ט"ז על חושן משפט שסו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| ט"ז על שולחן ערוך חושן משפט שסו |

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

(ס"ג) ולקחו אחד כו' מ"ש הסמ"ע דאפי' מבנו גדול כו' לא ידעתי כוונתו כי בודאי אין חילוק בין בנו גדול לאחר דאי מודיע לו שהוא משאילו שלא ברשות בעליו אפי' אחר נמי שיישאיל שלא ברשות כן הדין ואי אמר בפניו שהוא שלו אפי' בבנו נמי ותו נלע"ד פשוט דגם באחר ששאל כלי מבעלים והשאילו לאחר שלא ברשות אין חייב באונסין אלא עד שיחזירנו למקום שנטלו דהיינו לרשות המשאילו דהא כ' רמ"א בסמוך גזלן שהחזיר אם צריך דעת בעלים דינו כמו בגנב ובגנב איתא בסי' שנ"ה דאם גנב שלא מדעת א"צ אח"ז בהשב' דעת בעלים והיינו ממש דין זה וא"כ כ"ש בבנו והיותר תימה לי דהא סיים הרמב"ם עצמו כאן בסוף סעיף זה דאם החזיר לבנו קטן דחייב לשלם משמע בבנו גדול פטור כיון שהחזיר לו וכ"כ סמ"ע עצמו שם וא"כ אין לדבריו הבנה במ"ש תחלה דנתחייב באונסין בלוקח מבנו גדול ברשותו דהיינו שאלה דאם נתכוין בזמן שישנו תחת ידו עדיין פשיטא דלא עדיף משאר שואל ע"כ נלע"ד שאין בדבריו מקום בזה אלא מיירי כאן בבנו קטן כדמסיק בסוף: