ט"ז על חושן משפט רט
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
(סעיף א' ויש להם אונאה) מה שהקשה ב"י מפ' איזהו נשך מה שעיזי חולבות היום מכור לך דמותר משמע אפי' יש בו אונאה ותי' בדוחקים ותמה אני דקושי' מעיקרא ליתא דלרמב"ם ה"נ באין שם שיעור אונאה נאמר התם אבל בשיש שם שיעור אונאה לא מהני אמירת מה שעיזי חולבת כו' אבל אנן דקי"ל במשחק בקוביא כר"ת דאגב דבעי למקני גמר ומקני כמ"ש רמ"א סי' ר"ז ס"ג [סי"ג] ה"נ בחלב שאין המוכר ולא הלוקח יודע אמרינן אגב דבעי כו':
(סעיף ב' במשחק בקובי') ק"ל הא עיקר טעם הקובי' משום אסמכתא וכאן ברור הוא בידו כמ"ש שקדם ומשך כו' ובסי' ר"ז סי"א [סט"ו] כתב שם בשם הרמב"ם דכל שהיא בידו לא הוה אסמכתא וי"ל מה שהוא בידו כאן לא נחשב לכלום כיון שאינו יודע אם תבן אם זהב או י"ל שמה שאומר ומשוך איירי שאפ"ה אינו בידו דהיינו שמשך לסמטא וק"ל:
(סעיף ג' שהיה בשוק) כו' בפ' א"נ בתחלתו האי מאן דיהיב זוזי אתרעי חריפתא פי' קודם שיצא שער הברור ויש לו למוכר ומוכר בזול צריך הלוקחו שיראה את עצמו בפני המוכר בגורן או שיאמר בשוק הריני סומך עליך ואז המוכר מקבל מי שפרע אם יחזור בו אבל בלא"ה לא מקבל שיכול לומר סמכתי עצמי שתקנה במקום אחר והרמב"ם כתב זה בפ"ב דמכירה ולא ידעתי למה לא הביא רבינו דהמחבר דין זה שלא מצאתי דין זה בשום מקום:
(סעיף ד' בהג"ה) אלא כתב לו שטר עמ"ש בסי' ר"י סעיף א' מה שהוקשה לי ע"ז ומ"ש הסמ"ע סקי"ג דמיירי שמסר לו השטר אחר שבא לעולם שכ"כ בהג"מ ולא ידעתי ראיה מהג"ה זו שהרי לשונו שם וכיון דזבין וכתב שטר כמאן דתפיס דמי עכ"ל משמע שמיד שזבין נכתב שטרא וכן מוכח בסי' ר"י בב"י שהביא דברי הרי"ף בשם בעל העיטור ושם כתב השטר בשעת מכירה ע"ש דקאי אגמרא דמי שהי' נשוי בההוא גברא דזבין לכתיבה דאמיה כו' ואפשר דהסמ"ע ה"ק שיהא עכ"פ השטר בידו בשעה שבא לעולם:
(ע"ש בהג"ה שנייה) אבל אם אומר שיקנה וכו' ויש חולקין ונראה דהכי קי"ל כדמוכח ר"ס ר"י:
(ע"ש וכן אם שאל וכו') בריב"ש חשב עוד דין ג' דחוב שהוא מחמת קנין יורדים לנכסיו משא"כ מחמת שבועה אין יורדין לנכסים אלא משמתין אותו עד שיקויים שבועתו:
(ע"ש כך אין יכול למחול) הטעם משום דעדיין לא נתחייב לו דבר שתחול עליו מחילה ואח"כ מתחיל החיוב אין המחילה הקודמת מפקיעת' כ"כ שם הר"ן וא"ל ממ"ש הרמ"א בס"ח שיכול לסלק עצמו דשאני סילוק שהוא אינו רוצה לזכות באותו דבר כלל וזה יש לו כח בידו לסלק עצמו שלא לזכות אחר כך משא"כ מחילה שאינה שייך אלא אחר החיוב והיאך תחול המחילה קודם החיוב וסמ"ע סקכ"ח תירץ דשאני התם שיש לו כבר שעבוד כו' ואשתומם על המראה דמשמע מדבריו דאם לא נשתעבד לו תחלה כלל לא יועיל הסילוק במה שקונה המתחייב וכמה סוגיות מלאות נגד זה דאמר ר"כ נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר מתנה עליה שלא יירשנה כו' כדאי' ר"פ הכותב והיינו מקודם נשואי אשתו כדמשמע שם ועי"ל בדבריו ממ"ש בא"ה וז"ל הכותב לאשתו בעוד' ארוסה דין ודברי' אין לי בנכסיך ובפירותיהם כו' וא"כ בעודה ארוסה לא חל השעבוד ואפ"ה קיים ובאמת קושיא זו מעיקרא ליתא כמ"ש ולא ירדתי לסוף דעת הרב הנ"ל בזה מה דחקו לזה:
(סעיף ה' בהג"ה) מ"מ אם טרח וכו' בת"ה סי' ש"ך איירי באומר לחבירו היום או למחר אמכור לך חפץ פלוני והבטיח להמציא לו ולא היה לו למוכר ובקש ולא מצא ואחר כך טרח ומצא ורצה לחזור בו ופסק דאדעתיה דהכי טרח כי היכי דליקום בהמנותי' וכ' אח"כ וז"ל וא"ל דלא שייך כאן דליקו בהמנותי' משום דסבר דהי' לו למצוא ביד חבירו ולא מצא ואין זה מחוסר אמנה מ"מ הרי הבטיח לו להמציא לו וגם הלוקח אמר אל תכזב בי והשיב שמעון להבטיחו בקנין כה"ג ודאי היה מחוסר אמנה אם לא מקיים עכ"ל משמע דוקא בכה"ג אמרי' דניחא ליה כו' ואמאי כתב רמ"א כן בסתם מוכר דבר שאינו ברשותו שהיה סבור שיהי' מצוי ביד חבירו וצ"ל דמיירי כאן בהבטיחו תחלה להמציא לו בבירור ועוד אפשר דכאן איירי שלא היה הלוקח יודע בשעת המקח שאין למוכר אלא מוכר לו חפץ פלוני בחזקת שיש לו בזה אמרינן שנתכווין להעמידה לפניו שלא יהא נחשב כדובר שקרים בעיני הלוקח אבל כעין ההיא דת"ה שהמוכר גילה ללוקח שאין חפץ פלוני בביתו רק שסובר להשתדלו וע"ז עשה מקח ע"ת בזה ודאי לא אמרינן דאדעתא דהכי מכרו וכו' כיון שלא הבטיחו דרך בירור להמציא לו זה ודומה למאי דאמרינן בפ"ק דב"מ די"ו הכא לא סמכא דעתיה כו' גבי ירושה דמי יימר שירש מאביו וא"כ כ"ש הכא דהא בירושה מקילינ' טפי לענין דשלב"ל כדאית' סי' רמ"א סק"א בסמ"ע ובסי' שע"ד יש חילוקי דינים לענין דליקו בהמנותי' ושייכי' ג"כ לכאן:
(סעיף ט' מכר או נתן כו'). הוצרך לכתוב זה שני פעמים אף שכבר כתב זה לעיל בשדה דאי מהתם ה"א דכאן ל"ק הענפים רק לענין זה שהפירות יהיו שלו אבל לא כשייבשו ואי בהא לחוד ה"א דוקא כאן שיש לכל א' חלק מיוחד לזה ענפים ולזה הגזע לכשייבש אבל לעיל בשדה דעכ"פ יש ללוקח כל השדה ה"א דלא שייר לעצמו מקום הפירות קמ"ל: