ט"ז על חושן משפט קסב
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
[סעיף ז' בהג"ה וי"א דאין טענת ריבוי דרך] כו' לא ידעתי איך קרב זה אל זה דמקור הדין זה מתשובת רשב"א הביאו ב"י סימן קס"א דכתב שם דאין בני מבוי יכולים לדחות זה על זה לפתוח פתח חדש מחצירו למבוי כמו שיכולין בני חצר לעכב זה על זה משום ריבוי דרך אבל במבוי אין שייך ריבוי דרך ומ"מ כל שבא א' מחיצונה לפתוח פתח למעלה מפתחו לצד פנים הפנימים מעכבין עליו לפי שאין זה מחמת רבוי הדרך אלא משום דכל חיצון א"ל אין לך להשתמש במבוי למעלה מפתחך ויכולים הפנימים לסתום כנגד פתחיהם כאלו הוא לגמדי שלהם לפיכך אם יפתח החיצון פתח לפנים מפתחו נמצא גוזל את הפנימים וזהו דין ה' חצירות למבוי כו' עכ"ל הרי לפניך דלא מיירי ברבוי הדרך שזכר המחבר היינו הקפה שיצטרכו הפנימים להקיף סביב האצטבא ואין לרשב"א עסק בזה ומל"ל דיש פלוגתא בזה דהא לפי דברי הרשב"א האלו יהיה עיקר ההקפדה בה' חצירות הפתוחים למבוי לענין פתיחת פתח אחר הפתח שיש לו כבר מצד הגזילה וכל שאין שם גזילה יכול לפתוח פתח אבל מ"מ מאן לימא לן דלא איכפת לן בהיקף האצטבא ודברי הסמ"ע סקי"ח אינם מובנים לי דמצד הפתח ולפנים מאן דכר שמיה לענין אצטבא.
[ע"ש בהג"ה ב' וי"א דכל כנגד חצירו] וכו' נ"ל לפרש דברי הרמ"ה שמביא רבינו ס"ס זה דהרמ"ה מיירי במבוי שפותחין בו חצירו זה כנגד זה ומצד א' הוהחצר יתירא שאין כנגדה חצר בצד השני והיא הקרויה פנימית ואחר אותו החצר יש עוד כותלים זו כנגד זו עד שנעשה סתום אלא שאין באותן כותלים שום חצר פתוח אלא כמין גדר לחוד גדר מצד החצר וגדר מזה וגדר הג' שמחברם בצד הסתימה ואותו המקום בין הגדרים הם של בני המבוי כולם ואמר הרמ"ה שאותו הפנימי יכול לסתום כל רוחב המבוי כנגדו כיון שאחר הסתימה שהוא סותם אין שום חצר פתוח אלא מקום פנוי גדור בכתלים ואף שהמקום דשם אינו שלו מ"מ כיון שבני המבוי אם ירצו ללכת שם מוכרחים לעבור דרך עליו נגד חצירו של הפנימי והוא מוחה בידם ע"כ כולן ברשותן ופי' רבינו דבריו דאותן הכתלים הם שלו ג"כ דאל"כ שבני מבוי בנאו אותם היו יכולים עדיין שם לפתוח שם חצר א' אחר חצירו של פנימי משום הכי לא אבדו שם זכותם לילך שם כנגד פתחו של הפנימי אלא דהריב"ש כתב דכבר זכה הפנימי בזה שאין יכולים אח"כ לפתוח חצר חדש ויכול לסתום כל רוחב המבוי כנגדו והוסיף לומר דאפי' בחצר נגד חצר אלא שפתחו של חצר אחד מושך טפי כלפי סתימת המבוי זכה אותו בעל החצר שיכול לסתום כל רוחב המבוי דס"ל שכבר אבדו זכותן אותן שכנגד המקום אחר פתחו לפנים ורבינו חולק על זה בפשיטות דודאי אין לו לסתום כנגד חצר חבירו דהיום או למחר כו' ואזל לטעמיה דלא אבד שום א' תשמישו שאחר הפתח שעדיין יכול לפתוח בכל מה שירצה בחצירו זהו הנלע"ד ברור בדברי רבינו והרמ"ה לא ס"ל כפי' ר"ח בת' שהביא ב"י דבני המבוי מעכבין על הפנימי לסתום רוחב המבוי מכח רוב הנכנסים למבוי שיצטרכו לדחוק לתוך החצירות אלא תלמודא לא מיירי מזה כלל אלא כפרש"י שמביא ב"י ואף שב"י כתב שהרמ"ה כפירוש ר"ח לא ידעתי לכוין הדברים לפ"ז: