חפץ חיים/הלכות רכילות/ט ג
<< · חפץ חיים - הלכות רכילות ט · ג · >>
לוח יומי: שנה פשוטה - י"ח טבת, י"ח אייר, י"ח אלול. שנה מעוברת - כ"ז טבת, ז' אייר, י"ז אלול.
וְעַתָּה נְבָאֵר עוֹד עִנְיָן אֶחָד, שֶׁאֵין בּוֹ מִשּׁוּם אִסוּר רְכִילוּת, כְּגוֹן, אִם (י) שָׁמַע לְאֶחָד שֶׁאָמַר: אִם אֶפְגַּע לִפְלוֹנִי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, אַכֶּנּוּ, אוֹ אֲחָרְפֶנּוּ וַאֲגַדְּפֶנּוּ, אוֹ שֶׁשָּׁמַע מִמֶּנּוּ, (יא) שֶׁרְצּוֹנוֹ לְהַזִּיקוֹ בְּעִנְיַן מָמוֹן, תָּלוּי בָּזֶה, אִם הָאִישׁ הַזֶּה (יב) הוּא מֻחְזָק לְעִנְיָן זֶה מִכְּבָר, שֶׁכַּמָּה פְּעָמִים עָשָׂה כֵן לַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים, אוֹ (יג) שֶׁהוּא מַכִּיר לְפִי הָעִנְיָן, שֶׁלֹּא יָצָא כֵּן מִפִּיו בְּדֶרֶךְ גִּזוּם בְּעָלְמָא, וּבְוַדַּאי יַעֲשֶׂה כֵן, צָרִיךְ לְגַלּוֹת דָּבָר זֶה לְהַשֶּׁכְּנֶגְדּוֹ, אוּלַי יוּכַל לְהִזָּהֵר מִמֶּנּוּ בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ לוֹ מִמֶּנּוּ בִּיּוּשׁ אוֹ הֶזֵּק *. אַךְ צָרִיךְ לִזָּהֵר, שֶׁלֹּא יַחְסְרוּ בָּזֶה גַּם כֵּן כָּל הַפְּרָטִים הַנַּ"ל.
- הגהה: וכל זה אם הוכיחו, ולא קבל תוכחתו, או הוא משער שתוכחתו לא תועיל לו. אבל בסתמא (יד) צריך להוכיחו מתחלה על זה שרוצה להרע לפלוני, או בדברי רצוי בעלמא, אולי על ידי זה יוסר כעסו ממנו, וירויח בזה, שלא יצטרך לילך ולספר עליו לאותו פלוני, וגם יקים בזה מצות עשה דהוכחה והבאת שלום, ועין בבאר מים חיים. (הגהה)
(י) שמע וכו' או ששמע וכו'. לפי מה שביארתי לעיל בסקט יהיה זה הדין אפילו אם לא שמע ממנו בעצמו, כי בענין זה אין מצוי כל כך שיגרום בזה רעה להשכנגדו, רק שיסיר הנזק מזה. רק שבזה צריך ליזהר בלשון האמירה, שלא יספר לו סתם, רק יאמר שמעתי כך וכך ופן אמת הדבר על כן נכון לך לחוש לזה ולשמור את עצמך.
(יא) שרצונו להזיקו בענין ממון. הוא נובע מדברי הראש בנדה (דף סא) העתקנוהו לעיל בסקט וגם כל הראיות שהבאנו שם שייך גם בזה.
(יב) הוא מוחזק וכו'. כתבתי זה משום דאמרינן בשבועות (מו עא) האי מאן וכו' לדיקלא דפלניא וכו' עביד אינש דגזים ולא עביד, אבל אם הוא מוחזק בכך לא אמרינן סברא זו כמש התוספות שם בשם הרוקח והובא דבריו להלכה בחמ סימן צ' סב בטז ובשאר אחרונים, ובסימן שפח סח בהגהה נמי משמע דבמוחזק בכך לכוע לא אמרינן עביד אינש דגזים ולא עביד, ועש בביאור הגרא שמציין לסיא, וכל זה פשוט.
ויש לי ספק באידך צד אם בעינן כאן מוחזק כלל. אולי לא אמרינן עביד אינש וכו' רק לענין שלא להתחייב בתשלומין עי הגזמתו כמו שנזכר שם בשבועות לענין זה, או שלא לפוסלו מעדות עיז כמו שנזכר שם בחמ לענין זה, אבל עכפ מחששא בעלמא לא נפקא. ואכ בעניננו הלא אפילו בחשש בעלמא צריך להזהירו לאותו פלוני וכמו שכתבתי לעיל בסקט בשם הראש. ואולי יש לחלק בין חשש דשמיעה ובין הסברא דעביד אינש וכו' דאולי הוא חשש רחוק מאוד.
ואל תשיבני ממעשה דגדליהו שאמר לו יוחנן בן קרח כי ישמעאל בן נתניה מבקש להרגו, וכדין עשה מה שאמר לו כמו שמוכח בגמרא, ולא אמרינן עביד אינש וכו'. דזה איגו, אחת, דבענין סכנת נפשות יש לחוש אפילו בחשש רחוק יותר. ועוד דהתם היה ניכר ליוחנן בן קרח שישמעאל יעשה כן כמו שמוכח בקרא, ובניכר לא שייך עביד אינש כמו שנכתוב בסק יג.
(יג) שהוא מכיר לפי הענין. כן מוכח בחמ בסימן שפח בשך סק נד בהדיא, דאם ניכר שיעשה כן לא אמרינן עביד אינש דגזים ולא עביד.
(יד) צריך להוכיחו. לכאורה לפי מה שכתבתי בסוף סקט אין צריך כאן הפרט דהוכחה, דשמא יבטיחנו ולא יקיים דברו. אך יש לחלק בזה, כי שם הוא ענין שנמשכת ההשתתפות לזמן ארוך, כגון בענין משרת או שותף רע וכיוצא בזה בכל הציורים שיובאו איה בסוף הספר, אין מצוי שתועיל תוכחתו לשנותו עיז לאיש ישר כל כך עד שלא נצטרך לחוש עליו כלל, על כן צריך לגלות הדבר לאותו פלוני. משאכ בעניננו שנתגבר כעסו על זה רק לפי שעה, מצוי הוא כשמוכיחו או כשמפייסו עבורו, סר ממנו הכעס אשר עליו לגמרי, ולא נצטרך עוד לחוש לזה כלל, ועפז כתבתי דברי שבפנים. ומכל מקום יש לומר שדבר זה תלוי לפי האיש, אם מכירו מכבר שאיננו עומד בדעתו, ובמה פעמים הוא מבטיח ומשנה, ואכ יש לחוש שמא יזיקנו בענין ממון כמו שאמר מתחלה, צריך לגלות לו הדבר. וזה אין שייך רק באם היה עד עתה מוחזק בכך, אבל בלאו הכי צעג. (באר מים חיים)