חפץ חיים - הלכות רכילות ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · חפץ חיים - הלכות רכילות · ט

בִּכְלל זֶה יְבֹאֲרוּ עִנְיָנִים, שֶׁאֵין בָּהֶם מִשּׁוּם אִסּוּר רְכִילוּת, אִם יֻשְׁלְמוּ הַפְּרָטִים הַנִּצְרָכִים לָזֶה, וּבוֹ טו סְעִיפִים.

הִנֵּה לְעֵיל בְּהִלְכוֹת אִסוּרֵי לָשׁוֹן הָרָע בִּכְלָל י' בֵּאַרְנוּ, בְּאֵיזֶה אֹפֶן מֻתָּר לְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע, אִם אֶחָד הִתְנַהֵג שֶׁלֹּא כַּשּׁוּרָה בְּעִנְיָנִים, דְּבֵין אָדָם לַחֲבֵרו, וְהַמְסַפֵּר הַזֶּה מְכַוֵּן רַק לְתוֹעֶלֶת, עַיֵּן שָׁם. וְעַתָּה בִּכְלָל זֶה נְבָאֵר, בְּאֵיזֶה אֹפֶן מֻתָּר לִהְיוֹת רָכִיל לְכַתְּחִלָּה, אִם הַמְסַפֵּר הַזֶּה מְכַוֵּן בְּסִפּוּרוֹ לְסַלֵּק הַנְּזָקִין, וּמֵה' אֲבַקֵּשׁ, שֶׁלֹּא אֶכָּשֵׁל בִּדְבַר הֲלָכָה.