חפץ חיים על ספרא/ויקרא נדבה/פרק יא
חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק: מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה
ביאור - פרק יא[עריכה]
( א ) והנותרת: כתב באדרת אליהו ג' פעמים כתיב "והנותרת"; שנים בפרשה זו ואחד בפרשת צו (פסוק ט) להורות על אלו השלשה - לא הומלחה ולא הוגשה וחיסר מלבונתה. ולא גרס אף על פי שלא הקטיר מלבונתה כלום דבאופן זה בודאי פסול הוא.
אף על פי שלא הומלחה: הקטיר קומץ בלא מלח והרי חיסר מצוה אפילו הכי השיריים מותרים באכילה (ועיין במנחות י"ח ובדף כ').
מן המנחה: דריש גם כן למעט ג' דברים לפי שכתוב ג' פעמים כנ"ל.
פרט לשחסרה היא: המנחה אחר הקמיצה שחסרו שיריים בין קמיצה להקטרה (דאי לחסרה קודם קמיצה לא אצטריך דהא כבר כתיב "מסלתה" שאם חסר כל שהוא פסול כדלעיל פרשה ט' פסקא ח'). ודעת ר' יוחנן בגמרא (דף ט') דמקטיר קומץ עליהן וקרא אתי לאסור באופן זה השיריים לאכילה ועיין שם בגמרא הלימוד לזה מקרא.
פרט לשחסר קומצה: היינו בין קמיצה להקטרה.
ולא הקטיר וכולי צ"ל פרט שלא הקטיר מלבונתה כלום (הגר"א). ואלו תרי פרטים הוא לעיכובא דפסול המנחה.
לאהרן ולבניו: גם כן תלתא כתיבי להנך תלתא דרשות.
לאהרן תחלה: שהוא נוטל חלק בראש.
שלא במחלוקת: שאינו חולק עם אחיו הכהנים חלק כחלק לפי ריבוי הכהנים ומיעוטם אלא נוטל כמו שירצה שאם אמר מנחה זו אני אוכל כולה שומעין לו.
( ב ) קודש קדשים להתיר וכולי: דקודש קדשים יתירא הוא דהא כתיב בפרשה קרח "לכל מנחתם וגו' קודש קדשים" ועל כן דרשו להתיר מנחת ישראל שיהא שיריהם נאכלין לכהנים דהיינו כל שהוא קודש קדשים יהיה לאהרן ולבניו לאכילה.
ופריך וכי מנין יצאו: כלומר מנין יצאו לאסור שיהא צריך קרא להתיר. ומשני מכלל שנאמר (בפרשת נסכים) "כל האזרח יעשה ככה את אלה להקריב אשה ריח נחוח להשם" שאם רצה לרבות ירבה.
והגר"א הגיה שצ"ל שאם רצה להביא יביא, ופירושו דממקרא זה ילפינן (מנחות קד, א) שמתנדבין נסכים אף בלא קרבן דקרא יתירא הוא דהא לעיל מיניה כתיבי כל דין נסכים ועל זה קאמר דאו אינו אומר וכולי -- היינו דאי לא כתב רחמנא קדש קדשים לרבויי להתיר מנחת ישראל הייתי אומר דהאי קרא אינו בא לרבות שיכול לנדב נסכים בלא קרבן ורק ללמד שיהא מנחת ישראל נתונות אף השיריים לגבי אישים והוי דרשינן קרא הכי "כל האזרח" דהיינו ישראל הזכרים "יעשה ככה" כמנחת נסכים שכולה כליל כך יעשה "את אלה" מנחת נדבה "להקריב אשה וגו'". ועיין בקרבן אהרן שמגיה גם כן הגירסא באופן אחר. וגירסת הגר"א מתיישב יותר.
של גרים טעות סופר דמהיכא תיתי למעטינהו וצ"ל של עובדי כוכבים וכן איתא בראב"ד.
( ג ) אלא מנחותיהן: שאין בהם שום איסור חוץ מקדושתן.
מלוקותיהן: דהיינו חטאת העוף מנין שיהא נאכל לכהנים.
א"ר שמעון וכו': דמשום זה הוי ס"ד דלא יאכלו הכהנים דהא בעלמא מליקה נבילה היא.
ת"ל וכו' קדש קדשים: עוד פעם אחת יתירא גבי מנחת מרחשת.
( ד ) מלוקת כהנים מנין: כהן שהביא חטאת העוף ונמלקה מנין שתהא נאכלת.
ודין הוא: מדין קל וחומר הוי לן למילף עוף שנמלק מסלת דמנחה לאיסורא ומשום הכי אצטריך קרא כדלקמיה.
שהתיר סלת רשות: דהיינו בסתם סולת שכל סולת מותר לאכול.
אסר סולת מצוה: של מנחת כהן כדכתיב "וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל".
מקום שאסר מליקת רשות: דשלא במקום קרבן מליקת העוף הוי נבילה.
אינו דין שנאסור מלוקת מצוה: שאם המצוה אוסרת דבר המותר באכילה כל שכן שלא יותר בה דבר האסור.
( ה ) שהרי התיר סלת מצוה שלהן: שמנחת ישראל נאכלת לכהנים כדלעיל.
ת"ל וגו' מאשי השם: קרא יתירא הוא לרבות כל שהוא מאשי ה' הוא לאהרן ולבניו. והגר"א כתב מאשי ה' מיותר, והיינו דיש ג' פעמים בקרא "קודש קדשים" -- תרי בעניינו וחד בפרשה צו פסוק י' (ויקרא ו, י). חד אתי למנחת ישראל וחד למלוקת ישראל וחד למלוקת כהנים. כן כתב באדרת אליהו הנדפס מחדש עם הגהותיו מה שתיקן הגר"א בעצמו. וזהו שכתב בעניננו מאשי ה' מיותר, והיינו "מאשי השם" קמא. והדין עמו דהא צריכינן ליה לדרשא בתרא.