חפץ חיים על ספרא/ויקרא נדבה/פרק א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק:    מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה

גרסאות הספרא על פרק/פרשה זו:    ספרא (מלבי"ם) | ספרא (גר"א) | ספרא (דפוס ישן)


ביאור - פרק א[עריכה]

( א ) והלא דין הוא:    מן הדין נוכל לידע שהיתה קריאה קודם ומה צריך לכתוב "ויקרא".
ונאמר בסנה דיבור:    לאו דוקא דבסנה לא כתיב 'דבור' אלא "ויאמר" אלא דיליף דבור דהכא מאמירה דהתם במה מצינו.

( ב ) שהוא תחלה לדברות:    שנדבר עם משה ואורחא דמלתא לקרותו תחלה ואחר כך לדבר עמו.

( ג ) שהוא לכל ישראל:    היינו לצורך כל ישראל ועדיין לא שמעו קולו.


שהן דבור ובאש:    בסנה כתיב "בלבת אש" ובהר סיני כתיב "ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר לעיני בני ישראל".
יצא דבור אוהל מועד שאינו באש:    לא היה מדבר עמו מתוך האש אלא מתוך שני בדי ארון היה הקול יוצא וכיון שאינו עושה רושם כל כך הוי סלקא דעתך שלא היה מקדים קריאה לדיבור.


( ז ) אלא לדברות בלבד:    לפרשיות שנאמר בהן "דבר אל בני ישראל" כמו כאן.
מנין אף לאמירות:    לפרשיות שנאמר בלשון 'אמירה' כגון "אמור אל הכהנים" ובלשון צווין "צו את בני ישראל".
תלמוד לומר דבר וידבר לאמר:    [כן הוא גירסת הראב"ד] ויתורא דלאמר קדריש והכי קאמר כיון דכתיב "דבר אל בני ישראל" למה לי דכתיב "לאמר", אלא לאתויי אמירות וציווין אצטריך.
והגר"א הגיה תלמוד לומר דבר ואמרת.


( ח ) אף להפסקות:    פרשיות כגון במקום שיש בתורה פתוחה או סתומה.

( ט ) ובין ענין לענין:    פסוקין כל אחד לעצמו כמו בפרשת פסח שבכל פסוק יש מצוה בפני עצמה ובן בפרשת קדושים.

( י ) משה משה:    לשון חבה וכמו שכתוב שם כן היה בכל מקום.

( יא ) שאין תלמוד לומר ויאמר ומה תלמוד לומר ויאמר מלמד וכו':    כן צריך לגרוס, והכי פירושא שאין תלמוד לומר ויאמר היינו ויאמר קמא [הגר"א], ור"ל כמו שלמדנו תחלה מתיבת ויאמר זה שכל הקריאות היה משה משה כן מה שהשיב משה הנני היה גם כן בכל הקריאות.

( יב ) הוא משה עד שלא נדבר עמו:    היה עומד בצדקו כמו לאחר שנדבר עמו.