ט"ז על יורה דעה רח
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
[עריכה]ואם רוב אנשי כו'. הקשה בית יוסף ממה שכתוב סי' רי"ז הנודר מן השמן ואם מסתפקין בשניהם אסור בשניהם אע"פ שרוב סיפוקם מאחד מהם ותירץ דהתם כולם מסתפקין משניהם אלא שרוב סיפוקם מאחד מהם הלכך כיון שכולם מסתפקין משניהם אסור בשניהם עכ"ל ודבריו תמוהים דאם אנו משגיחין ברוב גם בזה נשגיח ברוב דמיעוט סיפוק של בני אדם לא ניזול בתריה ובאמת יש להקשות עוד על הך דהכא דאזלינן בתר רוב וכן בסי' ר"ך סעיף י"ד ואם המקום שנדר בו הוא קציר שעורים הולכין אחריו והיינו אפילו לקולא ובסי' רי"ז סעיף ג' כתב לענין ספק מה מיקרי כבוש דאין הולכין בנדרים אחר הרוב אלא אמרינן להחמיר. ומו"ח ז"ל כתב בסי' ר"ך לתרץ ההיא דסי' ר"ח גבי מליח דקדשים דהולכין אחר הרוב היינו משום דהרוב קורין לו מליח סתם וכן בסי' ר"ך לענין קציר דהולכין אחר הרוב דהרוב קורין לקציר חטים ולשעורים קציר סתם אבל גבי שמן בסימן רי"ז דאין הולכין אחר הרוב מיירי שקורין לשניהם שמן סתם אלא שהרוב הם מסתפקין מאחד מהם ואישתמיטתיה ההיא דסי' רי"ז סעיף ג' גבי כבוש דאמרינן שם היו מקצת בני המקום קורין לו כך ומקצתן אין קורין אין הולכין אחר הרוב אלא הרי זה ספק נדרים וכל ספק נדרים להחמיר אלמא שזהו עיקר החומרא שאין הולכין בתר קריאת הרוב. והדרא קושיא לדוכתה ונראה לע"ד דהכל ניחא דודאי כל שיש ספק בגוף הנאסר אזלינן לחומרא ולא אזלינן בתר הרוב והיינו חומרא דנדרים כל שאפשר שנכנס באיסור אסור אפילו הוא מיעוט בשם ההוא אלא דאם הספק אינו בגוף הנאסר אלא נקטו לסימן אז ודאי אנו מפרשים ההוא סי' בתר לישנא דרובא דעלמא וכיון שבא לתת סימן ולפרש דבריו ודאי נתכוין בדבר ברור דלא מחית אינש נפשיה לספיקא מ"ה בההיא דסי' רי"ז גבי שמן וגם גבי כבוש שהוא גוף הנאסר אזלינן לחומרא אפילו בתר מיעוטא משא"כ כאן שתולה פירות אלו בבשר מליח וכן בסי' ר"ך לענין קציר שאומר דבר זה יהא אסור עלי עד הקציר הרי הספק במה שתלה בו גוף הנאסר ובא לבררו במה שתלה בו אז אמרינן דלדבר ברור נתכוין והיינו הרוב וראיה ברורה לזה מקדושין פרק האומר (דף ס"ד) מי שיש לו ב' כיתי בנות ואמר קידשתי את בתי הגדולה ואיני יודע אם גדולה שבגדולות או גדולה שבקטנות כו' ר' יוסי אומר כולן מותרות חוץ מן הגדולה שבגדולות וקיימא לן כוותיה ומפרשינן טעמא שם דלא מחית אינש נפשי' לספיקא פרש"י שיהא צריך לשאול איזה היא ואמרינן שם דגבי נדרים נמי הכי הוא הרי לפניך דכל שבא לתת סימן לדבריו דהיינו שאומר הגדולה אז אמרינן דלא מחית אינש לספיקא ואילו לא אמר רק בתי מקודשת סתם הויין כולן בספיקא ולא אמרינן דודאי נתכוין לגדולה כיון דרוב העולם משיאין הגדולה תחילה ואף על גב דכתב הרא"ש בפרק האיש מקדש וז"ל ועוד אומר ר"ת דאפשר להיות דלא אמרינן שאין מסורין לביאה אלא דוקא אחת מבנותיך אבל בתך מקודשת לי משמע דוקא לגדולה ולא להלכה למעשה אמר כן עכ"ל משמע להלכה בלא מעשה היה סובר אפילו בבתך מקודשת לי נתכוין על הגדולה שאני התם דאלים לר"ת הך סברא דאין אדם משיא הקטנה לפני הגדולה כיון דקרא כתיב לא יעשה כן במקומנו וגו' והוה כאומר בפירוש הגדולה וכדכתב שם הרא"ש לעיל מיניה בשמו דאם היא משודכת לו ודאי נתכוין לה אבל בשאר דוכתי דאין סברא חזקה לפנינו לאיזה נתכוין ודאי אזלינן לחומרא אפילו בתר מיעוט אלא דאם בא לברר דבריו ונקטיה לסימן אז אנו הולכין אחר הרוב וה"נ הך דהכא ממש כן נראה לע"ד נכון וברור וראיתי בזה לאחרים דברים דחוקים במאד ומה שכתבתי הוא ברור בסייעתא דשמיא:
סעיף ב
[עריכה]ואין צריך לפתוח לו פתח. ענין פתח וחרטה יתבארו בסי' רכ"ח:
ואין קונסין אותו לנהוג כו'. כן כתב הטור בכל מידי דרבנן וכן הביא ב"י בשם ריב"ש דבנידוי שהוא דרבנן אין צריך לנהוג איסור כימים שזלזל באיסור בהנידוי וכ"כ בש"ע כאן סעיף ד' ותימה על הש"ע בסי' של"ד סעיף כ"ח שפסק אפי' בזלזל בנידוי צריך לנהוג איסור כימים שנהג היתר ופסקיו סותרים אהדדי ומו"ח ז"ל בסי' של"ד הרגיש בזה ג"כ וכתב דכאן מיירי שעבר בענין שא"א לו לקיים נדרו כגון שנדר מהדגן שא"א לו לחיות בלי דגן וכיוצא בזה דחשיב קצת אונס אבל לקמן מיירי שאפשר לקיים אלא שמזלזל בו ע"כ. ותמוהין דבריו דאם הוא אנוס אפי' בנדר דאורייתא אין צריך לנהוג איסור כמ"ש כאן בהדיא שיבוא לידי מכשול:
סעיף ד
[עריכה]מפני שהנידוי הוא דרבנן. אבל אם היה שם שבועה צריך לנהוג איסור כימים כו' ועמ"ש מזה בסעיף ב':