חפץ חיים על ספרא/תזריע יולדת/פרק ג
חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק: מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה
פרק ג
[עריכה]( א ) אינה מביאה בתוך מלאת: פי' כמו שיש מחוסר זמן בגופו של קרבן כגון בתוך שמונה, כך בבעלים כשהם מחוסרי זמן אינם ראוים להביא קרבנם.
יכול לא תביא על הולדות הראשונים: פי' שכבר ילדה ונתחייבה אלא ששהתה קרבנותיה שעברה כבר שנה ולא הביאה ועתה תרצה לשלחו בתוך מלאת של ולד אחרון, יכול לא תביא? תלמוד לומר תביא. ר"ל כיון שהוא לאחר מלאת של ולד ראשון קרינן בה ובמלאת תביא. והרמב"ם בפ"א ממחוסרי כפרה נראה שהיה לו גירסא אחרת בברייתא זו.
לבן לחייב וכו': פי' הוה ליה למכתב רק "ובמלאת ימי טהרתן" וזכר או נקבה כבר כתוב למעלה.
על כל בן ובן: היינו שאם ילדה עכשיו ולאחר השלמת ימי טהרתה הפילה או ילדה הרי היא חייבת קרבן על כל ולד וולד. ועיין לקמן הלכה ו'.
אור לשמונים ואחד: פי' ליל שמונים ואחר שכבר יצאו כל שמונים של נקבה אלא שעדיין לא הגיע ליום של אחד ושמונים ואינה ראויה להביא קרבנה וקסברי לילה אין מקרי מחוסר זמן. אי נמי משום דקרבייה רחמנא דכתיב "או לבת".
שבית שמאי פוטרים מן הקרבן: מלידה שניה אף על גב דלאחר מלאת היא הואיל ולילה היא ולא יצתה שעה ראויה לקרבן דכתיב (ויקרא, ז) "ביום צוותו", הלכך לענין קרבן כתוך מלאת דמי.
אי אתם מודים ברואה אור לשמונים ואחד שהיא טמאה: נדה, מפני שכבר כלו ימי טוהר שלה ואם כן אחר מלאת היא.
אמרו להן בית שמאי אי אתם מודים במפלת לשמונים ואחד שהיא חייבת בקרבן: הנה כל המפרשים נדחקו בפירוש ברייתא זו ורבינו שמשון משאנ"ץ גורס "אמרו להן בית שמאי אבל" (והוא לשון אמת וקבלת דברים כמו "אבל שרה אשתך"), וכל שאר הלשון אינו גורס.
אמרו להן בית הלל מ"ש אור לשמונים ואחד מיום שמונים ואחד: פי' כמו ביום שמונים ואחד לכולי עלמא מקרי זה 'אחר מלאת', והוא הדין אור ליום זה גם כן ויחייב להביא קרבן שני.
אם שוה לו לטומאה לא ישוה לו לקרבן: פי' כאילו אמר ועוד אם שיוה לו לטומאה, ושתי קושיות הקשו בית הלל לבית שמאי וגם הם השיבו על שתיהן וכדלקמיה. ופירושו אם שיוה לו דהיינו שדומה אור של שמונים ואחד ליום שמונים ואחד שהדמים שראתה בהן נטמאה על ידן, לא ישוה לו לקרבן בתמיה.
שכן יצאה לשעה שהיא ראויה להביא בה קרבן: דהיום הוא ראוי להקרבת קרבן ולא לילה וכל זמן שילדה ועדיין לא הגיע זמן הקרבת קרבן הכל בכלל ולד ראשון.
שלא יצאה לשעה שהיא ראויה [להביא] בה קרבן: שאין קרבן יחיד קרב בו ומכל מקום אתם מודים בזה שחייבת קרבן.
ראוי לקרבן צבור: ומקרי זה שעה הראויה להביא קרבן.
( ב ) הרואה דם אינה מוכחת: פי' לקושיא שאמרתם למה לא נלמוד קרבן מן הטומאה תשובתכם דאין ללמוד זה מזה שהמפלת תוך מלאת לכולי עלמא דמיה טמאין ופטורה מן הקרבן.
כשהוא אומר או לבת להביא וכו': ומה דאמרי לעיל טעם אחר לדבריהם דבית שמאי קאמרי לדידכו דלא סברי האי ריבויא אודו לן מיהת מצד הסברא ודחו את דבריהם.
( ג ) שנתו שלו וכו': דהיינו מיום אל יום מעת לעת ולא שנה למנין עולם שלא תאמר נולד לו יום אחד לפני ראש השנה תעלה לו לשנה וכשנכנס בו יום אחד אחר ראש השנה תחשוב אותו לשנה שניה.
או זה או זה: דכונת הכתוב לתת לו רשות באחד משתי אלו איזה שירצה אבל לא בהמה כלל.
והלא דין הוא: שיוכל להביא חטאת בהמה.
ומה אם במקום שלא כשרה וכו': פי' כגון במצורע עשיר ובנזיר טהור או כהן גדול ביום הכפורים שמביאין חטאת ועולה של בהמה.
כאן שכשרה חטאת העוף וכו': אינו דין שאם תרצה להביא הכל בהמה חטאת ועולה שיהא כשרה תלמוד לומר וכו'.
או זה או זה: אבל לא באופן אחר.
( ה ) והקריבו מה תלמוד לומר: דהיה לו לומר "והקריבם".
מעכבין אותה: פי' מלאכול בזבחים.
( ו ) לאכול בזבחים: פי' אבל בתרומה מותרת לאכול מהעריב שמשה אתמול וביבמות (דף עד:) מייתי לה מקראי.
שכל דמים שהיא רואה אינן אלא מן המקור: פי' כל דמים שהיא טמאה מהם בשאר הימים אינה טמאה מהם אלא אם כן באים מן המקור למעט דם המכה שבצדדין ודם העליה וכן אמרו (נדה יז, ב) משלו משל חכמים באשה החדר והפרוזדור והעליה דם החדר טמא שהוא דם המקור שהוא בא מבית הרחם.
והשחור: גם כן אדום הוא אלא שלקה והתם בגמרא מפרש להו להנך כולהו ומקראי.
וכמזוג: מים ביין.
כמימי תלתן: מים השורין בהם תלתן.
וכמימי בשר צלי: מוהל היוצא ממנו.
הכי גרסינן תורת היולדת מלמד שהיא מביאה קרבן אחד על ולדות הרבה כיצד האשה שילדה ולדות הרבה: דכל היכא דכתיב "תורת" משמע רבים.
הכי גרסינן הפילה בתוך שמונים לנקבה וכו': הוא חוזר ומפרש מה שאמר מתחלה ולדות הרבה וכגון שילדה נקבה ובתוך שמונים שלה חזרה והפילה נקבה ובתוך שמונים של השניה חזרה עוד והפילה ויצויר כל זה כגון שטבלה לאחר שבועיים דטומאה ושמשה ונתעברה והפילה נקבה לאחר ארבעים של יצירת הולד דהיינו נ"ד ללידה ראשונה וחזרה והפילה לסוף נ"ד של זו ולהכי נקט נקבה דבעינן דוקא כשהפילה הולד בתוך מלאת של לידה הקודמת (דלאחר מלאת חייב על כל לידה ולידה) ובזכרים ליכא למימר הכי דמלאת דזכר הוא רק ארבעים יום ואם הפילה בתוך ארבעים שלו מיא בעלמא הוא האי שני דאין הולד נוצר עד יום ארבעים ולא נחשב לולד.
וכן המפלת תאומים: אפילו זכרים כגון שנתעברה ג' והפילה אחד לאחר ארבעים יום והשני נשתהא ויצא בתוך ימי טוהר הראשון ושלישי בתוך ימי טוהר דשני -- על כולם מביאה קרבן אחד על האחרון ופטורה.
ר' יהודה אומר וכו': פליג בין אולדות בין אתאומין ואמר מביאה קרבן אחד על הראשון על הולד הראשון ולא על השני מפני שנולד בתוך מלאת של ראשון ומביאה על השלישי משום דהוא לא נולד תוך מלאת דלא חשבינן מלאת לשני דכמאן דליתיה דמי הואיל ונולד תוך מלאת של ראשון, ושלישי הוי תחלת לידה ואינה מביאה קרבן על הרביעי הואיל ונולד תוך מלאת של שלישי אבל שלישי לא נולד תוך מלאת דראשון דהא עברו ימי טומאה דראשון ויצירת שני וטומאתו ויצירת שלישי דהוי טפי משמונים לראשון וגבי תאומים נמי דקפליג ר' יהודה כגון שנולד שלישי לאחר מלאת דראשון ועל מלאת דשני לא איכפת ליה דכמאן דליתיה דמי.
( ז ) זאת תורת היולדת האשה וכו': פי' תורת היולדת דמשמע קרבן אחד על ולדות הרבה להביא האשה וכו' דמביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים וכן חמש לידות ודאות או חמש זיבות ודאות שמביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים דלהכי רבייה רחמנא 'תורת' לקרבן אחד להתירה בזבחים אבל לא לפטרו ידי חובתו דכיון שהן ודאות חייבות להביאן כדאמרן לעיל "לבן לחייב על כל בן ובן" [ראב"ד]. ואף דבמשנה שלפניה הביא מתורת היולדת לדרשה אחרת -- הוא כמו 'דבר אחר' על הכתוב הזה. ולפי הנראה זהו כונת הגר"א שהגיה "דבר אחר תורת היולדת". אכן מדברי רש"י בכריתות (דף ח.) ונעתיקה לקמיה משמע דאכילת זבחים שמותרת על ידי קרבן אחד אפילו בודאות הוא מצד הסברא.
ספק זיבה: כגון טועה שראתה ג' ימים ואינה יודעת אם בימי נדותה או בימי זיבה מביאה קרבן ואינו נאכל.
ספק לידה: כגון שהפילה ואין ידוע מה.
האשה שיש עליה ה' ספיקות של לידה או חמשה של ספק זיבה מביאה קרבן אחד: חטאת העוף הבאה על הספק.
ואוכלת בזבחים: שהרי הקרבן הזה לטהרה בא והרי הוא כטבילה אם נטמאת האשה כמה טומאות טבילה אחת עולה לכולן אף קרבן זה כן.
ואין השאר עליה חובה: לא הצריכוה חכמים להביאן שאף האחת בקושי התירו להקריבה ספק מליקת חולין למזבח ומשום שאי לאו כן אין לה תקנה ליטהר בקדשים.
ה' לידות ודאות או ה' זיבות ודאות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים: כמו שפירשתי.
והשאר עליה חובה: כדאמרינן בפרק ב' דכריתות (דף ט.) "יכול תביא על הלידה שלפני מלאת ועל הלידה שלאחר מלאת קרבן אחד לשניהם תלמוד לומר זאת".
קינין: שני קינין ד' תורין.
בדינרי זהב: בשני זהובין, קן לדינר זהב.
המעון הזה: שבועה.
נכנס לבית דין ולימד וכו': אף על פי שהיקל על ד"ת -- עת לעשות לה' הוא שאלמלא לא ימצאו יחדלו מלהביא אפילו אחד ויאכלו בקדשים בטומאת הגוף.
קינין בריבעתים: שני קינין בשני רביעית דינר כסף לא'. ריבעתים לשון חצי הוא.