרא "שם בגדו בי" להגיד דבר חדש כי אין זה להם ראשונה שהם דוגמא לאדם הראשון. ואין עוד אלא תדע כי אלו הם בני האדם החוטאים בהיות שם בגוף אדם הראשון בגדו, כי אשר חז"ל הגידו בפסוק "איפה היית ביסדי ארץ" איפה שלך היכן היתה? בגוף אדם הראשון. ולכן דע כי באמת שם בגוף אדם הראשון בגדו בי אשר חז"ל אמרו "אדם הראשון מין היה". הנה אלה הם אשר נמצא בהם חוסר האמונה.
ולכן הוא אומר:
"אין תולין על גב אילן" - כי כדי לתקן אותו חטא של אדם הראשון כי אכל מעץ הדעת, וחוה נגעה בו ודחפה ס"מ על האילן, ולכן לתקן כל זה אין עולין על גב אילן. וכי תימא מה נשתנה להיות איסור זה ביום טוב ושבת? תדע כי כן בריאת האדם היה ביום טוב של ראש השנה וסמוך לו יום השבת. ולכן הוקצה זה בשבת ויום טוב.
"ולא רוכבין על גב בהמה" - לפי כי כן נמי ישראל שבו על עון אבותם כאמור במעשה העגל - עשו מעשה בהמה. וכן אמרו חז"ל אין אדם שולטים בו חיות אלא אם כן נהפך צורתו כבהמה שנאמר "נמשל כבהמות נדמו". והוא כונת הפסוק אצלי "וימירו את כבודם", ישראל צלם דמות תבניתם, "בתבנית שור". ולכן נמי אין רוכבין על גב בהמה "ואין שטין על פני המים" כדי שהחי יתן אל לבו מעשה שהיה "ויזר על פני המים" . וכל שאר הדברים שהם מורים על עון שנאמר "וגם אני אכה כפי אל כפי". ולכן "לא מטפחין". ושם נאמר "בן אדם וכו' לכן ספוק אל ידך". ולכן נמי "ולא מספקין".
וכן נמי כל הדברים אחרים שמורים על שבתחילה נאמר "ויביאה אל האדם" ואחר כך דן אותו בשילוחין ובגירושין. ולכן כל הדברים יגעים. וכן נמי עניינים של שמחה נמנעים כי מה שמחה שייך בעולם מאחר כי נמצא ייסורין ואחריו אל המתים.
ולכן נמי "שכיב מרע דתקיף ליה עלמא טובא שרי לגרש אפילו בשבת" כי כן נמי מעשה שהיה לאחר שגזר מיתה על האדם גזר עליו גירושין שנאמר "ויגרש את האדם". נמצא כי על ידי רמזים הללו יזכרו כל אחד עקב דבר נמצא בו דוגמה לאלה הדברים או אחת מהנה וישובו אל ה' וירחמהו ומביא טובה על כל העולם.
פירוש שני לצד עליון[עריכה]
הנה נתבאר למעלה כי חכמת שלמה אזמינת לכל חילהא לאעטרא יתהון ולמיעל לון תחות גדפהא. ולכן יאמר "אין עולין על גב אילן" לפי כי מדה זו היא סוד עץ הדעת, שלא תאמר הנה המזומנים הללו הם עולים יותר למעלה בערך הזימון העליון של קדש עילאה שהוא מזמין לכל כתרי מלכא ועולים לשם. לכן הוא אמר "אין עולים על גב אילן", הוא עץ הדעת, חכמת שלמה. אמנם מטה ממנה הם עולים והיא מעטרא יתהון כאמור.
וכן נמי "אין רוכבים על גב בהמה" להודיע כי כן נמי היא בסוד 'פרה אדומה' דכתיב בה "אשר לא עלה עליה עול". "ולא שטין על פני המים" כי הנה המדה זו עליה נאמר "מעין גנים באר מים חיים". כי נמצא בה שתי בחינות. אחת היא בסוד 'מעין' ואחת בסוד 'באר'. והנה בחינת מעין נעשה בסוד 'נהר', שלכן הוא משקה הגנים כדאיתא בזוהר פרשת פנחס "חמש גנים אית ליה לקוב"ה ומעיינא חד עלוויהו דקא משקי לון". ולכן יאמר "ואין שטין על פני המים" - רמז למים אלו של המעין כי הוא המשקה אותם אבל הם אין שטין על פני המים.
"ולא מספקין להכות כף על ירך" - שהוא מורה ענין דין. וכן נמי "ולא מטפחין להכות כף אל כף" - כי הנה לטובה נאמר "כף אחת עשרה זהב מלאה קטורת" דהיינו שהוא מורה על האחדות. אמנם כשמכה כף אל כף הוא מורה בחינת דין ואסור.
"ולא מרקדין" - מאחר שהקדושה עלתה למעלה מה שייך ענין דילוג?
"ולא דנין" - מטעם שאין ראוי להמשיך בחינת דין אלא רחמים.
"ולא מקדשין ולא כונסים" - שהרי כבר נעשה למעלה כל אלו הדברים ואין צריך התעוררות מן התחתונים.
"ולא מיבמים" - כי זה לא נעשה עתה למעלה בסוד "כי ישבו אחיו יחדיו ומת אחד מהם". כי שני האחים הם "שבת אחים גם יחד".
"ולא מגרשים" דהא זה הענין הוא עשה פגם דאפילו בחול כשאדם מגרש נפיק קלא ואמר "איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה".
"ולא חולצין" - כי זה הענין הוא בסוד מט"ט חלוץ הנעל שהיה תופר מנעלים כמבואר במקומו.
"ולא מקדישין וכו'" - כל זה כבר נעשה ולכן האדם בערב שבת לעת ערב הוא אומר "עשרתן ערבתן" - הפרשתם תרומה ומעשה - להגיד כי כל זה כבר נעשה למעלה.
"שכיב מרע דתקיף ליה עלמא טובא" - הנה בענין הגירושין כבר נאמר "איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה". ולכן גם שהחולה מגרש אינו עושה פגם למעלה שהרי אינו שייך ענין פגם אלא כאשר האדם יעשה לרצונו הדבר הזה. דאי לא תימא הכי מה תענה בענין הגירושין שהוא מצוה. אמנם עיקר מצות גירושין הוא כי מצא בה ערות דבר, כי אז הוא רומז כי הגירושין הוא בסוד 'אשה רעה', צרעת לבעלה, מאי תקנתיה יגרשנה ויתרפא.