ט"ז על חושן משפט רסד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| ט"ז על שולחן ערוך חושן משפט רסד |

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

(ס"ג שטף נהר כו') זה מיירי שחבירו הי' ג"כ יכול להציל ע"י הדחק דאל"כ ה"ל הפקר וכמ"ש בס"ד [בס"ה] וכ"כ המ"מ בשם הראב"ד והמרדכי ר"פ ככונס:

(או שהתנה כן בפני כו') בד"ר בד"א שהיה בעל החמור שם וזה לא התנה אבל אם לא היה שם או שהיה שם וזה התנה עמו או שהתנה כך בפני ג' כו' ויש לדקדק אמ"ש שהתנה בפני ג' ממ"נ אם יש שם בעל החמור אמאי לא יתנה עמו דוקא ואע"פ שיש שם ב"ד היאך ירשוהו בשל אחר כשהוא כאן ולא ישאלוהו אם ניחא ליה או לא ואם שאלוהו ואינו מסכים מה לב"ד בכך ואי מיירי שאין הבעלים שם הא א"צ תנאי כמ"ש תחילה וצ"ל דהא קמ"ל דאף שאין הבעלים שם מ"מ אם יש שם ב"ד צריך תנאי בפניהם וא"כ מ"ש אם שהתנה כך בפני ב"ד לדיוקא נתכוין דאם לא התנה לא ובסמ"ע סעיף ז' [סק"ח] אפי' היה שם חבירו ולא התנה כו' והוא תמי' מטעם שכתבתי גם סידור ל' רבינו מורה כן מדמחלק לב' בבי ולא כתב בד"א שהי' שם בעל החמור או ב"ד ולא התנה אבל היה שם חייב כו' דאז היה משמע שקולים הם ואפי' במקום בעלים מהני ב"ד אלא ברור הוא דהבעלים עיקר וכן מוכח מדברי הנ"י בפ' הגוזל בתרא בשם הר"ן שחלק על גי' הרי"ף שגורס היו שם ג' מתנה עמו בפני ב"ד שכיון שבעל אבידה שם ל"ל שיתנה עמו בפני ב"ד הא בינו לבינו סגי אלא ודאי מיירי שאין הבעלים שם עכ"ל ואמאי לא קשה ליה גירס' הרי"ף בשביל זה דאי הבעל כאן ל"ל מתנה עמו תיפוק ליה אפי' אינו מתנה עמו אלא בפני ב"ד סגי וכדעת הסמ"ע שאפי' לא התנה עמו אלא עם ב"ד סגי ע"כ נלע"ד כמ"ש בביאור ד"ר:

(ס"ד ודוקא שהתנה כו') ר"מ מפאדווא' כ"כ בפשיטות דמה שאמרו בגמ' ירד להציל ולא הציל אין לו אלא שכרו היינו בהתנה דאל"כ אפינו בהציל אין לו יותר משכרו דאין משלם לו דמי חמורו ובלא הציל כיון שלא נהנה אפי' שכירות א"צ ליתן לו ולא ירדתי לסוף דעת הסמ"ע ס"ק י"א דהשוה בזה לא התנה כהתנה. וכן אם עלה חמורו מאליו פי' של הניצול שכ"כ הנ"י פ' האומנין בשם הרמב"ן שהביא בשם ירוש' דניצול מאליו הוי כמו ירד להציל ולא הציל וכו' וב"י מביאו בסי' של"ד (אע"פ שהאמת אתו) זה מיירי שחבירו לא היה יכול להציל כ"א ע"י הדחק דאל"כ לא הוצרך לתת אפילו שכרו דמ"ש המבריח ארי מנכסי חבירו וכמ"ש ריש הכונס דא"צ לשלם אפי' שכרו רק במקום דברי היזיקו כההיא דשטף נהר כו' וזכה שם בהדיא דההיא דשטף נהר כו' מיירי ביכול להציל ע"י הדחק ודומה לנדון זה דשר שחטף משכון שזכר בסמ"ע ס"ק י"ב והיינו אותו הדין ממש שזכר. מ"א כאן ואם לא יצא כ"א ע"י השתדלות כו':

(וכן כל אדם כו') הך פעולה או טובה שזכר רמ"א אינו ר"ל שמצילו מהפסד דא"כ ה"ל מבריח ארי מנכסי חבירו אלא שעושה לו טובה בהשגחת נכסיו דבכיוצא בזה כתבו התוס' בפ' הכונס דף נ"ח דאין זה בכלל מבריח ארי וכ"ה בר"ן פ' שני דייני גזרות שמשם מקור הדין זה וקאי אמי שעמד ופרנס חבירו סתם דלא אמרינן למתנה נתכוין: