ט"ז על יורה דעה רסח
סעיף א[עריכה]
(א) ואם מל כשהיה עובד כוכבים – בטור כתב בשם רבינו חננאל שאין לו תקנה, אבל בניו נימולים ונכנסים בקהל... והקשו רבים דעל כרחך לא מיירי בנשא עובדת כוכבים, דבעובדת כוכבים אפילו מישראל הולד כמוה, אלא פשיטא בנשא ישראלית. אם כן מאי קא משמע לן? הא אפילו בעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר, כמו שכתבתי באבן עזר סימן ז. ויש אומרים דמיירי כאן לענין שכשר לכהונה, לאפוקי מבת עובד כוכבים. וזה אינו, דהא נקט כאן בנו, ובבנו אין איסור. ונראה דקא משמע לן דנכנס לקדושת הקהל, לענין שלא יקראוהו "בר ארמאי" כההיא דאיתא בפרק (הערל) "החולץ": ההוא דהוה קרי ליה "בר ארמאי...". וכן מבואר בהדיא ברי"ף שם שכתב דבדיעבד לא פסלינן ליה..., משמע לענין קריאת שם "בר ארמאי". ועיין מה שכתבתי סעיף ג. ובפרישה כתב דנפקא מינה לענין אם הוליד בכור מכהנת שחייב בפדיון, משאין כן בעובד כוכבים, כמו שכתבתי סימן ש"ה.
(ב) צריך להטיף ממנו – כן כתוב בטור בשם בעל הלכות. ואף על גב דבסימן רס"ו כתב הטור: משמע דאינן צריכין הטפת דם בישראל שנולד מהול – יש חילוק בין ישראל לגר (בית יוסף).
סעיף ב[עריכה]
(ג) מה ראית שבאת – דאי פריש – יפרוש. דאמר רבי חלבו: קשים גרים לישראל כספחת.
(ד) וממתינים לו – הקשה הרמב"ן: למה משהינן מצות טבילה ולא טבלינן אותו קודם המילה? ותירץ: כיון שהמילה קשה עליו מלין תחילה, דאי פריש – יפרוש. מיהו אם טבל תחילה – הרי זה גר. עד כאן לשונו.
(ה) עד שיתרפא – מפרש בגמרא דהמים מקלקלים המכה קודם שנתרפאית כראוי.
(ו) שאם חזר לסורו – בפרישה הביא דברי רש"י פרק שני דהוריות (דף י"ג) פירוש של תיבת "סורו", דהיינו: "סר שלו הוא רע", דהיינו היצר הרע.
סעיף ג[עריכה]
(ז) בשלושה הכשרים לדון – דכתיב: "משפט אחד יהיה לכם ולגר".
(ח) שטבל לקריו – פירוש: שידענו בבירור דבר זה, וכן באשה. ואז סלקה טבילה זאת אפילו לשם גירות, אף על פי שלא הזכיר בפירוש כן. וכן כתב הרי"ף, וזה לשונו: דאי לאו גיורא הוא – לא הוה טבל. פירוש: דאם לא היה בדעתו אז להיות גר – לא היה טובל גם לקרי. ומה שכתב בסעיף יא שאינו נאמן לומר "נתגיירתי ביני לבין עצמי" עד שיטבול בפני בית דין – התם לא ראינו ממנו שום טבילה לקרי. ועכשיו רוצה לטבול לשם גירות – ודאי צריך לכתחילה שלושה. ומורי ורבי חמי ז"ל כתב דנראה לו שהרי"ף הכי קאמר: מדטבל לקרי – שמע מינה שכבר טבל בפני שלושה, ולא משמע כן כלל. גם מדברי רש"י ור"ן מבואר כן בהדיא, דההיא טבילה לחוד סגי ליה אף אם לא היתה אחרת, וכמשמעות דברי הטור ושולחן ערוך.
(ט) חוץ מקבלת המצות – שזהו גוף הדבר והתחלתו. אבל מילה וטבילה הוה כגמר דין, דמן התורה הוה אף בלילה (אשר"י).
(י) לא פסלינן ליה – בגמרא אמר: ההוא דקרי ליה "בר ארמיאתא" לפי שלא טבלה אמו לשם גרות. כן כתב ר"ן. אמר רב אסי: מי לא טבלה לנדותה? פירוש רש"י ור"ן: וסלקא לה ההיא טבילה לשם גרות, דעובדת כוכבים לא טבלה לנדותה, וכן באיש לטבילת קרי? וכתב על זה הרי"ף דזהו בדיעבד, דאם הוליד בן מישראלית דלא פסלינן ליה. והיינו לענין שלא להזכירו בשם "בן עובד כוכבים". כי מיוחסים שבישראל לא יתחתנו עמו אף על גב דכשר, דהא אפילו בעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל דהולד כשר, מכל מקום אין מתחתנים עמו המיוחסים, כי ההיא דאיתא בפרק "החולץ" דהכשירו רב, ורצה שיתן לו בתו. וענשו רב שנעשה גל של עצמות. ועל זה אמר רי"ף כאן דאין כאן פסול גיות כלל. וכן כוונת רבינו חננאל בטור בתחילת הסימן, שכתב שנכנסים הבנים לקהל.
סעיף ד[עריכה]
(יא) הואיל וטבילת גר – בגמרא יהיב טעמא שאין מטבילין גר בשבת, דהוה כמתקן גברא. מכל מקום הוצרך הרמב"ם לטעם זה, דאם לא כן לא הוה כמתקן דנראה כמיקר, כדמצינו לענין טבילה מטומאה בשבת. וכן כתבו התוספות בפרק "החולץ". ותימה על הבית יוסף שלא כתב כן.
סעיף ה[עריכה]
(יב) לא שמתי – וחותם: "ברוך אתה ה', כורת הברית". כן הגיה בפרישה.
סעיף ז[עריכה]
(יג) בין קטן שגיירו – כן צריך להיות.
(יד) אלא כעובד כוכבים – פירוש לענין: שאין קידושיו קידושין.
סעיף ט[עריכה]
(טו) שלא נתכוין למצוה – פירוש: שאסור לעשות לו רפואה. ואי משום מצוה – הא לא נתכוין לה.
סעיף יב[עריכה]
(טז) חזר לסורו – בטור כתוב בשם בעל הלכות דאם חזר לסורו – יינו יין נסך... וכתוב בפרישה שיש מקשים: פשיטא, וכי עדיף מישראל מומר שכתב בית יוסף סימן קכ"ד דיינו יין נסך? ומתרצים דכאן אסרינן יינו שלו אפילו למפרע, קודם שחזר לסורו. עד כאן. וזה דבר שאינו אמת, כיון שבא לכלל ישראל – הוחזק לכל דבר כישראל, ואין לך לפסלו עד שיודע לך שהוא פסול, משם ולהבא. וכוונת בעל הלכות נראה לי דקא משמע לן דיוקא: דדוקא להני מילי שהם לחומרא הוה כעובד כוכבים, ועל כן נקט קצת מהם. וסיים: ובשאר דברים דינו כעובד כוכבים – היינו לחומרא. אבל לקולא לא, וכדמסיק הטור לענין קידושין שלו דהוה קידושין.