חפץ חיים על ספרא/ויקרא נדבה/פרק א
חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק: מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה
ביאור - פרק א[עריכה]
( א ) והלא דין הוא: מן הדין נוכל לידע שהיתה קריאה קודם ומה צריך לכתוב "ויקרא".
ונאמר בסנה דיבור: לאו דוקא דבסנה לא כתיב 'דבור' אלא "ויאמר" אלא דיליף דבור דהכא מאמירה דהתם במה מצינו.
( ב ) שהוא תחלה לדברות: שנדבר עם משה ואורחא דמלתא לקרותו תחלה ואחר כך לדבר עמו.
( ג ) שהוא לכל ישראל: היינו לצורך כל ישראל ועדיין לא שמעו קולו.
שהן דבור ובאש: בסנה כתיב "בלבת אש" ובהר סיני כתיב "ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר לעיני בני ישראל".
יצא דבור אוהל מועד שאינו באש: לא היה מדבר עמו מתוך האש אלא מתוך שני בדי ארון היה הקול יוצא וכיון שאינו עושה רושם כל כך הוי סלקא דעתך שלא היה מקדים קריאה לדיבור.
( ז ) אלא לדברות בלבד: לפרשיות שנאמר בהן "דבר אל בני ישראל" כמו כאן.
מנין אף לאמירות: לפרשיות שנאמר בלשון 'אמירה' כגון "אמור אל הכהנים" ובלשון צווין "צו את בני ישראל".
תלמוד לומר דבר וידבר לאמר: [כן הוא גירסת הראב"ד] ויתורא דלאמר קדריש והכי קאמר כיון דכתיב "דבר אל בני ישראל" למה לי דכתיב "לאמר", אלא לאתויי אמירות וציווין אצטריך.
והגר"א הגיה תלמוד לומר דבר ואמרת.
( ח ) אף להפסקות: פרשיות כגון במקום שיש בתורה פתוחה או סתומה.
( ט ) ובין ענין לענין: פסוקין כל אחד לעצמו כמו בפרשת פסח שבכל פסוק יש מצוה בפני עצמה ובן בפרשת קדושים.
( י ) משה משה: לשון חבה וכמו שכתוב שם כן היה בכל מקום.
( יא ) שאין תלמוד לומר ויאמר ומה תלמוד לומר ויאמר מלמד וכו': כן צריך לגרוס, והכי פירושא שאין תלמוד לומר ויאמר היינו ויאמר קמא [הגר"א], ור"ל כמו שלמדנו תחלה מתיבת ויאמר זה שכל הקריאות היה משה משה כן מה שהשיב משה הנני היה גם כן בכל הקריאות.
( יב ) הוא משה עד שלא נדבר עמו: היה עומד בצדקו כמו לאחר שנדבר עמו.