ט"ז על חושן משפט צו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

בש"ע סעיף א' ובא עד אחד אף ע"ג דבסי' ע"ה פסק המחבר דנשבע ע"פ טענת ספק כשיש ע"א תי' ב"י דהכא גרע טפי בתביעת קטן ותמוה זה דהא בשבועת השותפין משביעין בטענת שמא והיינו דמעמידין אפוטרופסים כמ"ש בסמוך ולא גרע קטן מגדול בטענת שמא ולפד"ר נכון הוא שכתב דהרמב"ם ס"ל בע"א בטענת ספק פטור משבועה דאורייתא וכן כתב המ"מ בהדיא דס"ל לרמב"ם כרבו שהוא ר"י הלוי שכתב רבינו בשמו כן בסימן ע"ה והב"י חלק על רבינו וכתב שבפ"ד מגזילה כתב היינו כו' מאוד תמוהים דבריו בזה דאדרבה איתא שם בדין י"ג שהקשה הראב"ד עמ"ש הרמב"ם ביש ע"א שגזל וב"ה אומר שכלי גזול הוא בידו ה"ל מחויב שבועה וכו' הא אין כאן טענת ברי ותירץ כיון דראו הכלי בידו ה"ל ברי והרמב"ם ס"ל גם כן הכי ובמשמעות ל' המ"מ שם:

(סעיף ד) לפיכך עדים כל האי לפיכך מיותר הוא לגמרי ונראה דנפקא מיניה אפילו אם רוצין לכתוב זמן בשטר וה"א דאין כאן היזק דהא יכול אחר כך להתברר שהי' קטן בזמן השטר מ"מ לא יעשה כן:

(סעיף ו') אשת איש שנתחייבה וכו' פי' שיש תועלת עכשיו בשבועתה דהיינו שבועה שאין הפקדון ברשותה לא מהני לומר כל אשר לה הוא של בעלה משא"כ במידי דלית עכשיו תועלת כגון שתשבע שאין לה במה לשלם אין משביעין אותה כיון שכל אשר לה היא של בעלה ומ"ש בשם הרא"ש אשה שנתחייבה שבועה בשביל ש"ח שמחוייבת לשבע שם מיירי בפנויי' ובזה ניחא מה שהקש בית יוסף התשובות אהדדי:

(ע"ש אבל אין בעלה) כתב ב"י בשם סה"ת אם יש עדים שמעות עצמן של הלואה או מה דאתי מחמתיה קיים בוודאי שנפרע מהם המלוה עכ"ל וראיתי למוחז"ל שלמד מזה באם חייב לוה אחד להרבה בע"ח ומאחד מהם לקח סחורות בהקפה אם הם בעין או מה דאתי מחמתיה קיים אין לאחרים חלק בהם וכ"כ רבינו סי' ק"ח וסי' ר"פ ס"א בשם הרמ"ה וכ"כ רי"ף בפרק אע"פ גבי מורדת עכ"ל ל"נ כן דודאי גבי לוה מיד שבא המעות לרשותו אף שהם בעין מ"מ אין עליהם שם מלוה שנאמר אלו מעות של פלוני דהא מלוה להוצאה נתנה רק שהמלוה יש לו שעבוד עליהם ע"כ לא עדיף משאר מלוין שיש להם ג"כ שעבודים עליו משא"כ בהך דסה"ת דהבעל אין לו שום שעבוד ע"ז הממון שבא מחמתיה דמלוה אף שהוא בעין על כן אין לבטל שום זכות בו ובזה מדחיא ג"כ שאר ראיות הנזכרים שם שאין להם שום דמיון ללוים שיש להם שעבודים כנ"ל:

(בטור ס"ס זה ושואלין אותו איך נתת סי' כו') בס' ב"ה נוסף עוד על תשו' גאון זה שם ואע"פ שאין לשמוע בד"א ביחידות מ"מ בעבור תקנה גדולה זו שאני: כתב בערוך ערך היסת שאשה שנשבעה בשביל מעות משביעין אותה לפי כבודה ולא דומה לסוטה ע"כ ונראה דלא נתכווין אלא שלא לבזותה כסוטה אבל מ"מ לא נגרע דינה מאיש דהא אית' בפ' הכותב האי אתתא דאתחייבא שבועה בבי דינא דרבא אמר בע"ד תיתי ותשתבע במתא כי היכא דתכספא כו':