חשמונאים א א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חשמונאים א · א · >>

(א) ויהי אחרי הכות אלכסנדרוס מלך מקדוניא את דריוש מלך פרס, וימלוך תחתיו.

(ב) הוא אלכסנדוס בן פוליפוס אשר יצא מארץ כיתים, וימלוך בארץ יון לראשונה.

(ג) ויוסף להלחם מלחמות רבות, וילכד ערים בצורות, ויך את מלכי הארץ לפי חרב.

(ד) וילך הלוך ונסוע עד קצווי ארץ, וייקח שלל גויים רבים.

(ה) ויהי כי נכבשו כל הארצות לפניו, וירום לבו ויגבה מאוד.

(ו) ויאסוף עוד חיל גדול, וימלוך על ממלכות רבות בארצותם לגוייהם, ויהיו לו למס עובד.

(ז) ויהי אחר הדברים האלה, וייפול למשכב ויחל.

(ח) וירא כי קרבו ימיו למות, ויקרא לכל שריו ועבדיו אשר גדלו אתו מנעוריו, ויחלק להם את מלכותו בעודנו חי.

(ט) וימלוך אלכסנדרוס שתים עשרה שנה וימות.

(י) ויהי אחרי מותו ויירשו שריו את כל מדינות מלכותו, וילכדו איש איש את ארצו.

(יא) וישימו כתר מלכות בראשם, וימלכו הם וזרעם אחריהם ימים רבים, והרעות גברו מאוד בארץ.

(יב) מהם יצא שורש רע על הארץ, הוא אנטיוכוס המפואר בן-אנטיוכוס, אשר היה בן ערובה ברומא.

(יג) ותהי ראשית מלכותו בשנת שבע ושלושים ומאה למלכות יון.

(יד) ויהי בעת ההיא ויצאו אנשים בני-בלייעל מקרב ישראל, וידיחו את עם הארץ לאמור.

(טו) הבה נכרתה ברית את הגויים אשר סביבותינו, כי מאז אשר סרנו מאחריהם מצאונו צרות רבו ורעות.

(טז) וייטב הדבר בעיני העם, וישלחו מלאכים אל המלך, ויצווה המלך בידם ללכת בדרכי הגויים ובחוקותיהם.

(יז) ויקימו בית משחק בירושלים במשפט הגויים, ולא מלו עוד את בניהם, ויעזבו את ברית הקודש ללכת בחקותם, ויתמכרו לעשות הרע בעיני ה'.


(יח) ויהי כשבת אנטיוכוס בטח על כסא מלכותו, וישאהו לבו לכבוש את ארץ מצרים ולהשתרר על שתי הממלכות.

(יט) ויקום וילך ארצה מצרים, ואת עמו לקח עמו, ויהי לו רכב ופרשים ושנהבים ואוניות, מחנה כבד מאוד.

(כ) וילחם את תלמי מלך מצרים. ויירא תלמי מפניו וינוס, והעם נפלו חללים חללים.

(כא) וילכוד כל עיר מבצר במצרים, ויבוז שלל רב מאוד.

(כב) ויהי אחרי שובו מהכות את מצרים, בשנת שלוש וארבעים ומאה, ויעל על ישראל למלחמה, ויבוא בחיל כבד ועצום ירושלימה.

(כג) ויבוא בעזות מצח אל הקודש פנימה, ויקח את מזבח הזהב ואת המנורה ואת כל כליה, ואת שולחן הפנים ואת קערותיו ואת כפותיו, ואת המזרקות ואת פרוכת המסך ואת הכותרות, וכל עדי הזהב אשר לפני ההיכל, ויקצץ אותם.


(כד) וייקח גם את הכסף ואת הזהב וכל כלי חמדה וכל אוצר טמון אשר מצא, וייקחם ויעבירם אל ארצו.

(כה) ויך מכה רבה בעם, וידבר אליהם בגאווה ובוז.

(כו) ויהי אבל גדול לישראל בכל מושבותם.

(כז) שרים וזקנים נאנחו, בחורים ובתולות אומללו, ופני נשים יפות חמרמרו.

(כח) חתן וכלה בחופתם ספדו ויילילו.

(כט) אבלה נבלה הארץ על יושביה, ובכל בית יעקב תאניה ואנייה.

(ל) ויהי מקץ שנתיים ימים, וישלח המלך את שר המסים על ערי יהודה, ויעל בעם כבד ירושלימה.

(לא) וידבר אתם טובות, אך תוך ומרמה היו בלבבו.

(לב) כי כאשר האמינו לחלקת שפתיו, ויאספוהו העירה, וייפול עליה באגרוף רשע, ויהרוג עם רב מישראל.

(לג) ויבוז את העיר, ויצת אש בקרבה, ויהרוס את הבתים ואת החומות מסביב.

(לד) וייקח את הנשים ואת הטף ויוליכם בשבי, וינהג את מקניהם.

(לה) ויבצר את עיר דוד בחומות גבוהות ומגדלים, ותהי להם למצודה.

(לו) וישכן אנשי בלייעל בקרבה, ויתחזקו בה, ויצברו בה אוכל ונשק וכל רכוש ירושלים העבירו שמה.

(לז) ויארבו מעל המצודה למקדש ה', וישפכו דם נקי סביבותיו ויחללוהו, ותהי לשטן ולמוקש לישראל ימים רבים.

(לח) וינוס כל אזרח בישראל מירושלים, וזרים ישבו תחתם. ותהי העיר זרה לזרעה, ותקיא את בניה.

(לט) מקדשה היה לשמה, ומועדיה נהפכו לאבל.

(מ) שבתו שבתותיה וכל כבודה לאין, ותרב חרפתה וקלונה מתפארתה והדרהּ.


(מא) ויכתוב המלך אנטיוכוס אל כל מדינות מלכותו לאמור: אך תורה אחת וחוקה אחת לכל יושבי ארצנו.

(מב) ויעזבו כל עמי הארץ את חוקותיהם ויעשו כאשר ציוה אותם המלך.

(מג) ויאותו גם רבים מבני ישראל ויזבחו לאלילים ויחללו את השבת.

(מד) וישלח המלך ספרים ביד הרצים אל ירושלים ולכל ערי יהודה, ויצוום ללכת בדרכי גויי הארץ.

(מה) לבלתי הקריב עוד עולה ומנחה בקודש, ולבלתי הסך נסך לה', ולהפר את השבתות ואת המועדים.

(מו) לחלל את המקדש ואת הכוהנים, ולהקים במות ובתים לאלילים, ולהקריב בשר חזיר וכל בהמה טמאה.

(מז) ויצווה לבלתי המול להם כל זכר, ולשקץ את נפשותם בכל דבר פיגול, להעבירם מחוקות אלוהים ולשנות את דרכם.

(מח) וכל איש אשר ימרה את פי המלך - מות יומת.

(מט) אלה הדברים אשר העביר בכל מדינות מלכותו, ויפקד פקידים על הארץ לעשותם.

(נ) וישלח לכל ערי יהודה, ויצוום לזבוח זבח.

(נא) וייסוגו רבים ממצות ה' וייצמדו לגויים, ותשחת כל הארץ לפניהם.

(נב) ויהי הם נוגשים את העם, ויתחבאו במערות ובכל מקום אשר מצאו שם מפלט.

(נג) ויהי בשנת מאה וארבעים וחמש, בחמשה עשר יום לחודש כסלו, ויקימו שיקוץ משומם על מזבח ה', ויבנו במות בכל ערי יהודה מסביב.

(נד) ויזבחו ויקטרו בחוצות העיר ולפני פתחי ביתם, ויקרעו את ספרי תורת ה' לקרעים, וישרפו אותם באש.

(נה) וכל אשר נמצא אתו ספר ברית ה', וכל השומר את פי ה', היכו לפי חרב כאשר ציוה המלך.

(נו) כמשפט הזה עשו לבני ישראל מדי חודש בחודשו בהיקבץ העם אל הערים.

(נז) ובחמישה ועשרים יום לחודש זבחו את זבחיהם על הבמה אשר הקימו נוכח מזבח ה'.

(נח) והנשים אשר מלו את בניהן הומתו על פי המלך.

(נט) את העוללים תלו בצווארם, ואת המלים אותם הרגו בחרב ויבוזו את בתיהם.

(ס) ורבים מבני ישראל דבקו בתורת ה' ויישמרו מאכול כל דבר טמא.

(סא) ויבחרו את המוות משקץ את נפשותם, ומחלל את ברית ה', וימותו.

(סב) ויהי קצף גדול על כל ישראל.