ט"ז על יורה דעה עו
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א[עריכה]
ואוסר ממנו כדי נטילה. כתב רש"ל פכ"ה סי' ע' שזהו לפי סברת הטור דס"ל בחם דצלי דיו בכדי נטילה אבל בש"ד פסק לאסור בצונן לתוך חם בכולו וכן יש לפסוק ואפי' לסברת הטור יש להחמיר כיון דבשומן מפעפע בכולו וא"א בקיאין איזה מיקרי כחוש ואיזה מיקרי שומן ע"כ והך דם אחר שזכר המחבר פי' דם בעין לאפוקי דם הנפלט ע"י מליחה או צלייה דביה אמרי' מישרק שריק. ושיעור כדי נטילה הוא כעובי אצבע:
סעיף ב[עריכה]
ולאכלו בלא הדחה. פי' בלא הדחה שאחר המליחה קודם הצלייה:
אבל אם שהה במלחו. פי' אפי' קצת לא שיעור מליחה:
המלח בולע ונאסר. היינו המלח וע"כ ידיחנו קודם צלייה לכתחלה ואם לא עשה כן ידיחנו אחר הצלייה וכל זה מיירי שהדיחו קודם המליחה ולא הוצרך להזכיר אותה הדחה כיון שזכר המליחה אבל בלא מליחה א"צ הדחה תחלה וע"ז קאי וי"א שלרמ"א דלצלי בעי הדחה תחלה וי"א דבעי ג"כ קצת מליחה ויש ט"ס בקצת דפוסי ש"ע שכתוב א"צ מליחה אבל אם לא הדיחו ומלחו יתבאר בסמוך:
בלא הדחה שיעור מליחתו. בת"ח לא פסק כן הוא עצמו אלא אין שיעור לדבר וכ"פ רש"ל פרק השוחט סי' י"ח אפי' בלא שהה אסור כמו בבישול וכן יש לפסוק וכתב רש"ל מה שנהגו הנשים להדיחו אחר שנצלה קצת קודם שנגמר כל צרכו ושוב חוזרין וצולין אותו לאו משום איסור נהגו כן אלא שלא יתקלקל טעם הצלי אחר הדחתו:
בין אווזות כו'. ולא אמרי' דחשיב כאילו פירש מחתיכה לחתיכ' אלא חשוב ממש כחתיכה אחת ולא עוד אלא אפי' בב' חתיכות לא חיישינן למה שפי' מזו לזו בצלי שאצל האש כ"כ רש"ל פ"ק דחולין סי' כ"ז ולי משמע מדברי המרדכי פ' כ"ה דבדבר חלול לא הוה כחתיכה אחת אלא דמ"מ מותר במליח' וצלי דכבולעו כך פולטו:
בביצים או בשאר בשר. תמוה הוא דהא בסי' ע"ז מתיר בבשר בכל גווני בצלי וצ"ל בדוחק דה"ק כאן בביצים לחוד או בבשר עם בצים ויותר נראה דהך מליחה תחלה צ"ל מליחה לכתחלה ור"ל דבזה לא סגי לכתחל' במליחה מועט שזכר בסמוך:
סעיף ג[עריכה]
אלא לאחר חתיכת הורידין. בטור כתוב בסיום דברי רשב"א אלו ושחיטת ב' הסימנים עכ"ל וכ' בפרישה משום בהמה נקט לה וליתא דבת"ה הארוך ד' ס"ה כ' בהדיא אפי' בעוף אלא לא מיירי כאן רק מדין חתיכת אבר אבר שכ"כ שם הרשב"א בשם הראב"ד שאם לא שחט כל הסימנים דצריך לחתכם בשעה שהדם חם כמו בורידין ואם לא עשה כן אפי' בעוף צריך חתיכת אבר אבר כו' ובב"י סי' כ"ג הביא כן בשם הר"ן וכ' דאין אחד מהפוסקים מזכיר זה ובד"מ שם כת' ע"ז ולדידן דאסור שהייה אפי' במיעוט בתרא גם בזה יהיה נראה כב' שחיטות:
סעיף ד[עריכה]
לאחר שפסק הכשר מלזוב כו'. משמע דאם הוסר מהאש בעוד שהבשר זב אין איסור בדבר מאחר שפולט אינו בולע ומה שבולע פולט אלא שהשפוד נאסר שאין שייך לומר כבולעו כך פולטו ולפ"ז להיש מתירים שמביא אח"כ שהוא הרא"ש וכ"כ הר"ן מביאו ב"י וז"ל ולי אפשר דבשפוד נמי אמרינן כבולעו כ"פ ואין להחמיר בזה כ"כ דדם מבושל אינו עובר עליו עכ"ל ממילא כ"ש דמותר הכל כל זמן שיש לו מה לפלוט והוסר מן האש והטעם דכל זמן שחום האש על הבשר אז מפליט הבשר דם שבתוכו לחוץ וכשנתקרר החום ההוא אין מפליט כלל והוי דם האיברים שלא פירש ושרי ומו"ח ז"ל כתב שהרא"ש מודה שאם לא נצלה חצי צלייתו והוסר מן האש דאסור השפוד והסכין והצלי ותמוה הוא אלא הכל שרי וכן מעשים בכל יום כשצולין בשר שלא נמלח שאין נזהרין להסיר השפוד עם הבשר קצת מן האש לתקן האש:
ומתירין בדיעבד. אכן רש"ל פ' כ"ה סימן ל"ג אוסר השפוד אפי' דיעבד מטעם שאין לומר בשפוד כבולעו כך פולטו ובמקום שאין הפסד מרובה יש לחוש לדבריו ואם צלאו בו בשר איסור נראה דאסור אפי' דיעבד דדוק' באיסור דם יש להקל מכח טעם דלעיל אבל לענין בליעת איסור דמסריך סריך לא שייך להקל ועמ"ש בסי' קכ"א סעיף ו':
סעיף ו[עריכה]
בשר שצולין בלא מליחה כו'. משמע דלא בעינן בזה שיתן לשם גללי מלחא שהוזכר בגמרא ואפילו לרשב"א שמביא ב"י דמפ' תקנתא דרב אשי בהך גללי מלחא דוקא לאחר שתעלה תימרותו ותרווייהו בעינן מ"מ עדיין לא מקרי ראוי לאכיל' דהיינו חצי צלייתו לדעת הטור ס"ס ס"ט ואפי' למ"ש ב"י בשם ר"ן דבי דוגי דגמרא היינו אחר שנצלה כמאכל בן דרוסאי ואפ"ה בעינן גללי מלחא ל"ק מידי דהר"ן קרי למאכל ב"ד בשליש בישול כמ"ש ב"י בשם הרב המגיד בשם הרשב"א לעיל בסי' זה אבל בחצי בישולו ודאי מיקרי ראוי לאכיל' ולא בעינן תקנתא דמלחא כלל ואפי' משום מראית עין אין כאן חשש כאלו הוא נצלה כל צרכו ממש ומכ"ש לפי סברת הטור שנמשך אחר הרא"ש דתקנתא דרב אשי הוי במליחה בלא תעלה תימרותו אבל בראוי לאכילה פשיטא דדי בכך דהא בס"ס ס"ט כתב רבינו במקום שאין מלח מצוי כו' כיון שמותר לבשלו היאך נאמר שאסור הכלי דבי דוגי ומו"ח ז"ל כתב דדברי הטור בבי דוגי היינו אחר שראוי לאכילה ואפ"ה צריך גללי מלחא ולא דק הטור בלשונו והא דמותר לבשלו אחר חצי צלייתו היינו מטעם דהמיעוט שפירש נתבטל ואינו נכון כלל שהר"ן לא כ"כ שם אלא שאינו פורש כלל אבל פשיטא כל שפורש אפילו טיפה אחת אסור לבשל אפילו ביורה גדולה דאין מבטלין איסור לכתחלה אלא פשוט דאחר שראוי לאכילה אין צריך שום תקנה בעולם ולא כמו"ח ז"ל שכתב שיש תימה גדולה על הש"ע שלא הזכיר גללי מלחא אלא דבריו פשוטים בלי ספק וגם דברי הטור הם בדקדוק ומבוררים: