ט"ז על חושן משפט ע

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| ט"ז על שולחן ערוך חושן משפט ע |

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

(בש"ע ס"א) ואפי' לת"ח בגמ' ס"פ איזהו נשך אמרי' דרבינא לא רצה להלות לרב אשי ר' זוז בלא שטר ועדים וא"ל רב אשי אפי' אנא שלח ליה כל שכן מר דטריד בגירסא ומשתלי וגורם קללה לעצמו משמע דת"ק הוא כ"ש והט"ז כתבה אפי' ת"ח נ"ל דלמ"ד בגמ' גורם קללה לעצמו הוי הת"ח כ"ש משאר אנשי' אבל למ"ד עובר משום לפני עור לא תתן מכשול הייתי אומר בת"ח אין שייך זה ע"כ כ' הטור אפי' ת"ח והטור רוצה לפסוק כמ"ד משום לפני עור דיש נפקותא בין הנך טעמי דלטעמא משום קללה אי אמר לא איכפת לי בקללה אין מוחה בידו אבל לטעם משום לפני עור יש איסור וע"כ כתב אסור להללות ומאי דאיתא בגמ' וכ"ש ת"ח דזה שייך שהוא שוכח יותר ממילא אין שייך ביה עונש של לפני עור לת"מ אבל מ"מ אף לת"ח אסור ולכן כתבו הט"ו לשון אפי' דשייך לענין איסור והיינו כמ"ד לפני עור וכו':

(סעיף ב') הביאם והפטר בטור הביא דברים אלו בשם הרמב"ם דגם הוא ס"ל אם הכחישוהו עדים שאין בכך כלום עכ"ל שס"ל דמאי דקאמר בגמ' צריך לברר היינו בכל מקום שיש אפשרות לברר שלא יצטרך שבועה אין אנו נותנין שבועה בחנם באם אי אפשר לברר או שאומרים העדים לא היו דברים מעולם אז נותנים לו שבועה וא"ל למה כתב הרמב"ם אם מתו או הלכו למ"ה ולא כתב רבותא דאם באו והכחישהו דקמ"ל רבותא אפי' בהלכו למ"ה ואפשר להתברר כשישובו וה"א דאין נותנין גם בזה שבועה קמ"ל דלא ומש"ה ניחא מה שהקשה סמ"ע על רמ"א שהגיה צריך לברר דבריו בדברי הרמב"ם דגם הרמב"ם ס"ל צריך לברר דאין נותנין לו שבועה:

(סעיף ד) (") שהרי אמר שקיים תנאו נראה פשוט אפי' אומר פרעתיך ביחידו' נאמן כיון שלא הי' אפשר לקיים תנאו שהרי מתו ונראה דלרבותא נקט כן דל"ת אם איתא דפרעיה בפניהם היה לו ליקח כתוב וחתום מהם. ע"ש אלא פורעו בפני ב"ד ק"ל אמאי לא סגי בפני עדים הא אמר בסמוך דאר העידו עדים שפרעו הרי זה פטור ואפשר לתרץ שצריך ליקח כתוב וחתום מהם ובעדים הוי מפי כתבם ולא התירו זה אלא לחתום בשטר כמ"ש הטור סי' כ"א וע' מה שכ' ס"ס:

(סעיף ה') והנה לא בתורת פקדון ורש"י כתב אע"פ שזה אומר שבשע' שקיבל והמעות היה דעתו לכך דברים שבלב חזינן דברים ונ"ל דלא בא רש"י למעט דאלו אמר בפי' שאין מקבל רק דרך פקדון שאז הוי פקדון וחייב הלוה באונס זה אינו דבתר הלוה אזלינן כיון שהוא אומר שנותן לשם פרעון אף שהמלוה אינו רוצה בכך הא קי"ל בסי' ק"כ דבפרעון בע"כ הוי פרעון אלא לא בא רש"י למעט רק שאם לא הוזכר שום דבר מההלואה ואז אם המלוה אומר בפי' לא לשם פרעון אני מקבל אז ודאי לא היי דברים שבלב והוי פקדון אבל אי הוה דברים שבלב דברים הוה כאומר בפי' דוקא לפקדון אני מקבל ואף שהלוה אומר שנתנו לשם פרעון מ"מ כל שאין אנו רואין שהלוה רוצה לעשות בע"כ של מלוה אמרי' מסתמא גם הוא מסכים עם המלוה שאינו מרוצה כ"א בפקדון בסמ"ע כתב דכאן לא אמרינן פרעון בע"כ הוי פרעון כיון שאין העדים לפנינו שצריך ליתן בפניהם הוי כלא הגיע זמנו עכ"ל ודבריו תמוהים מאד לענ"ד דאין כאן שייכות קיום התנאי כלל דהא כתב ב"י בשם התוס' דדרך בדיחות' אמר כן רב נחמן בגמר' הא אנא וכו' וכיון דפרעי' פרעי' דהיינו משום דאמרינן שלא היה מתכוין בתנאי זה רק להיות חובו בטוח ולא יוכל לו' פרעתי וכיון דפרעיה בע"כ הרי בטוח ואין לו הפסד גם מה שתלה זה בסמ"ע כאלו הוא תוך זמנו אומר אני דאין חילוק בפרעון בע"כ תוך זמנו או לאחר זמנו דגם תוך זמנו הוי כפרעון רק לענין הנזכר בסי' ע"ד שיש חילוק היינו חילוף המטבע אבל לא זולת זה כההיא דכאן כנלע"ד דכיון שכל מי שהודה המלוה הפרעון הוי כאלו פרעו בפני הני שהתנ' לפרעו בפניהם לכל מילי ממילא אם הוא רוצה להאמינו ולפרעו בינו לבינו צריך לקבלו אפילו בע"כ כמו אם היה שם אותן עדים שהתנה ולרווחא דמלתא אביא עוד ראיית מפרק מי שאחזו דף ע"ד דאיתא שם בראשונה היה נטמן יום י"ב חודש כדי שיהא זה הבית חלוט לו התקין הלל שיהא שובר הדלת וזורק לו מעותיו וכו' ואם איתא דכי אתני אל תפרעני אלא בפני פו"פ יכול הוא אחר כך לומר איני מקבל המעות אלא בפניהם מה הואיל תקנת הלל הלא המלוה יתנ' עמו שלא יפרענו אלא בפני אלו דוקא וכ"ת דמדינא יכול לעשות כן אלא דהלל התקין לבטל הדין זה אינו דהא התם יליף מדאצטריך הלל לתקוני שמע מינה בעלמא לא הוי פרעון בע"כ פרעון הכי איתא בגמרא ללישנא קמא ואמאי לא נימא דגם בעלמא הוי פרעון אלא דאצטריך תקנת הילל אפילו אם הוא התנה אל תפרעני אלא בפני אלו אלא פשוט שגם זהו בכלל פרעון בעל כרחו הוא ולא הוצרך הלל לתקן דבלא"ה אפי' מתנה עמו חייב לקבלו וכן למאי דקי"ל לדידן פרעון בעל כרחו הוי פרעון שוב ראיתי שגם מו"ח ז"ל כתב כמ"ש סמ"ע. דכאן לא אמרינן פרעון בע"כ הוי פרעון מפני שיש כאן תנאי ואמינא אנא אלו דקדקו רבנן בהאי מלתא לא היו כותבין כן (אמר המגי' נ"ל להשיב בעד הרבנים הגדולים ז"ל דודאי תקנת הלל לא היתה משום לתא דתנאי דאם כן הוא יהא מתנה ע"מ שלא יהא חולש מעותיו ללישנה או תנאים אחרים כיוצא באלו ודבר זה אין לו תקנה ובודאי בתנאי אין כאן מקום לתקנה ולא הוצרך הילל לתקן דבל"ה אין הבית חלוט ולא עוד אלא השנה שדר בהו איסורא קעביד שכך הדין בכל התנאים שבעולם אם אין הלה מקיים התנאי המעשה בטל מעיקרא ונמצא מכר אין כאן ומה שדר בה הלוקח ע"ע איסורא קאכיל כדאמרינן בפ' הרבית ושאני ביה בבתי ערי חומה בסתם מכר דהתורה התירתה לאפוקי בתנאי ולא נתקיים אין כאן מכר (וע' בסמ"ע וב"ח סימן קי"א בענין המוכר ע"מ שלא ישתעבד לב"ח) ונמצא בדירתו שכר מעותיו הוא נוטל וזה ברור וד"ק ומהתימ' על הרב בט"ז ז"ל שהביא ראיה זו אמנם לענין דינא נלע"ד דבריו נכונים ונמוקו עמו מסבר' דנפשיה הכתובה למעלה עכ"ה):