חפץ חיים/הלכות רכילות/א ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

וְדַע, דַּאֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ אוֹמֵר לוֹ בְּפֵרוּשׁ שֵׁם הָאִישׁ הַהוּא (טז) שֶׁרִגֵּל עָלָיו, רַק הוּא (יז) מְסַפֵּר לוֹ סְתָם, וְעַל יְדֵי סִפּוּדוֹ מִמֵּילָא נִתְוַדַּע לוֹ אַחַר כָּךְ שֵׁם הָאִישׁ הַהוּא, אוֹ שֶׁעֶצֶּם הָעִנְיָן, מַה שֶּׁדִּבְּרוּ עָלָיו, אוֹ שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ, יָדַע מֵּעַצְּמוֹ, אַךְ לֹא יָדַע מִי עָשָׂה לוֹ, אוֹ דִּבֵּר עָלָיו זֶה, וּבָא זֶה הַמְרַגֵּל וְהֶרְאָה לוֹ (יח) בְּדֶרֶךְ רֶמֶז, שֶׁיָּבִין מִי הוּא, גַּם כֵּן אָסוּר.

(טז) שרגל עליו. והה בכל מה שכתבנו לעיל בסג.

(יז) מספר וכו'. מקור לדין זה עיין לעיל בהלכות לשהר בכלל ג' בבמח סק ג' מההיא דירושלמי עיש.

(יח) בדרך רמז. עיין לעיל בחלק א' כלל א' סקיג ותראה מקור לזה. (באר מים חיים)