ט"ז על יורה דעה לה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף ב
[עריכה]אוני. פירושו לשון אוזן ואומה לשון אם דהיינו הגדולה שהאונות נפרדות ממנה והיא עיקר הריאה כן כתב הרא"ש עינוניתא דורדא פי' אינוניא דהיינו אונא קטנה דורדא על שם קלישותה ואדומה. רש"י:
צורות האונות כו'. הני דינים שבהג"ה זאת הביא רש"ל וכתב עליהם וז"ל ותמה אני מה סמך יש לאלו החילופי' ולהוסיף טריפות על מה שלא הוזכר בתלמוד אפי' ברמז דהא לא קאמר אלא ה' אוני אית לה לריאה ג' מימין וב' משמאל אבל כל הני חילוקים מאן דכר שמייהו שיהא נופל שם חילוף עליהם ואין זה אלא השחתת ממון ישראל עכ"ל וכתב מ"ו חמי ז"ל ומ"מ נראה היכא דליכא הפסד מרובה אין להורות היתר במה שנהגו לאיסור אע"ג דמדינא ליכא איסורא עכ"ל. וכתב רש"ל בשם בדיקות שאם הורדא גדולה מאונא שאצלה דהיינו אונא הסמוכה לאומה טריפה ויפה כתב דהא שמה עינוניתא ואם היא גדולה כל כך אין שם הזה עליה ע"כ לשונו. עוד כתב דאם האומה למעלה והאונות למטה דטריפה. ונ"ל דבמקום דאיכא עוד ריעותא אע"פ דלא מטריף בשבילה מכל מקום מצטרף בהדי ריעותא דלעיל וטריפה:
והורדא אם חסרה כו'. הטעם כיון דיש במקצת בהמות ובמקצת אין להן אין להטריף בשום שינוי דורדות. שינתה תוארה וצורתה כתב רש"ל פירוש כשהיא משוכה כאונה ולא עגולה דודאי באונה אין קפידא אם אינה משוכה וחדודה דדוקא בעינוניתא אמרינן שינתה תוארה טרפה דדיני טרפות תלויים בדרכי גידול הריאה וקים להו לרבנן דאונה פעמים עגולה ופעמים חדודה אבל ורדא דינא עגולה עכ"ל האגור ועוד מ"כ שאם העינוניתא עגולה כולה בלי חריץ שהיא טרפה שהרי תוארה ידוע ולפי תוארה קראוה בשם זה עכ"ל:
בין נמצאו שני ורדות כו'. לכאורה קשה הא כתב רמ"א בסעיף ג' דמנהגנו להכשיר כל יתרת מקמא ונראה דכאן אין הפסול משום יתרת אלא כיון דיש יתר וכל יתר כנטול דמי אם כן חסירה הורדא הראויה להיות וכן בשינתה מקומה דהיינו שעומדת בצד שמאל והטור כתב בשם הרא"ש דטרפה מטעם יתרת ולפ"ז היה לנו להכשיר דהא יתרת מקמא היא אלא דאנו אוסרים בזה מטעם דהוה חסרה הורדא במקום הראויה להיות ולפ"ז אין טריפות דורדא אלא כששניהם במקום הורדא ואין להם שורש אחד כעובי אצבע אחר הנפיחה ומ"מ אם משכחת אונה יתירה בפנים אפי' במקום הראוי להיות ורדא אין כאן פסול דב' ורדות אין כאן דצורת האונה אינה דומה לורדא כמ"ש התוספות בפרק א"ט גבי ההוא ביני ביני כו' וה"ה אם נמצאו ב' ורדות א' בימין ואחד בשמאל דלא שייך יתר כנטול דמי כיון שאין היתרת עומדת במקום הראוי לה דוגמא לזה אמרינן גבי יתרת רגל בסי' נ"ה סעיף ד' ומטעם יתרת אין פסול דהא מקמא היא וכבר העיד עלינו רמ"א שהמנהג להכשיר בכל יתרת מקמא דמשמע אפילו שלא בדרי דאוני כנ"ל:
שורש אחד. מ"כ בשם א"ז אע"פ שאין עובי אצבע שם וכתב ע"ז חכם אחד מ"מ משך השורש בעינן כאצבע בין שני הורדות ולי נראה דשיעור גובה השורש של שניהם קודם שמתחלקים צריך שיהיה כאצבע:
וכל אלו הדברים כו'. זה לא קאי אמ"ש בנמצא חסירה או שני ורדות או שינתה מקומה דטרפות זה הוזכר ברש"י ובתוס' פא"ט אלא אשאר דינים שזכר בהג"ה קאי. ורש"ל כתב להכשיר בדינים האסורים מחמת הכיס שזכר רמ"א דהא לא אידכר כיס בגמ' ובשינתה תוארה כתבתי כבר בסמוך בשמו דטרפה ועל דין הפוך שזכר רמ"א כאן דטרפה באם הורדא הפוכה והיינו שדרכה שיש לה חריץ מכוון נגד החיתוך שבין אונה לאומ' וגבה נגד הלב ופני' נגד הכליו' ואם נתהפכה כגון שהחריץ נגד הלב וגבה נגד החיתוך טריפה כן כתוב בבדיקות שלנו וכ' רש"ל ע"ז ולזה אין טעם וריח מאחר שלא שינתה צורתה ולא מקומה רק שהחריץ הפוך מה בכך אין זה אלא איבוד ממון ישראל ואי איישר חילי אבטליניה עכ"ל :
סעיף ד
[עריכה]דזה מקרי בדרי דאוני. עיין מה שכתבתי בסעיף ט' מזה:
סעיף ה
[עריכה]דדוקא למעלה מחציה כו'. בבדיקות מהרי"ו הביא ע"ז ב' פירושים הא' פי' החצייה הוא לצד חוד האונה אבל אם נמצא לצד שורש של אונה טרפה ולפ"ז יהיה שיעור החצי ברוחב האונה. וי"א דאף באורך האונה משערין דהיינו אותה החצי ברוחב שהכשרנו לאו כולו אלא דוקא חצי ארכו דהיינו נגד הקנה אבל לא החצי הב' שהוא לצד הריאה כנ"ל פי' דברי מהרי"ו וכן ראיתי לרש"ל שפירש כן ויש להחמיר כסברא אחרונה:
בכל צד ג' או ד' כו'. כתב רש"ל דמ"ש בליקוטים שאין להכשיר רק עד עשרה אונות בב' צדדים דהיינו ה' בכל צד ולא יותר הוא דעת מבהיל ואי אתי לידי אקנה משופרי שבו:
מצטרף. בהג"ה אשר"י כתב מעשה שהיה בימין ב' אונות גדולות והג' ניכר בה חיתוך כדי להכשיר על ידו והיה שם שינוי אחר שבצד שמאל היו ג' אונות ואסר רב אחאי והשיב ר"י לא ידעתי למה אסר אם לא קבל מרבותיו כי נ"ל היתר גמור עכ"ל וכתב רש"ל ונראה להחמיר כרבותיו של רב אחאי ונראה) שגם רמ"א מחמיר בזה דאיכא תרתי לריעותא:
נקרא גבשושית וכשרה. ואם למעלה או למטה חד ככובע טרפה ב"י ומ"כ דאם הוא רחב למטה ועגול למעלה כשר:
ושוה לשאר הריאה. משמע דאם היה קצרה מהגומא דטרפה דאז לא הוה פיצול אלא יתרת:
אבל מקמא כו'. פי' אם יש פצול שתחתיה גומא אמרינן כיון בהתחיל להתפצל סופו להתפרק לגמרי אבל אם אין שם גומא נתבאר לעיל דמנהגנו להכשיר יתרת מקמא. אם נמצא יתרת בערוגה שהיא למעלה מהאונות סמוך לשדרה לפנים מן הריאה מ"כ דכשר ולי נראה דטרפה שזהו נכלל טפי בכלל על גבו שאמר התלמוד ממה שנכלל בגוואי:
סעיף ח
[עריכה]שאין לה חתוכה דאונא. כתב רש"ל בשם הג"ה אחת מעשה היה ברינו"ס ששחטו פרה שמינה וכשבדקוה לא מצאו בריאה לא אומא ולא אונא ולא ורדא ולא שום סדק רק היתה כולה חלקה והיתה כחתיכת בשר אחד והיה שם בודק אחד והוא היה מגודל בין חכמי עסטרייך ולקח סכין חד וחתך בקרום העליון פי' באותו הלבוש והכיסוי העליון שנתקרס עליה ופתח אותו בנחת והי' קולף אותו ופשטו בנחת ומפרידו כולו מעליה אז ראו אותה הריאה כשאר הריאו' והכשירוה ואמר שראה מעשה כזה בעסטריי"ך והכשירוה חכמי עסטריי"ך ועיין מ"ש בס"ס ל"ט:
ואם היא דבוקה לאומא לגמרי כו'. בהגהות הר"ץ כתב לחלק דדוקא באונא לאומא אמריני כן ולא באונא לאונא דשם לא מהני סימנים אלו והגהות אחרות חולקים עליו דדינם שוה וכ"נ עיקר:
דבקטנות לית להו. לפ"ז נראה דאם בצד א' יש להם חיתוכי דאוני ובצד השני אין להם דטרפה דכאן אין לומר מחמת קטנות לית להו:
סעיף ט
[עריכה]שלמטה מן הורדא מקרי שלא בדרי דאונא. לכאורה יש לאסור גם ההוא דסעיף ד' מן טעם זה אבל לא משמע כן לשון רמ"א שלא כתב שום חילוק ונראה הטעם דלעיל כשר ממ"נ אי הוה שם בדרי דאונא פשיטא דכשר ואי לא הוה בדרי דאונא מחמת שהורדא חולקת ומסיימת שיעור האונות מ"מ כשר מטעם דהוה כמו יתרת מקמא כיון שאינו על גבה כמ"ש ב"י משא"כ כשיש לפניך חסרון אונא בבירור ואתה צריך להשלימו בתשלומין ברור דשמא מיקרי שלא בדרי דאונא ואין כאן תשלומין של חסר וכן ראיתי לרש"ל שפסק בכאן לאיסור וההיא דסעיף ד' להיתר. כתב מו"ח ז"ל מעשה בא לפני כמה פעמים בריאה שלא היה לה שום ריעותא אלא שבצד שמאל יצאה בליטה מן האומה בחיתוך שבין אונא לאומא ממש במקום שדרך הורדא להיות עומד כנגדו בצד ימין ואותה בליטה היה לו כיס גמור ומונח בתוכו ולא ה"ל צורת ורד כלל וגם היתה שוה לאומא מצד קמא כאילו היתה חתוכה ממנו והכשרתיה משום דאותה בליטה לא היתה לא יתרת מקמא ולא ורדא יתירה ואין כאן ריעותא אלא מצד כיס ואין סברא לאוסרה מכח זה כו' עכ"ל ונ"ל אפילו היה לה צורת ורד אין כאן איסור דמקרי יתרת מקמא וכשר לדידן ואין איסור שני ורדות אלא כששניהם עומדים בימין במקומם הראוי ואין כעובי אצבע ביניה' כמ"ש לעיל והכיס ודאי אין אוסר דלא מצינו שבשביל כיס יתר יהי' איסור כנ"ל: כתב רש"ל אם היתרת של הריאה עומדת בדרי דאונא ונוטה לצד חוץ מעט על ידי הנפיחה טרפה אבל הב"י כ' דדוקא בליטה יתרה אבל נתעקמה והולכת למעלה כשר כיון שמושרשת במקום כשר: