חפץ חיים על ספרא/צו/פרק ז
חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק: מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה
ביאור - פרק ז
[עריכה]( א ) מנין לרבות כלי נתר: לטעון שבירה.
תלמוד לומר וכלי חרס: וי"ו יתירא לרבות.
עירה וכו' מנין: שטעון שבירה.
תלמוד לומר אשר תבושל בו ישבר: מדסמיך "ישבר" אצל "בו" ולא כתב "אם בכלי חרס תבושל ישבר" למדרש אם נבלע בו מכל מקום ישבר.
הכי גרסינן אשר תבושל בו ישבר ואם בכלי נחשת: [הגר"א בקיצור תו"כ שלו] ור"ל דמדסמיך ליה דינם שוה בזה.
( ב ) תלמוד לומר ואם בכלי נחשת: וי"ו יתירא לרבויי שאר כלי מתכות למריקה ושטיפה.
בושלה: מלה יתירא היא, דכיון דאמר מתחלה "אשר תבושל בו" הוה ליה למימר "ואם בכלי נחשת ומורק וגו'", אלא ללמד שעד שיגיע זמן הנותר יכול לבשל בו כמה פעמים ובאחרונה כשיגיע זמן הנותר מורקו ושוטפו.
תלמוד לומר ישבר ואם בכלי נחשת בושלה: וילמד עליון מתחתון.
ר' טרפון אומר אם בשל בו מתחילת הרגל יבשל בו כל הרגל: בגמרא (זבחים צז, א) מפרש שכל יום נעשה גיעול לחבירו דמתוך שהשלמים מצוין ברגל אין בילוע שלהם נעשה נותר שהרי זמן שלמים לשני ימים וכי מבשל בו שלמים האידנא ביום ראשון והדר מבשל בו שלמים חדשים שנשחטו ביום המחרת פולט ביום שני מה שבלע אתמול ועדיין לא נעשה נותר ובולע מן האחרונים נמצא שאינו בא לידי נותר. וכן בכל יום ויום מימי הרגל שמבשל שלמים חדשים בכל יום. ואם בא לבשל חטאת יזהר לבשל אחריו שלמים שנשחטו בו ביום ופולט את החטאת ובולע את השלמים.
עד זמן אכילה: הרבה ראשונים גרסי "כל זמן אכילה" [רש"י ותוס' והראב"ד] והוא דאם בישל בשר חטאת ממתין עד למחר בעמוד השחר שנעשה נותר וכן כל קרבן ממתין לפי זמן אכילתו כדי שיחול על הבליעה שבתוכו שם נותר והדר מקיים בו מצות מריקה ושטיפה. ודעת הרמב"ם דאין להמתין עד סוף הזמן שמותר לאכלו אלא בכל אכילה ואכילה בכלות אכילתו מצוה לקיים מריקה ושטיפה בכלי מתכות ובכל נחשת שבירה.
מריקה כמריקת הכוס: מבפנים ככוס של ברכה דקיימא לן שטעון הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ.
ושטיפה כשטיפת הכוס: מבחוץ.
מריקה ושטיפה בצונן: והם שניהם אחר הגעלה שהוא בחמין וזו דעת רבי אבל חכמים אומרים מריקה בחמין ושטיפה בצונן, עיי"ש בדף צ"ז ע"א.
מגעילן בחמין: ואין צריך ליבון ועיין במסכת ע"ז דף ט"ז.
( ג ) יכול מה שטיפה האמורה להלן בארבעים סאה: דכתיב גבי זב "וידיו לא שטף במים" ולקמן ממעטינן מיניה בית הסתרים שאין צריכין ביאת מים בשעת טבילה, אלמא במי מקוה מיירי.
במים: צריך לעשות הכיבוס ולא ביין.
ולא במזוג: מים ויין כאחד.
להכשיר את כל המים: ואפילו אינן מים חיים.
ק"ו למימי הכיור: היינו מים חיים שראויין אף למי הכיור כדאיתא בפ"ב דזבחים (דף כב.).
( ד ) ומורק ושוטף וגו' יאכל אותה הכשרה ולא הפסולה: דאינה בת אכילה.
ר' יעקב אומר וכו' ר' שמעון אומר וכו': ואזלי לטעמייהו דלעיל דגבי כיבוס פליגי נמי כהאי גוונא ולעיל גבי כיבוס מפרש טעמא בגמרא (זבחים צג, א) וי"ל דילפי מריקה ושטיפה מכיבוס.
( ה ) קדשים וחולין וקדשי קדשים וק"ק: "או..או" קאמר, או קדשים וחולין בכלי אחד או קדשי קדשים וקדשי קדשים. וכן הוא במשנה (דף צז.).
אם יש בהן: בקדשים כדי ליתן טעם בחולין א"נ בקדשי קדשים ליתן טעם בקדשים קלים.
הרי אלו הקלים נאכלים כחמורים: לפנים מן הקלעים ליום ולילה וכן חולין שקבלו טעם מן הקדשים נאכלין כקדשים במקום אכילתן ובזמן אכילתן.
וטעונים מריקה ושטיפה: משום הק"ק.
ופסולה במגע: היינו אם היו החמורים פסולין והקלין כשרים נעשו הקלין כחמורים ונפסלו כמוהם לפסול את הנוגעים בהם כמ"ש למעלה אם פסולה תפסל. הגר"א כתב דכולה הך משנה מיותר, דבאמת מקומה סוף פרקין דשם שייך המשך המשנה זו, עיי"ש.
( ו ) כל: ריבויא הוא.
ופריך למה: לענין מאי אצטריך האי ריבויא.
אם לאכילה: שיהא בעל מום מותר לאכול בקדשים.
כבר אמור: "מן הקדשים יאכל" (ויקרא כא, כב).
אם למחלוקת: שיקבל חלק כאחד הכשרים.
כבר אמור: גבי מנחה "כל זכר" לרבות בעלי מומין למחלוקת כדלעיל פרק ג' הלכה ה'.
אלא בעל מום עובר: שאף על פי שאינו ראוי לעבוד עכשיו יהיה ראוי לאחר זמן.
בעל מום קבוע: שלא יהיה ראוי לעבודה עולמית מנין שאף הוא חולק? תלמוד לומר וכו'.
אותה פרט לתרומה: אבל קדשים קלים ס"ל דבעו מריקה ושטיפה וק"ק לאו דוקא דאי קדשים קדשים דוקא ל"ל דכתב רחמנא "אותה" למעוטי תרומה, השתא קדשים קלים לא בעו מריקה ושטיפה וכל שכן תרומה.
ואין קדשים קלים וכו': ס"ל דקדשי קדשים דוקא והאי "אותה" מיבעי ליה למעוטי פסולה אפילו היכא דהיתה לו שעת הכושר ונפסלה דהכי סבירא ליה לר"ש לעיל במשנה ה' [גמרא].
( ז ) בישל בו וכו': כבר ביארתי מקצתו לעיל במשנה ה'.
ואין טעונים מריקה ושטיפה: בגמרא (דף צז.) פריך מאי קאמר הרי יש בהן בנותן טעם ופשיטא דבעינן מריקה ושטיפה. ומתרצינן לה דהך סיפא אאין בהן בנותן טעם קאי והכי קאמר אם יש בהן בנותן טעם הרי הקלין נאכלין כחמורין וטעונין מריקה ושטיפה ופוסלין במגע אין בהן בנותן טעם אין הקלין נאכלין כחמורין ואין טעונין מריקה ושטיפה ואין פוסלין במגע, ור' שמעון היא דאמר קדשים קלים אין טעונין מריקה ושטיפה. ואיכא דמוקי לה התם כר' יהודה והא דקתני קדשי קדשים וקדשי קדשים אין טעונין מריקה ושטיפה כלומר אין טעונין מריקה ושטיפה בזמן אכילת קדשי קדשים אלא בזמן אכילת קדשים קלים.
הכי גרסינן ואין פוסלים במגע: [ הגר"א ] וכן הוא במשנה שם וקאי נמי אשאין בהן בנותן טעם שאם היה החמור שנתבשל עם הקל פסול הואיל ומיעוט הוא ואין בו כדי ליתן טעם בקלין לא נעשו הקלין כמוהו לפסול הבולע מהן שהרי אף הם לא נפסלו ואיידי דקתני רישא פוסלין נקט סיפא אין פוסלין [ רש"י ].