ט"ז על חושן משפט רמד
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
(סעיף א' אמרו לפלוני) כו' לפר' ד"ר סי' זה נקדים עקרי הדברים בפ' המקבל דף ס"ה (ס"ו) קי"ל כר' יוסי באחד האומר לג' כתבו וחתמו ותנו אפי' הם ב"ד הגדול לא אמרי' שעשא' ב"ד ויכולים לומר לאחרים שיכתבו אלא שלוחין הן והם עצמן יכתבו ויחתמו דוקא וטעמא דידיה דמילי בעלמא מסר להם ומילי לא מימסרי לשליח אלא מידי דהוי ממש ותו אמרי' שם דיש פלוגתא אם אמר לג' או לב' אמרו לסופר שיכתוב ולב' עדים שיחתמו ועשו כן דאיכא מאן דפסיל גם בזה משום דמילי נינהו וכן כתב המ"מ בפ"ב דגירושין ובב"י בא"ע סי' ק"ך בשם הר"ן פוסל מטעם דבעינן וכ' לשמה וכל שאין שומעין מפי הבעל לא מיקרי וכתב אבל בדין שני אין כאן פסול דאין זה אלא עושה שליח שלא בפניו ונראה דהך טעמא ס"ל לרבינו בא"ע דפוסל באומר אמרו וכאן כ' בזה דלא הוה מילי אלא ודאי דפוסל מטעם הר"ן דאיכא בגמ' מאן דמכשר בזה לר' יוסי לפי הדין אלא דלא יעשה כן בישראל מחמת גזירה שמא תשכיר עדים שיאמרו מעצמן לשופר בשם הבעל לכתוב ונראה שזה הדין שזכרנו באומר אמרו וכו' אין בין אומר אמרו לסופר שיכתוב ולעדים שיחתמו ובין אמר אמרו לפלוני ופלוני שיכתבו ויחתמו דהנך תרווייהו שוים הם ומש"ה פרק ב' דגירושין לא זכר הרמב"ם רק אמרו לסופר ולא כ' אמרו לעדים אלא ודאי דא ודא אחת היא מאן דחש בהא משום מילי נינהו חש נמי בהא וזה נל"ב ובסמ"ע סק"ג כ' לחלק בין גט למחילה מטעם המבואר בספרו ע"ש ותמהתי על טעם שלו דלפי הנראה לא עיין התם דבהדיא איתא בסוגיא שם דלא חיישינן הך חששא שהסופר יחתום בלא ציווי הבעל שאין העד חותם אלא א"כ מפי הבעל דוקא ואפי' מאן דס"ל באומר אמרו דכשר והיה מקום לחוש שמא אמר הבעל לב' אמרו לסופר שיכתוב ולעדים שיחתמו והם מחמת הבושה אמרו לסופר לחתום לא חיישינן לזה כיון דאמרינן לא יעשה כן בישראל לא שכיחא והיותר תימא דהא בע"א סי' ק"ל כ' רבינו בשם הרמב"ם דחתם הסופר ועד כשר אפי' לכתחילה ומ"ש סמ"ע דלכתחילה פסול כשהסופר חותם באמת גם ב"י כ' כך בא"ע סי' ק"ל להרמב"ם אבל במחילה מכ"ת לא עיין יפה ברמב"ם דהרי כ' בפ"ב דגירושין אמר לב' כתב וחתמו ותנו לאשתי הרי אלו כותבין וחותמין ונותנין לאשתו עכ"ל משמע דאפי' לכתחלה חותם הסופר ע"כ נלע"ד דדברי הסמ"ע בזה מחמיהין אלא הטעם באומר אמרו דפסול משום דמילי לא ממסרי לשליח והרמב"ן ס"ל דלזה באומר אמרו כשר במתנה מאחר דבגט גופא איכא פלוגתא אם כשר ואם לאו ונהי דמחמירין בגט אפי' למ"ד כשר מ"מ לענין מתנה דממון הוא יש לסמוך על עיקר הדין להקל וזהו היש מכשירין ב"ז נל"ב:
(ע"ש וכ"ש אם הם חתמו עצמן) פי' דבזה שינו לגמרי ממה שציום הבעל ובהשגת הראב"ד כתב כאן ה"ה אם אמר תנו עכ"ל ונרא' כוונתו דה"ה אם אמר לג' תנו סתמא והם אמרו לעדים שיכתבו ויחתמו פסיל מטעם דמילי בינהו ובד"ר יש כאן היפוך דברים וכצ"ל לא קנה וכ"ש אם חתמו הם בעצמם והוסיף הראב"ד על דבריו וה"ה אם אמר תנו עכ"ל וכן משמע שהגיה הסמ"ע:
(ע"ש וכן אם אמר לב') ק"ק שהוא ק"ו דהא בזה אמרינן בגמרא לכ"ע דפסול משום דמילי לא מימסרי לשליח א"כ הוה זו ואצ"ל זו ונראה דמש"ה נקט רבינו תחל' לזה ונ"ל דקמ"ל דגם בכתיבת המתנה קפדינן כמו בכתיבת הגט וצריך בגט טופס הגט יהיה כמו שצוה הבעל ואפי' לר"מ דס"ל אפי' מצאו באשפה כשר מ"מ כאן הקפיד על הכתיבה בפי' כך כתבו התוס' שם וגם הרמב"ם קמ"ל בזה דבאומר לב' כתבו וחתמו דר"ל הכתיבה קפידא כמו החתימה וזה שמסיים ברמב"ם אלא הם עצמן כותבין כמו בגט ולא הוצרך כאן לנקוט אמר לג' כי בזה אין שום רבותא בג' יותר מבשנים: