חפץ חיים - הלכות לשון הרע ח ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · חפץ חיים - הלכות לשון הרע ח · ה · >>

וְכָל זֶה הָאִסוּר שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע הוּא דַּוְקָא עַל אִישׁ, שֶׁעַל פִּי דִּין תּוֹרָה הוּא עֲדַיִן בִּכְלַל "עֲמִיתֶךָ" דְּהַיְנוּ עַם שֶׁאִתְּךָ בַּתּוֹרָה וּבְמִצְּוֹת, אֲבָל אוֹתָן הָאֲנָשִׁים, שֶׁמַּכִּירָם, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם אֶפִּיקוֹרְסוּת, (ח) מִצְּוָה לְגַנּוֹתָם וּלְבַזּוֹתָם, בֵּין בִּפְנֵיהֶם וּבֵין שֶׁלֹּא בִּפְנֵיהֶם, בְּכָל מַה שֶּׁהוּא רוֹאֶה עֲלֵיהֶם, (ט) אוֹ שֶׁשּׁוֹמֵעַ עֲלֵיהֶם, דִּכְתִיב: "לֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ", וְ"לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ", וְהֵם אֵינָם בִּכְלָל זֶה, שֶׁאֵינָם עוֹשִׂים מַעֲשֵׂה עַמְּךָ, וְנֶאֱמַר {תהלים קל"ט כ"א}: "הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ ה' (י) אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט" וְכוּ', וְאֶפִּיקוֹרֵס (יא) נִקְרָא הַכּוֹפֵר בַּתּוֹרָה וּבַנְּבוּאָה מִיִּשְׂרָאֵל, בֵּין בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וּבֵין בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וַאֲפִלּוּ הוּא אוֹמֵר, כָּל הַתּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם, חוּץ מִפָּסוּק אֶחָד אוֹ קַל וָחֹמֶר אֶחָד אוֹ גְּזֵרָה שָׁוָה אֶחָת אוֹ דִּקְדּוּק אֶחָד, גַּם הוּא בַּכְּלָל הַזֶּה.

(ח) מצוה. ועיין לעיל בכלל ד' בס"ז ויתבאר לך הכל, ובזה הדין א"צ להפרטים המבוארים לקמן בכלל י'.

(ט) או ששומע. דאין עליהם איסור קבלת לשון הרע וכמו שביארנו לעיל בכלל ז' ס"ה עי"ש.

(י) אשנא. וז"ל אדר"נ פרק ט"ז ושנאת הבריות כיצד מלמד שלא יכוין אדם לומר אהוב את החכמים וכו' ושנא את עמי הארץ אלא אהוב את כולם ושנוא את האפיקורסין ומסיתים ומדיחין וכו' וכן אמר דוד הלא משנאיך ה' אשנא כו'.

(יא) נקרא כו'. כ"ז מבואר בגמרא בפרק חלק וביו"ד סי' קנ"ח וברמב"ם בהלכותיו. (באר מים חיים)