ט"ז על חושן משפט עח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| ט"ז על שולחן ערוך חושן משפט עח |

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

(בש"ע סעיף ב') י"א דצריך המלו' לישבע שלא פרעו וגובה בו צ"ע דברי הג"ה זו אי איירי קודם הפרעון דצריך שבועה. כמשמעותן של הדברים שכ' וגובה בו קשה דאם כן צריך שבועה בנק"ח כדין שאר נשבע ונוטל והרא"ש בעל סברא זו כ' בהדיא שבועת היסת ואי מיירי כאן אחר הפרעון וכמ"ש הטור סימן שי"ז גבי שכיר שאמר ב"ה פרעתי תוך זמנו דפורע תחלה ואחר כך נשבע היסת לדעת י"א שמביא אחר כך דא"צ שבועה וכן עיקר היינו אפי' אחר הפרעון וכן מסיק בסה"ת בשער ט"ו דאין המלו' צריך שבוע' לפטור עצמו ואמאי פסק בסימן שי"ז דצריך שבועת היסת אחר הפרעון ואם כן ג"כ כאן צריך אחר כך היסת:

(סעיף ג' דינו כמלו' בשטר) ודינו מבואר בסימן פ"ב בטוען פרעתיך ויש שטר ביד המלו':

(ע"ש ס"ד) כשתבעו בסוף היום הסמ"ע כת' כאן בזה ג' שיעורים דמישלם הזמן דהיינו תחלה ואמצע וסוף תחלה הוה בתוך זמנו לגמרי ואמצע היום יכול לומר פרעתיך אבל לא תוך זמנו דליכא מגו וסוף היום יכול לטעון פרעתיך היום (ולא ידעתי איזה מקרי תחלה וסוף והי' להם לתת חוק וגבול לזה גם בס"ה שנתן לזה כלל הדינים והם ד' ולא זכר חלוקה זו דנאמן לומר פרעתיך היום ולא תוך זמני ומה שהביא סמ"ע ראיה מתוספות ריש ב"ב דף ה' המעיין שם יראה דלא חלקו כלל בין אמצע לסוף אלא דכתבו דביום ההוא ליכא מגו) והטור ושאר פוסקים ס"ל דאמרינן מגו ונלע"ד עוד דהתוספת לא כתבו זה אלא בתחלת הסוגיא דהוה מספקא לן אי אמרי' מגו במקום חזקה והיה קשה להו דיפשוט מזה דלא אמרי' מגו דפרעתיך היום והיו מוכרחים לומר דזה לא הוי מגו דהוה העזה אבל למסקנא דאמרי' מגו במקום חזקה מספיקא ממילא אמרי' נמי מגו זה ומפני הדחק כתבו התו' תחלה דזה לא הוי מגו כצ"ל ליישב דעת התוספות עם שאר הפוסקים ועל מ"ש הסמ"ע דדברי הטור קשים אהדדי לא הרגשתי בקושיא דכל זמן שיש אפשרות לפי ראות הדיין שא"א שפרעו היום מקרי תחלת היום ואחר זה מקרי סוף היום וניחא ליה לפ"ז מה שפרש"י פרק השואל סוף דף קי"ב ביומא דמשלם זמניה הוא אומר נתתי לך [בבקר] עכ"ל לפי מ"ש הוה גם כוונת הטור כן דהיינו בבקר שהי' אפשר או שפרע לפי ראות הדין: