ט"ז על חושן משפט רסט
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
(ס"ה ועלה מכחו ג"ט) קשה מ"ש מזיל טריף אקן שמביא ב"י דשם לא בעינן שיטרפם ג"ט מן הקן וכדמשמע מדברי התוספות שמביא ב"י וז"ל שהרי קצת מפריחין למעלה עכ"ל ונ"ל דהכא מיירי שהדף מונח על הארץ וע"כ צריך שיהיה מוגבה ג"ט מן הארץ כי אין שם שום קנין כ"ש פחות מג"ט מהארץ ומש"ר אח"כ אבל לא עלה כו' היינו שהדף הוא גבוה מהארץ כן הוא ברמזים בהדיא דעיקר החילו' הוא בין עליה לירידה כמ"ש ב"י בשם התו' והרא"ש ע"כ שפיר מחלק אם הדף למעלה או למטה ובסמוך סק"ו כתב בזה בדרך אחר ולא ידעתי מנין לו דהא משמע בסמוך שכתב כיון שהיה מוגבה מכוחו ג"ט מהארץ משמע שעיקר קפידא מהארץ דוקא:
(ס"ו תנה לי) כתב רבינו בין אומר תחלה הגבהתי לצורכך אבל עתה אני רוצה לזכות בה כו' וה"ה אם מגביה מעצמו כו' ויש לפרש במה שכתב הגביה מעצמו דאף שאומר בשעת הגבהה שהוא מגביה לצורך חבירו ומ"ה לא מצי לחזור כיון דבשעת הגבהה נעשה שלוחו וזכה לו אלא דעכ"פ נאמן לומר לצורך עצמי הגבהתי באמת ומה שאמרתי שאני מגביה לצורך חבירי בלבי לא היה כן ונאמן כיון שהוא בידו עדיין ויש להקשות למה יגרע אומר יתנה לי מהגביה לחבירו בלי שום דיבור של אותו שרוצה לזכות במציאת חבירו ואמאי יכול לזכות לעצמו אחר שהגביה לצורך חבירו ובסמ"ע ס"ק ט' כתב דבאומר תנה לי יכול לחזור אף שאמר תחלה שמגביה לצורך חבירו בשליחותו והוא תמוה למה יוכל לחזור ממה שזכה כבר חבירו בהגבהתו של זה ותו דבמ"מ פי"ז דגזילה כ' אבל תנה לי לא נעשה שלוחו לזכות בה בהגבהתו אלא ליתנה לו עכ"ל משמע הא אם נעשה שלוחו ודאי מהני ולא יוכל לחזור ונלע"ד שהוא ע"ד שכמב הנ"י בפ"ק דב"מ וז"ל אבל הכא איהו גופא מימר אמר תנה לי אמר ליה [אמרת לי לא נטלתי] ע"ד לזכות בה לעצמי אלא ע"ד ליתנה לך כמו שאמרת ועכשיו איני רוצ' ליתנה לך עכ"ל מבואר דיכול לומר לא הייתי שלוחך בשעת הגבהה כלל ואף שאמרתי שאני מגביה לצורך חבירי היה בדעתי אחר הנתינה דוקא וכ"ה כוונת רבינו במ"ש גבי תנה בין אומר תחלה הגבהתי לצורכך דהיינו אחר הנתינה ומ"ה ניחא במגביה מעצמו לצורך חבירו דשם נעשה ודאי שלוחו בשעת הגבהה מיד לזכות בו אלא דאית ליה זכות ליטען בלבי לא היה כן וכדלעיל אבל אם מודה בדבר שנעשה שלוחו לזכות בשעת הגבהה נלע"ד ברור שאף באמר לו תנה לי אינו יכול לחזור בו כנלע"ד:
(ראובן שאמר לשמעון) עמ"ש סי' קפ"ד [קפ"ג] ס"ד ע"ז: