ט"ז על יורה דעה עה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א[עריכה]
כגון בכרס. כתוב בדרישה דקורקבן של עוף הוה במקום כרס בבהמה ולא מחזקינן ביה דם כדאשכחן לענין חתיכה שאינה ראויה להתכבד בסי' ק"י בשם רבינו יודא שגם הקורקבן בכלל מעיים שאמרו עליהם אוכליהון לאו בר איניש ע"כ ולא נהירא לע"ד דהא אמרינן בריש ביצה (דף ו') כמה פעמים בלשון זה קורקבן ובני מעיים איכא אינשי דלא אכלי משמע דאינו בכלל מעיים ומזה למד ה"ר יודא בסי' ק"י דקורקבן הוה בזה כשאר מעיים וראיתי אחר זה בסמ"ג סי' קמ"א שמביא ג"כ דין של ה"ר יהודה שמביא הטור סי' ק"י דקורקבן לא מיקרי חתיכה הראויה להתכבד ומביא שם שני גמרות האחת ממס' נדרים (דף נ"ד) רשב"ג אומר קרביים פירוש מעיים לאו בשר ואוכליהון לאו בר איניש ואח"כ מביא גמ' דריש ביצה שזכרתי דקורקבן ובני מעיים איכא אינשי דלא אכלי וקשה ודאי למה לו להביא כלל גמ' דנדרים דשם לא הוזכר כלל קורקבן ולא היה לו לאתויי אלא גמ' דבינה דמפורש שם הקורקבן וזה עיקר כוונ' של הסמ"ג אלא פשוט דאי מגמרא דביצה לחוד ה"א כיון דאמר שם איכא אינשי דלא אכלי כו' מנלן דאזלינן בתרייהו דלמא אזלינן בתר האוכלים והוה חתיכ' הראויה להתכבד ע"כ מביא גמ' דנדרים דאמרינן מעיים אוכליהון לאו בר אינש פירוש שאכילתם היא אכילה גרועה כמו שפרש"י שם וא"כ גם גמרא דביצה שאמרה גבי מעיים איכא אינשי דלא אכלי אותן האנשים הם עיקר ממילא גם גבי קורקבן יתפרש כך דהא אמר חד לישנא לקורקבן עם בני מעיים בגמרא דביצה ומגמרא דנדרים פשיטא דלא מצי לאתויי לחוד ששם לא הוזכר רק מעיים ולא קורקבן ואין קורקבן בכלל בני מעיים ולא הביא גמרא זו רק לפרש גמרא דביצה לענין מעיים ממילא נדע לפרש גם לענין קורקבן כל זה נ"ל ברור ומתוקן יפה בפי' דברי הסמ"ג גם בטור סי' ק"י אלא שלא הביא רק גמרא אחת דהיינו דנדרים שמשם אנו למדין דאנו הולכים אחר אותן שאינן אוכלין אותו ממילא גם הקורקבן בכלל מעיים לענין זה דוקא כנלע"ד פשוט דדין בשר גמור יש לו ועוד נראה להביא ראייה דאע"פ דנקטו הפוסקים קיבה בזה הסי' מ"מ אין בכלל זה קורקבן של עוף דמצינו בפא"ט בטריפות דעוף בדף נ"ו דחושב שם הטרפות שלו שהם גם בבהמה ומפרש שם רש"י במתניתין אמאי הוצרך לשנות אותם גבי עוף מאחר שכבר שנאם בבהמה ועל מה ששנה גבי עוף ניקב הקורקבן לא הקשה רש"י כלל למה חזר להזכירו בעוף מאחר ששנה בבהמה ניקבה הקיבה וגם אין שום תירוץ על זה ודאי דאין בזה קושיא כלל דהקורקבן אינו דומה מצד הסברא להקיבה של בהמה ממילא גם כאן אע"פ שהוזכר בקיבה שאין מחזיקין בה דם אין קורקבן העוף בכלל זה. ועוד ראייה לאיסור כאן בקורקבן מדמצינו לר"ת שכתב הר"ן משמו שהכרס אינו בכלל מעיים ומחזיקין בו דם מדאמרינן במחט שנמצא בעובי בית הכוסות שאם יש עליה קורט דם כו' וכ"כ הרשב"א בתה"ה וכ"פ רמ"א כאן לאיסור בכרס וא"כ גם בקורקבן הוה כך דהא כתב הטור בסי' נ' וב"י בשם שאר פוסקים דמחט בקורקבן כדין מחט שנמצא בהמסס ובית הכוסות ולא אמר כדין הקיבה וע"כ ע"כ צ"ל דבקורקבן יש דם דאל"כ לא שייכי בו דינים של בית הכוסות דהא עיקר דין של המסס ובית הכוסות תלוי בדם אם נמצא וזה נתחדש אצלם וא"כ הוה קורקבן ממש ככרס ובית הכוסות וא"ל ממתניתין דנחמרו בני מעיה דשם הוה קורקבן בכלל כדאיתא בסי' נ"ב אין ללמוד משם דהא התם גם לב וכבד בכלל כדאיתא שם ובסי' נ' מביא ב"י בשם רבינו יונה לחלק בין לשון מתני' דהכל בכלל מעיים ולא בלשון אמוראים והיינו לענין לב וכבד וקורקבן כולם הם נכללים בלשון מעיים אבל לא מצינו שום סברא להכניס קורקבן יותר לכלל מעיים מלב וכבד. ומ"ה כאן דלב וכבד אינם בכלל מעיים ה"ה קורקבן דליתיה. ועוד נראה דכאן מצינו בפירוש דנשמר בגמרא לפרש לשון מעיים דאיתא שם א"ר משרשיא אין מחזיקין דם בבני מעיים תרגמא אכרכשא ומעיא והדרא דכנת' ומדפירש בעל התלמוד ואמר מעיא היינו מה שהוא פשוט מעיים בפי כל ולא שום דבר אחר ע"כ אין הקורקבן בכלל ומ"ש בדרישה דקורקבן של עוף הוה במקום קיבה בבהמה אין זה נכון כלל דהא כתב בסי' נ' כל הטריפות בבהמה טרפות גם בעוף באברים הנמצאים בו אלא שאין לעוף לא כרס ולא המסס ובית הכוסות ויש כנגדו זפק וקורקבן עכ"ל הרי שנקט הקורקבן במקום כרס והמסס ובית הכוסות בבהמה והכא נמי ודאי כן הוא בלי ספק וחד דינא אית להו:
מיהו לכתחלה צריכין כו' הטעם שמא יש קצת שומן נדבק בהם:
אלא בצד החיצון. ואע"ג דבסי' ס"ט בעינן שימלח שני צדדין הכא שאני דאין בשומן כ"כ דם כמו בבשר:
יחזור וימלחנה מבחוץ. ולא חיישינן שיבלע הצד הפנימי מן החיצון מאחר שאין מוחזק כ"כ בדם כ"כ או"ה ועמ"ש לעיל סי' ס"ט סעיף ד':
ומותר למלחן עם בשר. רש"ל פכ"ה סי' ב' לא פסק כן אלא כתב וז"ל ולענין מליחה יראה שאין להקל כלל ולמלוח אותה ביצה שנמצא בתרנגולת עם התרנגולת דאע"פ שאנו מחמירין ומולחין כל הביצים הלא מדינא לא בעי ולא עוד אלא אפי' נגמר החלמון לבד דחשבינן כבשר מדינא ולא כרש"י (בטור סי' פ"ו מביאו) סוף סוף עינים רואות שאין בו דם וגם אין לה ציר שפולט ממנה וא"כ אינה טרודה לפלוט ותבלעדם התרנגולת ואסורה ועוד נ"ל דשפיר בלעה ופלטה ע"י מלח אפי' נתקשה לגמרי דהא אפי' כלי חרס שמלחו בו בשר אפי' הוא מנוקב אסור לאכול בו רותח כ"ש הכא כו' ואפ"ה נ"ל שאינה אוסרת את התרנגולת הנמלחה עמה כמו גבי דגים ועופות עכ"ל ובא"ו שלו כ' עוד דאם נתבשלה הביצה הזאת הנאסרה אוסרת מה שנתבשל עמה עד ס'. ודבריו נראין עיקר להלכה למעשה ועיין סי' פ"ז לענין בשר בחלב:
סעיף ב[עריכה]
מותר למלחן עם בשר. הטעם דדם מישרק שריק ועוד שיש ציר בבני מעיים וע"כ הם טרודים לפלוט ציר ולא בלעי דם מן הבשר כ"כ ב"י בשם התוספות והרשב"א ואע"ג דבבצי' כ' רש"ל בסמוך דבלעי מן בשר שלא נמלח ואסור היינו כיון דליכא בהו ציר ואע"ג דלעיל סי' ע' ס"ו כתבתי בשם רש"ל דדוקא בפליטת דם אמרינן דלא בלע דם אבל לא מחמת פליטת ציר הא כבר הוזכר שם דבענין שי"ל כבולעו כך פולטו כגון בחתיכה שהונחה עם חתיכות שלא נמלחו מודה רש"ל דמהני הך סברא כיון דטרוד לפלוט ציר לא בלע דם:
והכי נוהגין לכתחלה. ורש"ל כתב פכ"ה סימן צ"ו דמותר אפילו לכתחלה ושכן המנהג: