חפץ חיים על ספרא/ויקרא נדבה/פרשה יא
חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק: מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה
ביאור - פרשתא יא[עריכה]
( א ) אלו נאמר והבאת אשר וגו': ולא כתב "את המנחה".
אלא הקומץ בלבד: ד"אשר יעשה להשם" משמע החלק הגבוה שנעשה להשם.
תלמוד לומר המנחה: מלמד שההגשה בכל המנחה קודם קמיצה.
מנין לרבות את כל המנחות: דמקרא לא משתמע אלא אשר יעשה מאלה דהיינו ה' מנחות האמורות בענין -- מנחת סולת וחלות ורקיקין ומחבת ומרחשת, אבל שאר מנחות כגון מנחת כהן וכהן משוח ונכרים ונשים מנא לן.
תלמוד לומר את המנחה: "את" יתירא לרבות כל הני דטעונה הגשה.
( ב ) יכול אין לי טעון הגשה אלא מנחת נדבה, מנחת חובה מנין: (ויש גורסים מנחת חוטא, והיא היא). והנה לפי גירסתנו המשנה השנייה הוא ענין אחר אבל הגר"א הגיה אותה והעמידה על גירסתנו בש"ס והכל משנה אחת היא והכי גרסינן: "מנין לרבות כל המנחה? תלמוד לומר מנחה. ומנין לרבות מנחת חוטא? תלמוד לומר המנחה שיכול וכולי". (וכן משמע מסוף ברייתא דמתיבת "המנחה" נתרבה מנחת חוטא).
( ג ) שהיא טעונה שמן ולבונה: הלכך חשיבה לטעון הגשה לגבי מזבח.
וטעונה הגשה: כדלקמן (פרק יג פסקא ה) ""והקריבה" לרבות מנחת סוטה להגשה".
( ד ) שהיא טעונה תנופה: דכתיב "והניף את המנחה לפני השם" (במדבר ה, כה).
תאמר במנחת חוטא שאינה טעונה תנופה: כדתנן בפרק כל המנחות (דף ס.).
( ה ) ששוו לקמיצה: דבתרוייהו דכתיב "והקטיר הכהן את אזכרתה" והלכך חשיבי לטעון הגשה אף אני אביא וכו'.
( ו ) ששוו לבוא בעשיר כבעני: תאמר במנחת חוטא שלא הוכשרה לבוא אלא בעני כתיב "ואם לא תשיג ידו" (ויקרא ה, יא), וכיון בלאו קרבן חשוב הוא לבוא בעשיר לא תטעון הגשה.
תלמוד לומר המנחה גרסינן, מה"א יתירא קדריש, איזה מנחה שהיא.