חפץ חיים על ספרא/קדושים/פרק ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק:    מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה

גרסאות הספרא על פרק/פרשה זו:    ספרא (מלבי"ם) | ספרא (גר"א) | ספרא (דפוס ישן)


ביאור - פרק ג[עריכה]

( א ) וכרמך לא תעולל:    פי' לא תקח העוללות, ומדסתם הכתוב משמע דאפילו כל הכרם עוללות גם כן אסור ליקחם.
מכאן אמרו:    אסוף דברי רבי עקיבא קאי.
אר"א וכי תבצור וכו':    פי' הלא כתיב בפרשת תצא "וכי תבצור", משמע דיש בציר ואז ציוהו על העוללות להשאיר לעניים אבל אם אין בציר מנין לחייבו להניח עוללות.


( ב ) אין פרט אלא מחמת הבציר:    שנופל ממה שהוא בוצר ולא על ידי דבר אחר מאונס.
עקץ:    פי' חתך את האשכולות והוסבך האשכול בעלים ועל ידי כך נפל לארץ ונפרט.
הרי הוא של בעה"ב:    שלא נפל מחמת בצירה אלא מההסתבכות.
כלכלה תחת הגפן:    שהניח סל תחת הענבים כדי שיפול בו הפרט ולא יפול לארץ כדי שלא יזכו בו עניים.
ע"ז נאמר אל תשיג וכו':    עיין בפירוש המשנה להרמב"ם בפרק ה'.


( ג ) איזהו עוללות:    האמורה בתורה "וכרמך לא תעולל".
כתף:    השרביט האמצעי של האשכול מחוברים בו אשכולות קטנות הרבה, וכשהן שוכבין זה על זה כמשאוי שעל כתפו של אדם הוא נקרא 'כתף'. וכשהן מחוברין בשרביט, אחד לכאן ואחד לכאן, אין כאן כתף.
נטף:    הן גרגרים של ענבים המחוברים בסוף השרביט שרגילים להיות תלוים שם ענבים הרבה ועל שם שענביו נוטפות למטה נקרא 'נטף'. ולשון המקרא קורא לאשכול שאין לו כתף ולא נטף 'עולל' לפי שהוא לפני שאר אשכולות כעולל לפני איש.
אם ספק:    שנראים האשכולות הקטנות התלויות בשרביט כאילו שוכבות זו על גבי זו ואין שוכבות יפה דהשתא הוי ספק אם יש לה כתף אם לאו.
שבארכובה:    יחור של זמורה שתלויין בה אשכולות הרבה והבוצר קוצצה והיא נקראת 'ארכובה'. ופעמים שיש בה עוללות עם האשכולות.
נקרצת:    נקצצת ונחתכת מלשון "קרץ מצפון בא" (ירמיהו מו, כ).
עם האשכול:    כשחותך האשכול מן הארכובה נחתך גם העולל עם האשכול דאינו רחוק ממנו -- היא של בעה"ב.
גרגר יחידי:    כגון אשכול שאין לו אשכולות קטנות שוכבות זו על זו אלא הגרגרים מחוברים בשרביט עצמו.
רבי יהודה אומר אשכול:    דכתיב (ישעיה, יז) "ונשאר בו עוללות כנוקף זית שנים ושלשה גרגרים", שנים שלשה גרגרים עוללות, יותר מכאן אשכול.
וחכמים אומרים עוללות:    דלא חשיבי הגרגרים השוכבים זה על זה להקרא כתף.


( ד ) יכול לעני מאחרים:    דהיינו עכו"ם דגם הוא בכלל 'עני'.
תלמוד לומר לגר:    לאפוקי עכו"ם כיון דהוצרך לומר לגר אשר יתגייר מהם.
תלמוד לומר ללוי:    ואף על גב דהכא לא כתיב "ללוי", כיון דכתיב גבי מעשר עני "ללוי ולגר" אקשינהו להדדי.


( ה ) הנח לפניהם:    פי' מדאמר "תעזוב" ולא אמר "תתן לפניהם", שמע מינה שאין לחלק אלא לעזוב אותם בידם והם יטלו כל אחד מה שיכול ליטול.
אפילו ידיו יפות:    פי' שהוא בריא וחזק ואם כן יש לתלות שאמר לטובת עצמו.
יכול אפילו בדלית:    גפן המודלית ונשואה על גבי עצים או על גבי אילנות אחרות.
תלמוד לומר אותם:    דהוי מיעוטא, דהיינו אותם שאין בהם טורח וחשש סכנה -- תעזוב, ויבזבזו כל אחד. אבל אותם שיש בהם טורח וחשש סכנה שלא ידחפו זה את זה במהירותם -- לא.


( ו ) שהקטן מושל בו כגדול:    ד"קציר" הוא על הארץ.
יצאו הדלית והדקל שאין הקטן וכו':    מצד גבהו של הדקל. ובדלית מפני חלישותו, שאם יעלו בו שנים או שלשה תשבר ויבואו לידי סכנה. הלכך אחד מלקט ואח"כ חולקין ביניהן.
חלוקי אגוזים:    אילן של אגוזים. ונקרא "חלוקי" מפני שקליפתן חלקה ואין אדם יכול לעלות בהן כשאר אילנות, לכך דינם כדלית וכדקל.


( ז ) תעזוב לפניהם:    הנח תבואה בקשה. פי' כשם שזכו בהם כך זכו בעציהם ולא יעכבן בעה"ב לעצמו.
תלתן:    הוא קטניות יניח לפניהם בעמרים אשר עם התלתן.
יכול אפילו אם השירה:    דהיינו שהרוח השיר הקש וכיו"ב.
תלמוד לומר אותם:    מיעוטא הוא ומשמע אותם שהם כמו שגדלו תעזוב אותם כמו שהם אבל אם נשר הרוח מה שעליהם מן הקש וכיו"ב אין לעניים זכות בהם.
הפרישן:    לעניים כדין התבואה בקשיה וכו'.
ואח"כ השירה אותם הרוח:    לפירות מפסוליהן.
כשם שזכו:    העניים בפירות משעה שהפרישן להם כך זכו בעציהן כלומר בפסולת שלהם.
מנין שספק לקט:    כגון שאינו יודע אם נפל מחמת הקצירה או לאו.
תלמוד לומר תעזוב אותם:    יתירא, אחד כאן ואחד בפרשה אמור.
איני גובה מכם אלא נפשות:    "אלהים" לשון דיין הוא וגביית נפשות מן המקרא האחר יוצא (ראב"ד).
שנאמר אל תגזל דל וגו':    ומה יש לגזול לדל אם לא הדברים שזיכתו התורה.