ט"ז על חושן משפט נה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

(בהג"ה ס"ב אלא מב"ח) משמע כל החוב גובה כיון שקנה במסירה ב"כ הרא"ש בתי' הראשון אלא דבתירוץ השני כ' דבעינן כתיבה ומסירה ונרא' דהכריע רמ"א כתי' הראשון מאחר דהמרדכי ס"ל כוותי' כמ"ש רמ"א סי' מ"ח דמהני מסירה והיינו אפילו לענין משעבדי כל שחזר ומסרו בו ביום ואע"ג דקי"ל בסי' ס"ו בש"ח שמכרו בעינן כתיבה ומסירה אפשר דהכא שאני דהשטר נכתב כבר על שמו רק שנמחל השעבוד וסגי בזה במסירת השטר לחוד ותו אפשר שגם הרא"ש בתירץ השני מודה כל שנתנו בפני עדים למלוה דמהני כמ"ש הרמ"א סי' מ"ח שמסרו בפני עדים והכא מיירי שנתנו להשליש בלא עדים וכמ"ש בסי' מ"ח כנ"ל דעת רמ"א ודברי הסמ"ע דחוקים בזה כמו שהעלה בצ"ע:

(בשם מהרש"ק בטור) עא"ע והפקידו החייב אצל זה ושני שמא לא לוה וכו' לכאורה משמע אפילו בשטר מתנת בריא ובקנין נמי הדין כן דשמא ציוה שלא ליתנם להמקבל כי אם לידו וכך מבואר בבעה"ת בדברי הר' נתן בר מאיר ומוקי למתני' דמצא דייתיקי כו' אפילו במתנת בריא ובקנין ע"ש וא"כ צ"ע שהרי בסוף סי' ר"ן כ' רבינו דעת הרא"ש לחוד דס"ל דבמתנת בריא זכה המקבל בקנין לחוד אף בלא שטר ויחזירנה למקבל ומתניתין איירי בש"מ דוקא וצ"ע אמנם נראה דרבינו בכיון שינה וכתב בלשון מלוה ולוה ולא בנותן ומקבל דס"ל בפשיטות דקנה בקנין לחוד אפילו באומר תתנו השטר לידי וכדעת הפוסקים בסי' ל"ט בב"י סעיף ב' וכמ"ש רבינו בסי' ס"ה סי"ז ע"ש ב"י דלא כסברת הרי"ף כל זה נעלם מהדב בנ"ש:

(בטור עא"ע המתחייב וגם לא יחזירוהו וכו') ל' זה לא מצאתי מאין הוציא רבינו ובאמת שהוא תמוה כיון שהפקידו הלוה למה ניחוש לחששא רחוק' זו שטעה ונמסר לו שלא כדין וצ"ע:

(בב"י ד"ה כ' בעל העיטור באות שי"ן וכו' עד כיון דחייב ליה שבועה וכו') משמעו' הלשון משמע דאף במה שמוד' אינו מקרי שליש ע"ז ואינו נאמן כיון דנשבע על המותר שמחולקי' וא"כ אין ראייתו ברור' מההיא דקדושין דשם נשבע על הכל ויש לפרש דעל המותר נקרא נוגע דסד"א דיה' נאמן דהא לכל א' יכול לומר דהחזרתי לך המותר ע"ז מבי' ראי' דאינו נאמן מאחר דגם בטענות המיגו הי' צריך לישבע אכן יותר נרא' כפי' הא' ממשמעות לשון הפוסקים ובס' בנ"ש הניחו בצ"ע (ע"כ):