ט"ז על חושן משפט שסט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| ט"ז על שולחן ערוך חושן משפט שסט |

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

(ס"ב) יאוש עם שינוי רשות משמע אפי' אם נודע הגזילה קודם שינוי רשות וכמ"ש סמ"ע ריש סי' שס"ח (שס"א):

(ס"ג) אע"פ שרוב ממונו כ' רש"ל דאין שייך כאן מטעם דכל קבוע כמחצה על מחצה דלא אמרינן כן אלא במקום שהאיסור ניכר במקומו כמ"ש התוס' והרא"ש פ' ג"ה ול"ד לההיא דר"ס שנ"ח דאסור לקנות דבר שרובה בחזקה גנוב תירץ במ"מ דהתם איירי בדבר שהוא קונה בחזקת גנוב או רוב אותו דבר גנוב כגון דברים שאין דרך אדם למכור משלו מ"ה אזלי' בתר רובא אבל הכא מיירי שאותו דבר שהוא קונה אינו בחזקת גנוב כלל אלא המוכר הוא הגזלן מ"ה אפי' המיעוט משלו שרי והקשה רש"ל ס ס מ"ש כמו שהולכין בדבר הנקנה אחר הרוב אותו הדבר אע"פ שהמוכר אינו בחזקת גנב וגזלן ה"נ ניזול בתר רובא גבי מוכר אע"פ שאותו דבר אינה בחזקת גניבה אלא נראה שצריך לפרש שהמיעוט משלו הוא ודאי והרוב הוא כבמוחזק ומ"ה עיייף האי מיעוט עכ"ל ומלשון הרמב"ם שכ' כאן אע"פ שהרוב ממנו גזול משמע אפי' בידוע בודאי ונלע"ד דכאן ודאי מן הראוי ליזול לקולא כיון דהמיעוט הוא ברור לפנינו שיש לו משלו מעט והוי כאלו מוכח בפני עצמן וע"כ ה"ל קבוע משא"כ בסי' שנ"ח אין היתר ברור לפנינו אלא דרוב הוא גנוב ע"כ אזלינן בתר רובא:

(ס"ה נטלו מוכסין כו') נ"ל שזה קאי דוקא אמוכס ישראל כדאמרינן בגמרא דסתם גזילה בישראל מייאש וכדאמרינן בסי' שס"ט לחלק בין ישראל לעכו"ס וכבר נתבאר העיקר בסי' שס"א והא דאמר בסעיף עאח"ז בד"א במוכס עכו"ם קאי אמ"ש בס"ד דסתם מוכס גזלן אלא שהכניס בנתיים דין מוכס שנוטל כסותו ועמ"ש בסי' ש"ח:

(ס"ו) כגוזל מן הגזלן נ"ל דאם א"א להנצל מלתת מותרות אא"כ ישמוט ממנו ואז לא יתן לו אפי' חק שלו דאינו חייב להמסיר מעותיו לגזלן והגזלן הוא דאפסיד אנפשיה אלא דמ"מ יראה שיבליע לו בחשבון במקום אחר באופן שיגיע לידו המכס המגיע לפי הדין.

(ס"ז) בין שאינו בעל השדה בסמ"ע פי' דמיירי עכ"פ שהוא מאותן שיש להם שדות בבקעה כו' ולענד"ן דהרמב"ם כאן מיירי שכבר עשה המלך כרוז שכל מי שהוא עובר בגורן יתחייב לשלם כל מה ששייך למלך בזה הוי שפיר דינא דמלכותא כיון שהלה ידע מזה ולא השגיח קבל עליו מדעת משא"כ כמ"ש הטור לחלק בין אריס והיינו שלא הודיעו המלך תחילה כלום אלא בשעת הגבי' גובה במי שימצא בגורן בשביל הכל בזה יש חילוק בין שותף לאריס. וכתב רש"ל דאסור לזה האריס לקבול אל המלך על אחרים דגורם להם הפסד ואפי' עבר ותבעם והוציא מהם חייב להחזיר להם דמזלא גרם שגבאו ממנו בגזילה מ"מ נ"ל אי עבר והציל ואמר לגבאי המלך שיגבה מא' מאנשי הבקעה ונפטר בזה א"כ א"צ לשלם ואף לא נדון אותו כל שנתכוין להתירה לא ליזיק אין עליו דין מסור וגם לענין תשלומין שהרי אומר באמת הראיתי שאתם חייבים מן הדין ונהי דשרי להפקיע ממון הלוחה של עכו"ם מ"מ לא הוציאו ממך שלא כדין וכמ"ש סי' ק"ח [כ"ח] לענין עד ישראל לעכו"ם עכ"ל:

(ס"י) תהיה השדה לנותן מס כו' הסמ"ע מוקי לה דוקא בימיהם כו' ואיני יודע מנין לו זה דהא הלישנא בגמרא לא משמע כן דאמרינן ארעא לכרגא משתעבד משמע כל הארץ אף שהיא של בעלים גם מצד הסברא הוא דכל הארץ של מלך הוא ורשות בידו לקחתה ממי שאינו נותן המס ממנה. ותו דא"כ אדמפליגינן בגמרא ובסעיף ט' בין מס שעל השדות ובין מס שעל כל איש לפלוג בדידיה במס שדה גופי' בין אם השדה של מלך או לא וצ"ע:

(סי"א הנושא אשה כו') מה שהקשה הסמ"ע מר"ס רמ"ח ותירץ ע"ז תמוה מאד הוא דלפ"ז אף אם יש מנהג מיוחד בין ישראל בעיר זו שנשא אשה ממה שיש במקום אחר כגון לענין מעות כתובה דיש חילוק בין מעות א"י לשאר מקומות כדאיתא בפ' ב' דייני גזירות לענין מעות קפוטקי' כו' לא היה לנו לילך אחר המקום שנשא כגון דבשעה שנשא לא נתכוין על שעת תשלומי כתובה ואנן תנן בהדיא שם נשא אשה בקפוטקיא נותן לה ממעות קפוטקיא כו'. ותו תמוה מה שפי' טעם דר"ס רמ"ח מחמת דנפרש מ"ש ואחריו לפלוני כפשוטו ואפי' אם הראשון ראוי ליורשו והוא בגמ' פ' יש נוחלין דף קל"ג אמרינן א"ל רבא לר"ל והא אפסקינן דעל תנאי ששירש השני הורשה לראשון ומשני סבר יש לה הפסק ורחמנא אמר אין לו הפסק והוי מתנה על מ"ש בתורה והתנאי בטל אלמא דבכ"מ שאמר ואחריו דעתו לפסוק אלא שאין מועיל לו א"כ מאי אהני כאן במצוה זה שהיה במקום שדנין בדיני עכו"ם כל אותו הקהל (נ' דצ"ל אלא שדברי הריב"ש בע"א) כמו שהעתקתי שם סי' רמ"ח מ"ה לא הוציא גם דין זה מהם וכמדומה שבעל הסמ"ע לא עיין בזה ונק"מ מתשובת הרשב"א שמביא ב"י ס"ס כ"ו שמשם מקור הגה של רמ"א בכאן דהתם קאמר שיש באמת להרחיק מדיני עכו"ם וג"כ א"ל שידונו ישראל בזה בד"ג כי אין זה מיקרי דינא דמלכותא וכבר כתבתי שם מה שיש לתמוה על רמ"א בהעתקתו לריב"ש שם: