חסד לאברהם/מעין ג/(הכל)

מתוך: חסד לאברהם/מעין ג/נהר א (עריכה)

נהר א - בסוד קדימת מציאת ההויות אבי"ע:

הנה מחידוש העולם זמנו היום ה' אלפים ושע"ט שנה, ירצה שכך פעמים הלך החמה מנקודת מזל טלה ושנה אליו שהוא תקופת גלגל חמה, הנחלק לד' חלקים והם י"ב מזלות, כל תקופה מד' תקופת השנה הוא ג' מזלות, והנה הזמן הזה תלוי בגלגל נמנה מעת שנתחדש הגלגל והלך, והיינו משנולד אדם הראשון ומצא עולם מחודש כמוהו, הבין בחכמתו חידוש העולם, וקידש ירח והתחיל למנות שנים, אמנם קודם לזמן זה לא נמצאו למלאכים קדימה אלא בששת ימים עשה י"י את השמים ואת הארץ, ונמצאו אלו ההויות הנגלות, ונמצאו גם כן ההויות הנעלמות הקודמות אל העשיה בזמן ובמעלה, והיינו שנתחדשו המלאכים עולם היצירה בחידוש ההויות הנגלות הגשמיות. אמנם הכסא שהוא עולם הבריאה אם נתחדש בזמן חידוש העולם כמלאכים או קדמו בקדימת העילה אל עילולו לא נמצא מבואר, אמנם חכמינו ז"ל אמרו שכסא כבוד קדם לעולם וכן פירשו בפרקי ר"א פרק ג:

ונמצא לפי זה שאין העשייה הגשמית עלולה מהיצירה שאם כן היה ראוי שיקדם היצירה אל העשיה, ולא כן אלא קצת העשייה קדם אל היצירה שבשני נבראו המלאכים ובראשון נבראו שמים וארץ, וכן פי' עוד שם שמים מאיזה מקום נבראו, מאור לבושו של הקדוש ברוך הוא שנאמר עוטה אור כשלמה, רצו בזה שמים מאיזה מקום נבראו שעם היות שנראה היצירה עלה לעשייה לפי סדר המדרגות שהעשיה למטה מן היצירה, (צ"ל למה) לא נבראו שמים וארץ משם אלא מאור לבושו דהיינו הבריאה אור המלביש האצילות, והיו מותחין והולכין עד שאמר להם די, כי עתה שהם עלולים מהבריאה היה ראוי שיהיו נמתחין כשיעור עלתם אלא שאמר להם די וצמצמן בבחינה זו שהם למטה מהיצירה, והארץ מאיזה מקום נבראה לא מצד היצירה שעדיין אינה אלא משלג שתחת כסא הכבוד וגו', הרי בפי' ששמים וארץ שנבראו ביום ראשון אין סיבתם היצירה אלא הכסא דהיינו בריאה, ובפרק ד' אמר בשני ברא הקדוש ברוך הוא את הרקיע והמלאכים וגו' ומסיים בה דהיינו הרקיע שעל ראשי החיות וגו' וכן פי' הרשב"י בפרשת בראשית ובתיקונים, נמצא סיבת העולם הזה הבריאה, וכן הדין שאין הנהגת היצירה בעולם אלא חול. ואלו זכה אדם היה ראוי שיזכה לעולם שכולו שבת, ובחול ההנהגה על ידי היצירה, ובשבת ההנהגה על ידי אצילות מתלבש בבריאה, ואלו נברא העולם ביצירה היה משועבד בהכרח אל תחת סיבתו שהיא היצירה ואין קדושת שבת שורה בו, אמנם עתה שהוא נמצא מהבריאה מעילה לעלול עיקר מציאותו מהשבת והשבת משגיח בו, וכאשר יצא מהשגחת השבת אל השגחת החול דהיינו מטט"רון עולם היצירה יוצא מטבעו הנאות אליו:

ועתה אין אנו צריכין לתת קדימה לעולם אלא הכסא, והכסא בחינת מציאותו הוא מאצילות [ו]קדם לעולם כל מציאות התפשטות ארצה כל זמן שנתעכב מציאותו היותו מתפשט לא קדימת הזמן, שאין זמן אלא מיום ראשון ואילך שנברא הזמן הגשמי הזה, אלא זמן מציאות ההתפשטות כי כאשר התחילה מדריגה ראשונה לכסא להתפשט היתה מתפשטת והולכת עד תשלום אותה הבחינה, והתחילה ב' וכן עד תשלום גמר התפשטות מדריגות הכסא, ויהיה מציאות הקדימה הזאת זמן לא זמן גשמי אלא כעין אותו זמן שהגבילו חכמינו ז"ל לקדימת התורה לעולם שהיא זמן בזמן אין זמן, וכך הוא ענין הנאצלים, והענין כי קדם הא"ס לכל הנמצאים קדימה נפלאה שלא יצדק בה שום קדימה, ונמצא הכת"ר ברצון מאצילו ע"ד מחודש עלה ברצון הרצונות ונתפשט וקדם לכל הנאצלים, ואח"כ נתפשטו שאר הספירות זה אחר זה עד גמר התפשטותן, וזמש"ל:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ג/נהר ב (עריכה)

נהר ב - לבאר התלבשות השכינה:

דע כי תחילת המציאות אחר התגברות החיצונים וסילוק שכינה מהתחתונים לסיבת הפגם והעון שגרמו הדורות הראשונים דור אחר דור, נתחזקה הקליפה וסתמה פתחי הקדושה ועמדה שכינה בעליונים, זולתי מה שתתלבש בחיצונים לרדת על ישראל בגלות מצרים כדכתיב אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה, וכשנראה למשה רבינו ע"ה נראה מתוך הסנה דהיינו הקוצים, להראות סוד התלבשות לבת אש, דהיינו בת עין בת מלך מתלבשת בקוצים שאי אפשר בלעדם, כך שכינה בתוך הגלות מתלבשת בתחום שרו של מצרים כאשר יתבאר בס"ד במקומו:

והנה כשירדה שכינה לישראל בסוד המשכן, ונתחזקה אותה הקליפה בדיניה וסתמה המעבר בחוזק תוקף עוונות הדורות הקודמים, שהם אותם הנשמות שנתגלגלו ונתקנו ונתלבשו בישראל כאשר נבאר במקום אחר בס"ד, ואמרה הרי אלו ריחקו בעוונם סתימת פתחי הקדושה והאיך תרד להם שכינה מופשטת, אין ראוי שתרד אלא בהתלבשות דרך החוצה כדרך התלבשה בצאתה בגלות שתתלבש בד' קליפות שהם וארא והנה רוח סערה בא מן הצפון, ענן גדול, ואש מתלקחת, ונוגה לו סביב, ומתוכה וגו', בתוך אלו הקליפות תתלבש השכינה ברדתה אליהם למטה, ולזה עמד זכות הקדמונים ורחמיו של הקדוש ברוך הוא וזכות אבותינו הקדושים, ונפתח הפתח ונשברו הקליפות כולם ונעשה שם פרצה ופתח שתעבור הקדושה דרך החיצונים ותאיר לישראל ותשרה עליהם בלי שום לבוש חיצוני כלל ומסך מבדיל כלל [כזה] מאלו החיצונים:

ופרצה זו נפרצה אז במדבר נוכח מושב בני ישראל והלכה עמהם על ראשם עד שעמדה כנגד כל ארץ ישראל ד' מאות פרסה, והוא מתחלת גבול ארץ ישראל עד קצהו מצד אחד נקרא גבילו"ן ומצד השני נקרא מגדו"ן, ומאלו התחומין כל מה שבין גבלו"ן ועד מגדו"ן אין שום קליפה ומחיצה כלל בין פתח היכל לבנת הספיר לארץ ישראל הקדושה הזאת, אלא אותו האויר ירד מיד ומאיר בלי התלבשות כלל בד' קליפות שהם סוד הכתרים החיצונים, ומצד בחינה זו נאמר שארץ ישראל קדושה ואויר ארץ ישראל קדוש משא"כ ארץ העמים שעפרה טמא ואוירה טמא, והנכנס אליה קרוב מאד להכשל. ולזה כשיצאו האבות לחוץ הוצרכו לכמה נדרים הלא תראה יעקב אמר אם יהיה אלקים עמדי, ביוסף כתיב ויהי י"י את יוסף ופירשו רבותינו ז"ל משל לאדם שהיה נושא וגו', הרי אברהם שנכנס למצרים להתנסות אם יתדבק בקליפות, אמנם בארץ ישראל האדם שמור שרשות ארץ ישראל רשות הקדוש ברוך הוא, ורשות חוצה לארץ רשות החיצונים אויר טמא, ולזה צריך שמירה לצדיקים בח"ל כנזכר. וזמש"ל:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ג/נהר ג (עריכה)

נהר ג - שא"י נתונה תחת שער השמים:

דע מה שאמרנו שא"י נתונה תחת שער השמים, ר"ל תחת חלון שבאמצעות כיפת השמים, וחלון זה הוא מרובע והוא צר מלמעלה ורחב מלמטה, ושיעורו מלמעלה ת"ק אמה על ת"ק אמה כשיעור כמות בית המקדש כי בית המקדש כולו ניתן תחת החלון, ובאמצעות עוביו של חלון הכיפה כשיעור עיר הקודש ירושלים, ושיעור כמות החלון מלמטה ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה כשיעור ארץ ישראל וכל ארץ ישראל תחתיו, ושהיה יורד השפע מלמעלה דרך צינור מלכות הי' ספירות מעולם האופנים, היה יורד דרך ישרה עד חלון הכיפה הנזכר, ויורד על בית המקדש ומבית המקדש מתפשט על כל ארץ ישראל, וכשרבו הפריצים בבית המקדש ראשון מהבל מדברי לשון הרע ורכילות וניבלות הפה גרם העון ונתגשם אותו הבל ונתעבה ונעשה דמות ענן עבה, והתחיל להסגיר מעט מעט סביבות שפתי החלון עד שביום ט' באב נסגר כולו ונפסק השפע ונחרב הבית. ותכף ומיד לאחר שנחרב הבית הקב"ה פתח את החלון והוריד את עולם האופנים וצמצם מלכות עולם האופנים בתוך החלון כדי שלא יסגר עוד, ולעולם פתח זה לא יסתם אלא דוקא בעת החרבן שניתן רשות אל החיצונים ליכנס לארץ להחריב בית המקדש כנזכר, ומיד נתגרשו משם, ויש כיסוי ומסך פרוכת סביב לארץ ישראל שהיא שומרת הגבולים האלו שלא תתפשט הקליפה ומגרש כל זר מתוכה, ואפילו שארץ ישראל חרבה ושממה מפעולת החצונית הזאת שהיא בעל החרבן, עם כל זה אינה שולטת בארץ ישראל אלא החריבה ונתגרשה ועמדה ארץ ישראל אפילו בעת חורבנה נקייה וברה מאין זר בתוכה:

ודע ששיעור ארץ ישראל מהלך ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה, ועכשיו לא נשארה אלא מאה על מאה שהוא חצי חלק שמיני, וכל מקום דשן ושמן נקמט ונתכווץ, וזה לרצות שבתותיה כנגד ע' שמיטות שבטלו ולא נשאר ממנו אלא הטרשין שבה, ואף על פי שזורעין בטרשין שבה כמאן דליתא:

ודע כי עשר ארצות הבטיח האל יתברך לאברהם לתת לזרעו, כנגד מדת המלכות המקננת בעשייה שהיא כלולה מעשר, ובימי משה לא הבטיחם על ידו אלא על ז' ארצות של ז' עממין בלבד שהם כנגד ז' ספירות התחתונות, אמנם ארץ קני קניזי קדמוני שהם כנגד ג' ספירות עליונות לא הבטיחם לפי שבזמן הזה אינם פועלים אלא התחתונות, אמנם אחר הגאולה האחרונה שיפעלו הג' עליונות אז יותן להם כל העשר. ודע שארץ סיחון ועוג הוא מקצת גבול הג' הנזכר ולזה בחרוהו בני גד לפי שעתיד להיות כנגד ג' עליונות והוא עתיד שיהיה מובחר כל הארץ, ועם היות שעדיין לא נתקדש (עדיין להתקדש) [מ"מ יתקדש] אחר הגאולה, ואפשר שלזה נקבר שם משה רבינו ע"ה שהוא מסוד הדעת שם כנודע. מסכ"י. וזמש"ל:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ג/נהר ד (עריכה)

נהר ד - לבאר סוד הסולם ועניינו:

דע כי סולם זה הוא אוריי והוא מקיף את כל ארץ ישראל, וצורת תחום ארץ ישראל אינו לא ארוך ולא עגול ולא מרובע אלא כצורת אדם מושכב ארצה פרקדן, ראשו ברוח מזרח וב' זרועותיו פשוטות אחד לצפון ואחד לדרום, וב' ירכותיו פתוחות בוהן רגלו האחד להר ההר שהוא קרן צפונית מערבית, ובוהן רגלו האחד לנחל מצרים שהוא קרן דרומית מערבית, ובין ב' רגליו נכנס הים הגדול, שהים הוא מערבה של ארץ ישראל, ולכן נמצא שארץ ישראל כולה רצועות גדולות וקטנות, והסולם הנזכר מסבב כל הרצועות. ויש לו מדריגות מב' צדדים כלפי פנים מצד ארץ ישראל, וכלפי חוץ מצד חוצה לארץ:

ודע שכל הדר בחוצה לארץ נמצאים סביבותיו י"א אלפים מלאכים, כדכתיב יפול מצדך אלף ורבבה מימינך, ועולים במדריגת הסולם מצד חוץ כלפי חוץ לארץ והולכין למקומן, ובאותו רגע כשנכנס האדם בתוך אויר הסולם מיד יורדים דרך מדרגות הסולם מכלפי פנים כ"ב אלף מלאכי טהרה כחשבון כ"ב אותיות התורה, ומתלווים עמו עשרים אלף מצדו אחד, וב' אלפים מצדו השנית, ורמז לזה רכב אלהים רבותיים אלפי שנאן, וכל הדר בארץ ישראל נמצאים עמו כ"ב אלף מלאכי טהרה כנזכר. ומי שהורע מזלו לצאת לחוצה לארץ כשמתקרב אצל הסולם הנזכר מסתלקים מעליו הכ"ב אלף הנזכרים, ועולים דרך מדריגת הסולם כלפי פנים וחוזרים למקומם, ויורדים י"א אלף ומתלווים עמו לחוץ לארץ. מסכ"י. וזמש"ל:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ג/נהר ה (עריכה)

נהר ה - לתרץ ב' קושיות חזקים ועצומים הא' היצה"ר היאך הוא בא"י, והב' מיתה היאך היא בארץ ישראל:

הנה עתה לפי מה שפירשנו יקשו שתי קושיות חזקות, האחד יצר הרע בארץ ישראל האיך הוא, הב' מיתה בארץ ישראל האיך היא. ולראשונה נאמר כי דרך הענין הזה בארץ ישראל הוא, כי שליטת החיצונים להחטיא אינו תלוי בזה, כדרך שיש לו שליטה לצאת מחורו להשטין שהרי הוא יוצא מהגבול הזה ובא אל הקדוש, והענין כי לצד צפונה של ארץ ישראל הוא פתח כניסה אל החיצונים ליכנס אל האויר הטהור הזה לבא אל פתח ההיכל להיות שם לפתח חטאת רובץ להעלות שם, ולכך כנגד ההיכלות מבחוץ הם הקליפות נאחזות, והם כעין קליפי האגוז, שהרי ד' מוחין הם ד' חיות הקודש, והקליפה נאחזת מחוץ, דהיינו שסוד אותה הקדושה היא משפעת אל החיצונים האלו, ובהכרח יש להם מדריגות על מדריגות משתלשלות משם ויונקת על ידם, והיינו שיש לכל ההיכלות ערוה מבחוץ דהיינו החיצוניות הנדבקות שם ונסבבת, ולזה לצד צפונה פתח שדרך אותו פתח יוצאות מתחומן ונכנסות, ולזה אמר ויבא גם השטן בתוכם, והיינו נמי שליטת החיצוני בארץ לכל שליחות שבעולם, וזה הפתח העומד לצד צפון נקרא נוקבא דתהומא רבא:

וכן כל איזה חלק הניתן לחיצוני כגון עשן המערכה מאיברים ופדרים המתעכלים כל הלילה, היה נוטה ממש לצד צפונה של ארץ ישראל, ודרך אותו הנקב אשר שם היה יוצא אליהם, ונתן להם בענין שפתח המדור שהקליפות דרות נקרא נוקבא דתהומא רבא, והמדור בעצמו נקרא תהומא רבא, וחלק תהום זה הוא אוחז כל מציאות עשרה כתרים, וז' היכלות עד שטח הרקיע התשיעי ממטה למעלה כזה:

(ציור):

והנה הרקיעים תשעה או ז' סוד כל מעשה בראשית כדור שלם באין פרצה כלל אלא הרקיעים סובבין ובאין על המציאות כולו בלי פרצה כלל. אמנם הקליפות ושליטתם הם אותם שנשברו ונפרצו ונטל שליטתם מן הארץ אלא כאשר יסתלקו דרך הפתח ודרך הנקב הזה הוא שליטתם בארץ, משא"כ בחו"ל שהיא ממש שליטתם בכמה דרכים:

והנה דרך הנקב יוצאות אותם הקליפות להשטין ולפתות ולהמית וניתן להם שליטה בארץ כאשר יתבאר בס"ד. אמנם גיהנם אינו כך אלא מגרשין הנשמה דרך נוקבא דתהומא רבא ויוצאת לחוץ ונידונת שם עד שתעלה דרך הנקב אחרי טהרתה והיינו פי הבאר. והנה סוד פתח הזה לצד צפון שם לנוכח ההיכלות הוא בעצם לבא אל ההיכלות, אמנם ליכנס לארץ חלק המפתה והמטעה וחלק הממית יש להם כמה פתחים כולם לצד צפון, בין להתגרש המתגרשים החוצה כגון גוים המתים בארץ נפשם מקלעים אותם אל החוץ ולא שתעלה דרך הרקיעים אלא מיד קרוב לארץ יש להם נקב, וכן כל התפלות שמתפללים ישראל בח"ל, וכל הנשמות טהורות המתות בחו"ל הן מתגלגות באויר הטמא כאשר יתבאר במקום אחר בס"ד, ויש שם כח מלאך ח"ל העומד לקבל ומתגלגל בהם ובא עד שמגיעם באויר זה התחתון דהיינו האויר שבין הארץ לרקיע התחתון, ושם יש גם כן נקב צפוני להכניס ולהוציא, להכניס הרשעים ועשן המערכה ולהוציא צדיקים ותפלות ישראל המתפללים בחו"ל והיא היא הצורה ממש כעין אותה שפרשנו, וגם כן יש לה כניסה להתעלות ולפתות בני ארץ ישראל ביצה"ר, אמנם אינו דומה חוזק יצר הרע והקליפה שם בחוץ כעין שליטתה בארץ שאין לה כניסה טבעית אלא דרך נקב ופתח, ושם כל עיקר משכנה וקביעותה. וזמש"ל:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ג/נהר ו (עריכה)

נהר ו - לבאר כי קבלת אלהותו יתברך צריך ב' תנאים א' הארץ, ב' המילה:

וזה כי השראת אלהותו יתברך עלינו הוא בשני דברים הא' ע"י התלבשות המדה הזאת שהיא השכינה השוכנת עלינו בלבוש נכרי דהיינו השרים החיצונים ע"י התפשטותה באופנים, ולזה העומד בחו"ל מקבל אלוהותו בדרך זה, אמנם הדרך הזה יקרא העבודה לאלהים אחרים מפני שיקבל השפע מתחת יד השרים, ועל זה נאמר כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת י"י לאמר לך עבוד אלקים אחרים, והיינו ישראל העומדים בחו"ל עובדים ע"ז בטהרה הם, ואלו אינם מקבלים אלוהותו כראוי אחר שיקרא קצת עובדי ע"ז מפני שהוא משפיע בחוץ:

הדרך הב' הוא על ידי פשיטת לבוש נכרי, דהיינו שלא יהיה בינו לבין אלהותו שום מפסיק אלא שכינה שוכנת דרך המדריגות הקדושות על ישראל, והיינו היושב בארץ ישראל שאינה מלובשת בשרים אלא ממש דרך פתח היכל לבנת הספיר תתפשט ותשתרבב שכינה באויר ארץ ישראל, ותשכון באויר ארץ ישראל המחכים מצד החכמה זאת חכמת שלמה. ומטעם זה ארץ ישראל היא המלכות מפני שאוירה משכן לשכינה ואין השכינה שוכנת בערלים מפני שאינה מתייחדת לערלים החיצונים, ולכן צריך השוכן בארץ ישראל לימול את בשרו שאם לאו הוא מטמא את הארץ, נמצאת למד שקבלת אלוהותו תלוי בישיבת הארץ, וישיבת הארץ תלוי במילה וזה בשלימות, וג"כ קבלת האלקות תלוי במילה וזה אם לא יזכו לארץ, אבל אינה בשלימות כי היא בהתלבשות על דרך שפירשנו, וזהו גלו לבבל שכינה ביניהם גלו לעילם וכו' גלו לאדום וגו' שכינה ביניהם בזכות המילה, וזה שאמר והייתי לכם לאלהים וגו', וזמש"ל:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ג/נהר ז (עריכה)

נהר ז - לבאר כי תקון הקדושה וכל מדריגותיה בישיבת ישראל בארץ:

דע כי כל חלק וחלק מהארץ ניתן לאומה המתייחסת אל החלק ההוא וז"ש כי לבני לוט נתתי ער ירושה ממש מתייחס לבני לוט הוא ער, וכן לעשו הר שעיר וכן פירשו רבותינו ז"ל הוא אדום וארצו אדומה, מורה שממש יחוס הארץ עם האומה השוכנת בה. והטעם כי השר השולט על האומה גם כן יש לו יחס להשפיע בחלק הארץ ההיא, וכן הנשמות ההם הטמאות הם מחלק הקליפה המתייחס לאותה עפר הארץ הטמא, בענין שהם ג' יחסים, יחס האומה, ויחס הארץ, ויחס השר בנשמות ובהשגחה, וכן ענין זה ממש לישראל בא"י ונשמתם ותורתם ואלהותם, כי ארץ ישראל הוא עפר קדוש והעם היושב בה עם קדוש, ונשמתם קדושה ותורתם קדושה, ואלהיהם קדוש שהוא השר על ישראל:

ולא זו בלבד אלא כמו שהתורה אין לה יחס ברוב מצוותיה עם שאר ארצות כך אין לה יחס לארץ ישראל עם שאר התורות והחוקים הרעים אשר לאומות, ולזה אמר ולא תעשו מכל התועבות האלה וגו' כי את כל התועבות וגו' ותטמא הארץ ולא תקיא אתכם הארץ כאשר קאה וגו'. הנה שהתורה הקדושה וארץ ישראל יש להם יחוס יחד, וכן לישראל יחס עם הארץ הקדושה בלי ספק בשביל יחס נשמתם, והראיה מיחזקאל שחלק ארץ ישראל לי"ב שבטים וייחס כל שבט ושבט בגבול א', ולפי יחס השבט כן משכנו במה שהוא נגדיי לגבול אשר אצילות אותו השבט כדי שיהיה שופע עליו, וכן המצות הנעשים בארץ עולים ומקשטים כל גבול וגבול בסוד נשמת כל שבט ושבט, בענין ששלימות הנשמות בחלקם בארץ ושליטת הארץ בחלק הנשמות המגיע אליה נגדיות אל מציאותיה. והענין כי כמו שנקודת ציון היא נקודה שממנה הושתת העולם כנודע כי היא נקודה מתייחסת אל השכינה נקודה אמצעית נקודת ציון כן שאר חלקי הארץ הם חלקים מתייחסים אל השכינה בסוד י"ב גבוליה המתפשטים מהנקודה האמצעית, והיינו סוד מדת הארץ הנזכרת בפסוק יחזקאל והמקדש בתוכו (ויש נכסים) [ויש' נחסים] תחת שולי כנפיה המוטות מלא רוחב הארץ:

וכמו שהשכינה אינה בשלימות בעוד שמקום בית המקדש אינו בשלימות ועל מכונה, כן שכינה אינה בשלימות כאשר ארץ ישראל אינה בשלימות גבוליה שהוא מנחל מצרים ועד הנהר הגדול נהר פרת, וישראל שוכנים כל אחד ואחד בחלק המגיע לו כפי גורלו האמיתיי הנגדיי אל גבולו, ולזה לא תמצא שישראל על שלימותם ושכינה על שלימותה אלא בפעם הזאת בס"ד, שכל ישראל יכנסו בה ויהיו כולם ממלאים את כולה והיינו שלימותה האמיתי, ואז תתקן שכינה שהיא עומדת (עם) [על] הי"ב בקר, ויתקנו החיות שהם בעלות י"ב פנים נגדיים לי"ב בקר הנזכרים, ותתקן כסא הכבוד שאינה על שלימותה, כי אחר שהשכינה שהיא למעלה ממנה והחיות שהם למטה ממנה אינם על תקונם ממילא משתמע שהיא עצמה אינה על שלימותה, ותתקן ארץ ישראל עצמה, שתיקון ארץ ישראל הוא על ידי השכינה שהיא שורה בה ועל ידי החוקים, ואחר שהשכינה לא שרתה בה כראוי אפילו בימי יהושע כי היו ב' שבטים וחצי חוץ לארץ ישראל, ולזה ארץ ישראל אינה מתוקנת על שלימותה, ועוד יתוקנו ישראל עצמם שיהיו כולם יחד בארץ ישראל, שאז שלימות השבטים גדול בהיותם כולם נכללים כל אחד מי"ב שבטים ברוחניותם בנשמתם (דכולם) [בכלל] בסוד הצירוף כדפיר' במקום אחר ואין להאריך. וזמש"ל:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ג/נהר ח (עריכה)

נהר ח - לבאר כי היחוד עליון נעשה על ידי תפלות ישראל בארץ ישראל דוקא ולא של ישראל בחו"ל:

והענין הוא כי האדם בתפלתו חוצב להבות אש, ואותו המציאות הוא סוד תיקון המתהוה ומתתקן באויר העולם, ואינו מסתלק מאויר העולם עד גמר התפלה עד אחר עלינו לשבח, ותיקון זה מתקשט באויר בסדר נאות ומקושט, ואחר כך כולו יחד מצוייר ומתוקן עולה באויר העולם מרקיע אל רקיע עד פתח היכל לבנת הספיר ונכנס, כנזכר בזוהר פקודי שהיכל א' שעומד שם ברקיע א' הנזכר עד גמר כל קהלות ישראל כל תפלתם, ואז ברקיע ההוא יתקבצו כל תפלות ישראל יחד ויתקשרו כולם ויעלו שם כנזכר בזוהר:

אמנם יש לדקדק בעיכוב הזה שיתעכבו עד קיבוץ כל תפלות ישראל, דוקא בהיות ישראל על אדמתם שאין מקדים זריחה בארץ ישראל עיר אל עיר אלא בפחות מחצי שעה מפני שארץ ישראל מעט הכמות ת' פרסה, ולכן אפשר להמתין. אמנם עתה שישראל נפוצים בד' פינות עולם אם נאמר שיתעכבו נמצא תפלות מעוכבות הרבה זמן בעתות קדימת זריחת המקום המזרחי על המערבי והוא כשיעור י"ב שעות, ונמצא (עכוב) [ערבוב] תפלות, כי בעת הזריחה במערב אז השקיעה במזרח ואז יש להם תפלת ערבית, ואם כן איך יהיה ענין זה, ואם נאמר שלא ימתינו זה על זה נמצא היחוד העליון נעשה כמה פעמים, כי קהילה זו ייחד עתה וזו אחר שעה וזו אחר שעה ולעולם מיחדים והולכים. ועל דרך זה יקשה כי המשמורות העליונות הם קבועות לערב ולבקר אם כן היאך יהיה עניינם שפעמים הרבה לאלו לילה ולאלו זורח, ועל דרך זה יקשה אל מנוחת השבת שאלו שובתים ואלו עושים מלאכה והיאך יהיה ענין זה, ובספר יסוד עולם [במאמר הב' הט"ז] הקשה ענין זה, ותירץ בשם רבנים גדולים מה שתירץ [ע"ש]:

אמנם האלדי הרמ"ק זלה"ה כתב וזה לשונו, ואני אומר לענין זה כי כל זה נכנס תחת מה שפירשו רבותינו ז"ל ישראל העומדים בחו"ל עובדים ע"ז בטהרה הם, ורצו בזה כי אין ענין ההנהגה עליונה מנהגת לא בזריחת המזרח ולא בזריחת המערב ולא הצפון ולא הדרום, אלא על נקודות ארץ ישראל שהיא מובחר היישוב ופתח היכל לבנת הספיר מכוונת כנגדה, וזריחת ארץ ישראל היא בוקר למשמרת הבקר, וערבית ארץ ישראל היא לילה לשליטת ממשלת הלילה, ועל דרך זה יתנהגו המשמורות, ומספר הימים לא יותירו ולא יעדיפו ממה שמהווה השמש הגשמי והירח הגשמי בארץ ישראל, ואין לנו לחוש להראות הירח בח"ל או שלא יראה כי העיקר הוא בארץ ישראל, ושם ב"ד קובעים ומקדשים חדשים חגים וזמנים והקדוש ברוך הוא מסכים עמהם ומקדש', ובחו"ל אין קובעים ואם קובעו לא קדשו שאין בהם ממש, ויום שבת בארץ ישראל הוא עיקר הכל, מפני שמנוחת השבת תלויה במה שמתפשטת קדושת שבת דרך פתח ההיכל הזה למטה והוא בארץ ישראל כנ"ל, וממש עשה הקדוש ברוך הוא בחכמתו תנועות הגלגל ובחר המקום המכוון כנגד מעלה לא יחסר ולא יעדיף והיא נקודת ארץ ישראל, ואין התפלות מתעכבות אלו לאלו אלא בארץ ישראל דוקא ולא בשום מקום זולתו, מפני שארץ ישראל חשובה לענין היחוד והיחוד אינה בעתים הרבה אלא עת א' ושעה א', והיינו (בהיותם) [בהתם] עם י"י אשר בארץ ישראל (ככלות) [לכלות] תפלתם ותיקונן אז הוא שעת היחוד:

אמנם יתפשט אור היחוד מנקודה אמצעית זאת אל כל בחינת השרים שישראל שרויים בתוכם, שניצוצות שכינה מתפשט עליהם בסוד גלות שכינה, והתפשטות היחוד הזה יהיה על ידי תפילתם של ישראל השוכנים שם, שהם אינם מיחדים עתות היחוד אלא עת המיועדת בגבול השר שהם משועבדים תחת ידו, והיינו עובדי ע"ז בטהרה שאינם מיחדים יחוד הזמן העליון אלא יחוד זמן השרים החיצונים, אמנם בקדושת שכינה המתלבשת בשר ההוא:

ועל דרך זה הוא קדושת שבת כי יקדים להם מנוחה מה מצד ניצוץ שכינה המתלבש שם או תתאחר, עם היות שאין שבת זה אמיתי אלא נקודה אמצעית שבה השביתה האמיתית, עם כל זה יתיחס מנוחה לצד הניצוץ המתפשט או יתאחר מנוחתם. ועל דרך זה הוא ימים טובים שיתאחרו או יקדימו לפי הזריחה בשר או העריבה. אמנם מספק עשו ב' ימים טובים ונקרא יום טוב שני של גליות ודאי בסוד הגלות וניצוץ שכינה המתפשט בו גרם יום שני, ולא עשו כן ליום שבת ששביתת שבת מוסכמת בחיצונים ואינה מספקים בה מפני שאף הגיהנם שובת, והשרים שובתים באיחור וקדימה לפי זריחת חמה קרובים או רחוקים, אמנם יום טוב אינם מודים והם מסתפקים בקדושתו, לכן צריך לבוש יום ליום והם ב' ימים טובים, הא' מדאורייתא מתלבש ביום מדרבנן, כהתלבש אור קדוש באור הגולה:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ג/נהר ט (עריכה)

נהר ט - לבאר מה בין השגחת השכינה על עמו ישראל בהיותם בארץ ישראל או בהיותם בחו"ל:

והענין כי בהיות ישראל על אדמתן היא שמירתן של ישראל אפילו לפרט אחד מן הפרטים, והיינו בהיות השכינה מתלבשת במדריגות קדושות עצמותה למטה עם ישראל, כאמרו כי י"י אלהיך מתהלך בקרב מחניך, והטעם מפני היות אויר ארץ ישראל קדוש בית לשכינה, ובגבול סביב לארץ ישראל קליפה סובבת להגין שלא יכנסו אליה שום רשות מן הרשויות החיצונים, כאוהל מתוח עליה שלא יעבור הגבול ההוא זר, ואוהל זה כתליו וגבוליו עולים כל אויר ארץ ישראל עד כנגד פתח היכל לבנת הספיר הפתוח תמיד לעולם, ולזה נמצאת ארץ ישראל שער השמים ומלאכי אלהים עולים ויורדים בו ממש מארץ ישראל להיכלות ומהיכלות לארץ ישראל, ושכינה נשלפת מלמעלה למטה על בניה עולה ויורדת וחופפת עליהם כל היום, על ידי המסך המבדיל הנזכר, והמסך הזה הוא סוד רוח סערה ענן גדול ואש מתלקחת שהם סוד אויר חו"ל, וכן הוא המדבר נחש שרף ועקרב וצמאון, אמנם קליפה אחת טהורה מגינה על הכל שלא יהנו טמאים מאור הקדושה, וזהו ונוגה לו סביב וכל סביבה מגינה נוגה דאמרן, וכל חוצה לארץ רוח סערה ענן גדול ואש מתלקחת דהיינו החיצונים אויר ארץ העמים הטמא, והיינו סוד שכינה שומרת לישראל בארץ ישראל ממש היא בעצמה:

אמנם בחו"ל אינו כן ח"ו אלא ברצות הקליפות לשלוט בארץ ישראל להחריבה שכינה מסתלקת מארץ ישראל ועולה עד ההיכלות, ואחר שנסתם פתח היכל ונסגר, ניתן רשות לקליפה לבקוע חומת ירושלים, דהיינו המסך המבדיל שהוא מסך הנוגה, והם נכנסו וקלקלו, שלחו ידיהם בבני ישראל, והחריבו כל המרכבות הגשמיות, וגלו מהם מה שגלו, ושכינה רדפה אחר בניה, כיצד תעשה לרדת אל ח"ל ממש כענין היותה בארץ ישראל אי אפשר מפני שאוירה טמא, ולהיות בניה שם עזובים א"א כדפי' לעיל, לכך היא בהיכלות בגריעות מרכבותיה כענין אמרם אימעט כנפי החיות, וכענין למלכא דמית בריה שאמרו בזוהר, ויצאה מה שלא היתה עושה עד עכשיו, דהיינו בח"ל ניצוץ שלה והשגחתה מתלבש בשר ההוא שישראל תחת ידו בסוד ומלכותו בכל משלה, דהיינו י' אותיות מתלבשין בי' קליפין לאכפיא לון כדי שלא יוכלו להרע לישראל ולא יטמעו בני ישראל ביניהם כדפי', והיינו כענין השמש שהיא בשמים וניצוץ אורה למטה בארץ, וכן שכינה עיקרה בשמים וניצוצה למטה בחו"ל עם ישראל לשמרם, והיינו דקאמר יחזקאל ואני בתוך הגולה, לא עצמותה ממש אלא ניצוץ אורה, ולפיכך נפתחו השמים וארא מראות אלהים, מכלל שהיא למעלה בשמים כדפי' וניצוץ שלה מתלבש בשר כדפרשתי, והיינו שמני נוטרה את הכרמים בזמן הגלות, והיינו ישראל שבחו"ל עובדי ע"ז בטהרה הם, כדכתיב כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת י"י, וזמש"ל:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ג/נהר י (עריכה)

נהר י - לבאר סוד ארץ ישראל וישיבתה:

בענין ארץ ישראל הם ו' חלוקות, הא' מי שלא נכנס בה כלל ועיקר, הב' מי שראה אותה ברחוק ראייה לבד, הג' מי שנכנס בה ויצא ומת חוצה לה, הד' מי שנכנס בה וישב בה ועמד עד יום מותו ומת שם, הה' מי שנולד בה וכל ימי חייו בה לעולם, הו' מי שנכנסו עצמותיו אחר מותו שם. וחלוקת אלו הם זו על זו במעלה, ולהם רמז בדברים העליונים, ואין ספק כי כל העולם השפל הוא כנגד המלכות, וכללו ג' בחינות, הא' ים, הב' יבשה ארץ, הג' ארץ ישראל, וכל אחד מוקפת מחבירתה, כי הים מקיף את כל היבשה, ובחינה הנקרא ים הוא כנגד לובן שבעין והוא כנגד החסד, ושאר הארצות הנק' חוצה לארץ הוא כנגד שחרות שבעין והוא כנגד הגבורה, ומשם נמשך היתוך הזהב וסיגיו, לפיכך אויר הארץ העמים מטמא כי הוא הנחלק לע' שרים (מצד) [שהם] האומות החיצונים בסוד הקליפות, וארץ ישראל נגד קו ירוק המקיף את בת עין, וזהו מצד הת"ת הנקרא ישראל, ובאמצעות א"י ירושלים, שהיא כנגד בת עין, שהיא עצם השכינה, וג' גוונין הקודמים הם סובבים ומקיפין אותה והם סוד שבת שפי' ש' ב"ת, דהיינו שי"ן ג' אבות ולא ג' אבות ממש אלא ג' מציאיות שהם ג' קישוטי המלכות, וב"ת היינו בת עין שהוא עצם המלכות הנקרא בת שהיא בת ומדה אחת מעשר מדות, והיא נחלקת לעשר דהיינו סוד י' קדושות:

והנה מי שאינו בא"י פירשו רבותינו ז"ל שדומה כמי שאין לו אלוה, להיות שנשמתו אצולה ממקום הקדוש, ולפי האמת אין כח בקליפה באמיתות לשלוט בו, מפני כי חלק י"י עמו ואינו חלק השרים, ונמצא שאין ההשר ההוא שולט בו כל עיקר, וגם שכינה אינה שורה עליו מפני שהוא בתוך מצולות ים הקליפה המתלבש באויר ארץ העמים הטמא, שמצדם הוא טמא ומטמא, ונמצא לפי זה שאין לו אלוה, ואין ספק כי נשמתו ורוחו ונפשו וגופו הם מתלבשים בתוך הקליפות והטומאה, בזולת עוד שאין מעשיו ולא תורתו טהורים מפני שהם מתלבשים באויר ארץ העמים הטמא, בזולת כי בעת הפטירה אין הנשמה עולה בטהרה מפני שהיא מתלבשת בקליפה ההיא, בזולת שהיא צריכה להתגלגל ממקום למקום עד בואה אל ארץ ישראל כי שם שער השמים לכניסת הנשמה בגן עדן כדפי' רבותינו ז"ל כי דרך מערת המכפלה כניסת הנשמה לגן עדן של מטה ומשם לגן עדן של מעלה:

וכאשר נבחין מעלת ארץ ישראל על חוץ לארץ נמצאת בג' בחינות, בזולת שיש תחת כל בחינה ובחינה מהם כמה בחינות, הא' מענין עשיית המצות בטהרה ובנקיות כל ימי היותו בעולם. הב' מענין פטירת הנפש מן הגוף. הג' מענין התחיה אחר כך:

והנה ג' חלוקות אלו לא ישתוו ודאי, כי מי שהיה כל ימיו בארץ ישראל נמצאת נשמתו גם בעת בואו אל הגוף בטהרה ובנקיות בלתי נטמאת באויר ארץ העמים, והיא במעלה גדולה וסיוע גדול אל העבודה. וגם אם בקטנותו יכנס האדם לארץ ישראל קודם י"ג שנים יזכה קצת אל מדה זו כי אין יצר הטוב ונשמה בהאדם עד י"ג כדפי' רבותינו ז"ל, ולפעמים ג"כ הרוח ולפעמים הנפש כנזכר בזוהר, וכן כל מצוותיו אשר עשה הם בטהרה ובנקיות עד צאתו מן העולם הזה, ונמצא שגדל בשם טוב ונפטר בשם טוב. והנה העולה לעת זקנותו לארץ ישראל אינו מכלל מדה זו ואינו זוכה כי אם אל השנים שהם מענין הפטירה, וגם התחייה כאשר יתבאר. והעולה אחר מיתתו בעצמותיו זה ודאי אינו זוכה כי אם בתחייה לבד, וגם אל מעלת פקידת הנפש לעצמות בסוד ועצמותיך יחליץ על היותו בטהרה בארץ ישראל:

ועתה כשנבא לספור במעלת החלוקה א' הם רבות, הא' שהנשמה לא נטמאת מעולם, ולא נתלבשה באויר ארץ העמים כל עיקר. ב' שמצוותיו אשר עשה כולם בתכלית הטוהר, ואותו הרוחניות המתהוות מהמצוה והתורה לא נתלבש בקליפה ההיא והטומאה ההיא. ג' כי השפע הנשפע על ידי התורה והמצוה לא נשפע אל השרים מפני שהישראלי העומד בח"ל ועומד במצוה והטהרה ודאי אותם המצות ישפיע לו, ואותו השפע א"א להיותו נשפע עליו אם לא על ידי אותו השר אשר הוא שם בחלק ארצו וזה פשוט. וזהו היה דוקא בזמן היות השכינה עיקרה בארץ ישראל כי אז ודאי היה מקבל על ידי השר, וזהו שאמר דוד המלך ע"ה כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת י"י לאמר לך עבוד אלהים אחרים, ממש עובד ומשפיע לאלהים אחרים שהם השרים כדפירשנו. ד' עוד כמה מצות היתירות בארץ והם תלויות בארץ, ואין ספק כי מפני היותו מעלת המצות האלה גדולה עד מאד אין ראוי לקיימם בח"ל, כי כח קדושה כזו אין ראוי שיושפע בחו"ל, עד שאמרו רבותינו ז"ל אין מביאין חלה מח"ל לארץ ישראל, ואם הביאו תשרף כחמץ בערב פסח, וכן תרומה וכן בכורים וכיוצא באלו הרבה, וזהו ודאי מפני מעלת המצות האלה כנזכר. ה' היות התפלה של ארץ ישראל ראויה ורצויה ומקובלת יותר מפני שאין כל כך מקטרגים, וזה מפני שאין אותם האותיות המתהוות מהפה מתלבשת באויר טמא, ולכן הם רצויות ונעשות תכף עטרה וכותרת לראש מלכו של עולם, מה שאין כן בחו"ל שצריכים להתלבש באויר טמא, ויש כמה חיצונים מקטרגים עליהם עד הכנסתם לארץ ישראל, ואחר, טהרה ונקיון כדי לעלות במקום גבוה:

וכשנבא לספר במעלת החלוקה הב' נמצאם גם כן רבות, הא' כי אין המת בארץ ישראל מת על ידי מלאך המות, אלא על ידי מלאך קדוש המתלבש בגבורה לעשות הפעולה ההיא והיא כבהמה הנשחטת על ידי סכין יפה והיא טהורה, אבל המת בחו"ל על ידי סמא"ל סכין פגום והוא נעשה נבלה. הב' כי הנפטר בחו"ל נשמתו בעת צאתה מגופו מתלבשת בכחות אויר ארץ העמים ומטמאות על ידי כך ודאי צריכה כמה טורח עד בואה לשער השמים ושם מתטהרת מטומאתה כדי לעלות [אח"כ אל מנוחתה ] ודאי. הג' טורח גלגולה עד בואה ממקום דירתה בח"ל עד הגיעה לארץ ישראל, ומה גם אם צריכה לעבור בגבול שרים רבים עד הגיע לארץ ישראל, כי וודאי יאחזוהו צירים וחבלים, ועל כזה וכיוצא בו אמרו רבותינו ז"ל אינו דומה קולטתו חיים וגו':

וכשנבא לספר במעלת החלוקה הג' נמצאם עוד הרבה, הא' הוא טורח גלגול מחילות לפי עניינה ולפי מעשיה. הב' כי תקדים תחיית המתים ארץ ישראל לחו"ל כדפירשו רבותינו ז"ל. הג' כי בכל ריש ירחי ושבתי הנפשות פוקדת הגוף כנזכר בזוהר, וכאשר יהיה קבור בחו"ל יוכרח שיתטמא הנפש באויר ארץ העמים בבואה לפקוד הגוף לא יהיה להם יחד נחת רוח:

ועתה במה שסופר במעלת הארץ מבואר מעלת היושב בה לעולם מיום הלידה עד לאחר מיתה כי זה זכה לכל המעלות כולם ודאי. והנכנס בקטנותו יזכה בהם אבל לא כל כך כי כבר נולד באויר בארץ העמים. אמנם מי שעומד עד שגדל ואחר כך בא גם אם זכה בקצת לעסוק בקצת במצות בארץ ישראל, עם כל זה לא ישיג אל המעלה הגדולה ההיא, ואולם ישיג קצתה. אבל מי שנכנס בה ומת בה זה ישיג אל שני בחינות לבד, כי הראשונה כבר נאבדה ממנו. והעולה בעצמותיו לבד, זה לא יזכה כי אם אל השלישית שהיא התחיה ופקודת הנפש לבד. ומי שיעלה בבשרו אחר מותו זה יזכה עוד כי העפר שהוא עפר המזבח מפני שהאדם ממקום כפרתו נברא, והנה אנחנו הנבראים ודאי מאותו העפר מחויבים להביאו אל מקום חציבתו שהוא קודש. ונודע כי הדין הוא שעפר ארץ ישראל שיצא לחו"ל דינו כעפר חו"ל, ועפר חו"ל שנכנס לארץ ישראל דינו כעפר הארץ, וזה סוד הגרים, ולכן המתרקב בשרו בעפר הארץ מעלתו גדולה ואם להפך להפך. וזהו סיבת יעקב אבינו ע"ה שצוה שיעלהו תכף למיתתו:

ואולם נשאר לנו לדעת מה היא מעלת הרואה אותה מרחוק אם לא יכנס בה, כי אמר הכתוב אם יראה איש באנשים האלה וגו' כי נראה שהראייה היא מעלה, ועוד שמשה רבינו ע"ה למעלה גדולה ניתן לו זה סמוך למיתתו, כדכתיב עלה אל הר העברים הזה וכתיב ויעל משה וגו' ויראהו י"י את כל הארץ וגו', מורה כל זה היות מעלה קצת לרואה אותה ואם לא יכנס בה, וענין זה כבר כתבנוהו בעין הקורא נהר ל"ג ע"ש, וזמש"ל:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ג/נהר יא (עריכה)

נהר יא - לבאר סוד הבדל ארץ ישראל וחוץ לארץ והדרים בהם, והבדל הנהגת ישראל ואומות העולם, והבדל הנבואה והמכשף, ובעל תשובה והגר:

הענין להיות מציאות משכן החיצונים למעלה מן הרקיעים, והיות ההנהגה הזאת שהיא הנהגה מבולבלת פעמים היא תחת שליטת עליונה, כך ממש היא הנהגת הגוף, שההנהגה הזאת הנזכרת תמצא אל כל החיים, בין מן האומות ובין מישראל, מפני שהם יסודות מיוסדות מעת בריאת האדם אין בהם תוספות ומגרעות לכל האדם. רק שישראל יגביר בהם קדושה עליונה ויקדשם, ומה גם מצד הכנת אביו ואמו בעת ההולדה לכן ילביש בחיים האלו קדושה, והגוי ילבש בהם טומאה, אמנם אל היות הגוי לישראל בחיים אלו כל בני אדם שוים:

אמנם ישתנו בסוד שתי בחינות ההנהגות הנזכרים, כי הגוי תחת שליטת השרים החיצונים ושואב החיים הנזכרים בעת שהטומאה מתפשטת, וישראל שואב בעת קדושת האדם בחיים הנזכרים כעין ממש שליטת הקדושה העליונה בהנהגת הרקיעים והחיצונים נכנעים, וכמו שסוד ההנהגה זאת תלויה במעשה בני אדם, אם מטיבים מעשיהם יכנעו הקליפות והחיצונים, ותהיה ההנהגה הזאת נמסרת אל הקדושים, ואם ח"ו מקלקלים מעשיהם נמסרת אל החיצונים, כך הוא האדם ממש בהיותו מגביר קדושה שבו שהם הנפש הקדושה ושאר הפרטים אשר נבאר, יתן ההנהגה זו כולה אל הקודש ויתקדשו, ובהיותו מגביר צד הטומאה יתן ההנהגה כולה אל החוץ:

ועתה בזה תוכל לדמות בדעתך שני העניינים מקודם, הא' הנהגת ארץ ישראל והיא היא הנהגת הקדושים והנביאים שהיו מזככים חומרם והיו מתקנים עצמם בכל חושיהם והשכלתם להתקדש, והיו שולטים במדות הנפשיות ומשעבדות אותם אל הקדש, ואין להם מדות נפשיות חומריות כלל, כעין שהיו שולטים בגלגלים ומכניעים אותם אל רצונם. הב' היא הנהגת ח"ל שהכל נמשכת לשרים והיא היא חכמת החרטומים והאשפים ושאר חכמת החיצונים, שהיו משעבדים מדות נפשיות שבהם אל צורך אותן החכמות, והם כעין בלעם ותלמידיו:

ונודע שיש עתה שני הנהגות תחת אלו והם דומות לאלו, הא' היושב בארץ ויצא ח"ל, דהיינו שיצא מההנהגה הקדושה אל הנהגת השרים, כך ממש הוא ישראל ששעבד מדות רעות על עצמו ונתן כחותיו הנפשיות משועבדות לרצון יצרו הרע, והרי זה כעין מי שהשליט החצוני על עצמו ושיעבד הגלגלים אל תחת שליטת השרים הנזכרים כנזכר, והיינו מי שהיה בארץ ויוצא חוצה. הב' בהיפוך והיינו הגר המתגייר והרשע השב בתשובה וכיוצא, דהיינו שהיה בחוץ ויצר הרע שולט במדרגותיו הנפשיות, ועתה הכניע היצר הרע ונכנס לפנים בקדושה והשליט על עצמו קדושה עליונה ושיעבד כוחותיו אל הקדושים. וזמש"ל:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ג/נהר יב (עריכה)

נהר יב - לבאר חילוק בין נשמת ישראל הדרים בארץ ישראל, לנשמת ישראל הדרים בחוצה לארץ:

דע כי נשמת ישראל הדרים בחו"ל מעולם דסנדלפון הוא עולם האופנים ויקראו בית יעקב, ויקראו עבדים ונק' עבד עברי שחשבונו שנ"ח שהם אותיות נח"ש, והישראלים הדרים בארץ מי' ספירות דיצירה ויקראו בני ישראל, ויקראו בנים ונקראים בני אל חי. והנה האדם כשהוא בחו"ל היתה לו נפש מעולם האופנים וכשזכה ונכנס לארץ בא לו נפש חדשה מעולם היצירה ומתלבש בתוך הנפש הישנה שהיתה לו, ובלילה הראשונה שישן בארץ יוצאת ב' הנפשות ועולות למעלה, ובחזרה אינה חוזרת אלא החדשה בלבד, ולזה אינה ראוייה לעונשין כי לא חטאה, ולזה אמרו רז"ל שמוחלין לו על כל עונותיו:

ודע שכל מי שדר בארץ ישראל נקרא צדיק, גם שאינם צדיקים כפי הנראה, שאם לא היה צדיק היה מקיא אותו הארץ, כדכתיב ותקיא הארץ את יושביה, וכיון שאינה מקיא אותו בודאי נקרא צדיק אף על פי שהוא נראה בחזקת רשע. ודע כי הדר בארץ ישראל והולך לדור במצרים אותה העבירה היא גורמת ששר של רה"ב שימשול עליו, וכל מי שקבל עליו לדור בארץ ישראל כל ימיו ולא לרדת לדור במצרים חשוב עליו כאלו נזהר כל ימיו שהמליכו ביחודו של מקום. ודע כי ארץ ישראל אינה מכפרת מהעבירות הנעשות בה אלא השגגות לבד, אבל העוונות הנעשות בה אינם נמחלים אלא על ידי יסורים, או למי שהוא עובר על פשע, והפשעים הנעשים בארץ אין להם סליחה אלא על ידי תשובה ותלמוד תורה. וזמש"ל. מסכ"י:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ג/נהר יג (עריכה)

נהר יג - לבאר סוד ירושלים ושאר מקומות ארץ ישראל:

דע כי ירושלי במספר קטן י"ט, ומלכות במספר קטן עולה י"ט:

ושכם היא סוד היסוד כי יסוד רמז ליוסף, ולזה שכם ניתן ליוסף שמדתו יסוד:

וטבריה בגי' י"ט, והוד עולה י"ט עם ג' אותיות והמלה, ומשמעות טבריה מלשון טבור הארץ, וארץ רומז למלכות, ועיקר טבריה רומז להוד, גם טב"ר עולה במ"ק י"ג, שמקבל כח מי"ג מדות:

צפ"ת רומז לנצח, נצח במ"ק עולה כ"ב כמו צפ"ת עם הכולל, והנה צפ"ת במ"ק עולה כ"א כחשבון שם אהי"ה, לרמוז שמתנהגים עם הדר בה בי"ג מדות של רחמים גמורים משם הכתר, ולפיכך היא א' מערי מקלט המציל נפשות, וגם צפ"ת במ"ק כ"א ועם המלה כ"ב כחשבון כ"ב אותיות התורה, לרמוז שצפת מוכנת ומזומנת להשיג בה סוד עומקה של תורה, ואין אויר זך בכל ארץ ישראל כאויר צפת, וגם נצ"ח בגי' קמ"ח בסוד אם אין קמח אין תורה:

מרא"ן רומז לת"ת, כי תרגום של צאן מראנה, וצאן רומז לת"ת, מלשון מרן דבשמיא הרומז לת"ת, ועוד ע"ד ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם, גם כי מרא"ן במ"ק עולה י"ב ועם המלה י"ג, ומדת ת"ת נקרא אמ"ת במ"ק ט' ועם ג' אותיות והמלה עולה י"ג, לרמוז לי"ג מדות של רחמים הנזכר:

ומערת המכפלה אשר בחברון שם קבורת האבות, וידוע כי היא מעבר לגן עדן תחתון, כי עוב"ר לסוח"ר בגי' אור"ח לג"ן, גם לסוח"ר בגי' חצ"ר לרמוז כי המערה כחצר לגן עדן כאשר יתבאר במקומו בס"ד, וכן עובר לסוחר בגי' תק"ע לרמוז שכל הדר בחברון הוא בטוח, וכן הנפטרים בה ונקברים בה זוכים לעלות נפשותיהם, כי הוא יתד תקוע לעבור לגן עדן תחתון בלי עיכוב ולא מי שימחה בידם כדי ללכת לגן עדן בלא צער:

ומלת תק"ע נרמז בתורה ג' פעמים בג' מקומות, א' באמרו ויעקב תקע את אהלו בהר, והב' ולבן תקע את אחיו בהר גלעד, פי' יעקב תקע ר"ל כוון לתקוע את אהלו ר"ל את אשתו, ומלת את לרבות את עצמו, בהר ר"ל במערת המכפלה שהם שני הרים זו על גבי זו, ב' מערות בהר תחתון וב' מערות בהר עליון, ומלת תק"ע בגי' עובר לסוחר, ר"ל כי מערת המכפלה הוא דרך מעבר לגן עדן כנזכר, וכיון והתפלל לי"י בכוונת לבו שיזכה להקבר במערת המכפלה הוא ואשתו שכן נגזר מששת ימי בראשית:

ולבן תקע את אחיו ר"ל שכיון בחכמת כשפיו להעתיק את יעקב שלא יזכה לקבר במערת המכפלה אלא להרוג אותו, ולתקוע את אחיו ר"ל אדום וישמעאל שיזכו לעבור דרך מערת המכפלה לגן עדן, שכבר נודע כי ישמעאל ובני קטורה הם נאחזים באברהם אבינו ע"ה, עשו ואלופיו הם נאחזים ביצחק אבינו ע"ה, שאם ח"ו לא נקבר יעקב במערת המכפלה שום א' מישראל לא היה עובר דרך שם, וכל האומות הנלוים עם עשיו וישמאל היו נכנסים דרך שם על ידי עשו וישמעאל שיש להם אחיזה באברהם ויצחק הנקברים במערת המכפלה, וז"ש רז"ל ולבן בקש לעקור את הכל שנאמר ארמי אובד אבי:

וכן סמא"ל עם יעקב דכתיב ותקע כף ירך יעקב, ודע שכוונתו היה לעשות יעקב בעל מום כדי שלא יקבר במערה וכדי שיקבר שם עשו ובת זוגו ולא עלה בידו, שמיד ריפא אותו האל יתברך, באמרו ויבא יעקב שלם, ואמרו רבותינו ז"ל שלם בגופו, כי האל יתברך ברוב חסדיו הפך כוונתו של סמא"ל ותקעו ליעקב ביתד תקוע במקום נאמן להקבר במערה הנזכר כדי לעבור זרעו דרך שם לג"ע:

וכמו כן צפ"ת בגי' תק"ע, לרמוז שכל הדר בעיר צפ"ת יש לו יתרון על כל שאר ערי ארץ ישראל, שהנפטר שם בעבור שהוא מקום גבוה ואוירו זך יותר מכל שאר ערי ארץ ישראל, במהרה נפשו שט ופורח במערת המכפלה לעבור לגן עדן התחתון. וזמש"ל. מסכ"י:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ג/נהר יד (עריכה)

נהר יד - לבאר פגמי היוצא מארץ ישראל לחו"ל:

הענין כי בענין הקליפות יש ה' שינוים, וכן שינוי הקליפות המתלבשות לדרים בחו"ל נחלקים לה' מדריגות, והזוכה לדור בארץ ישראל פטור ונקי ובן חורין מכולם. המדרגה הראשונה הדר בסוריא חוץ מדמשק מהחומה ולפנים, ששם בית רימון שהוא אחד מד' מלכיות של סמא"ל כאשר יתבאר בעין גנים נהר י"ב בס"ד. אמנם בכל שאר עיירות של סוריא באיזה מקום שיהיה מהם, יהיה נפשו ממלכות דסנדלפו"ן, ועליה מתלבשת קליפה א' ממלכות דעולם התמורות, ועל אותו הקליפה מתלבשת קליפה שניה ממלכות דסמא"ל, ועליה מתלבשת עוד קליפה ג' ממלכות עולם רה"ב לא יותר. המדריגה השניה הדר בחו"ל רחוק מסוריא אבל לא מעבר לים, נפשו ממלכות דסנדלפון ועליה מתלבש קליפה א' ממלכות דתמורות, וב' קליפות מעולם סמא"ל, וקליפה א' מעולם רה"ב. המדריגה השלישית הדר בחו"ל מעבר לים ואילך, נפשו ממלכות דסנדלפו"ן, ועליה מתלבשת קליפה א' מעולם התמורות, ועליה מתלבשת עוד ג' קליפות מעולם סמא"ל, ועליה מתלבשת קליפה א' מעולם רה"ב. המדרגה הד' הדר בחו"ל באחד מד' מלכיות של סמא"ל, נפשו ממלכות דסנדלפון, ועליה מתלבשת קליפה א' מעולם התמורות, ועליה מתלבשת ד' קליפות מעולם סמא"ל, נרמזים בד' רוחות והם נגדיים לד' רגלי המרכבה, ועליה קליפה א' של רה"ב. המדריגה הה' הדר במצרים, נפשו מעולם סנדלפון, ועליה מתלבשת קליפה א' מעולם התמורות, ועליה מתלבשת ד' קליפות של סמא"ל הנזכרים, ועל אלו מתלבשות ד' קליפות של עולם רה"ב:

והענין כי עולמות הטומאה הם ג', והם תמורות, סמא"ל, רה"ב, קליפות התמורות נקראים קיא, וקליפות סמא"ל נקראים צוא"ה כמש"ה צא תאמר לו ואלו נקראים קי"א צוא"ה בלי מקום, וקליפות עולם רה"ב נקראים דו"ה מלשון זיבה דם נדה:

ודע כי היוצא מארץ ישראל לדור דירת קבע לסוריא, כשיוצא ד' אמות בח"ל נפשו שהיא מעולם היצירה יוצאה ממנו, ונכנסת בו נפש מעולם דסנדלפון, ומתלבשת עליה קליפה א' מעולם התמורות, וקליפה א' מעולם סמא"ל, ועליה קליפה א' מעולם רה"ב, והעיקר הוא סמא"ל שהוא מושל בכל חו"ל. והיוצא מארץ ישראל לדור בחו"ל אבל לא מעבר לים בן אדם כזה כשיצא מא"י על מנת שלא לחזור, נתחלפה נפשו המשכלת שהיא מעולם היצירה, ונתנו לו נפש אחת מעולם עשייה, כי נפש הבהמיית אינה מתחלפת בכל השינויים כולם, ומתלבשת עליה קליפה א' מעולם התמורות, ועליה מתלבשת ב' קליפות מעולם סמא"ל, וא' מעולם רה"ב. והיוצא מארץ ישראל לדור בחו"ל מעבר לים שהוא בצד שמאלו של עולם, אז יתלבש בנפש מעולם העשייה כנזכר, ועליה קליפה א' מעולם התמורות, וג' קליפות מעולם סמא"ל, ועליה קליפה אחת מעולם רה"ב, והעיקר הם ג' של סמא"ל. והיוצא מארץ ישראל לדור במצרים אזי מתלבשת נפשו של העשיה כנזכר, וקליפה א' מעולם התמורות, וד' קליפות מעולם רה"ב, וד' קליפות של סמא"ל. והיוצא לדור באחד מד' מלכיות של סמא"ל כאשר יתבאר בס"ד, אז מתלבשת על נפשו של העשיה קליפה א' מעולם התמורות, וד' קליפות מעולם סמא"ל, וקליפה א' מעולם רה"ב:

ודע כי היוצא מארץ ישראל לחו"ל על מנת לחזור במהרה, והניח אשתו ובני ביתו בארץ ישראל, בן אדם כזה לא תתפשט ממנו נפשו אשר מעולם היצירה, אמנם מתלבשת עליו נפש אחרת מעולם העשייה, ולכן חייב לשמור הרגלים והמועדים בחו"ל כמו בזמן שהיה בארץ ישראל הואיל וכוונתו לחזור, וכל זה לטובתו שאם לא היה מתלבש עליו נפש מעולם העשיה כשהיו מתלבשים הקליפות על נפש יצירה תכף ומיד הנפש היצירה היתה מקבלת טומאה מבחוץ, ולכן הקדוש ברוך הוא מרחם ומטיב ומלביש נפש העשייה על נפש היצירה קודם שיתלבשו הקליפות כדי שלא יטמאהו, והקליפות יתלבשו כפי המקום כנזכר לעיל, וכל זה מיירי במי שנולד בארץ. אבל מי שנולד בחו"ל ובא בארץ לדור בה דרך קבע, אזי כשהגיע סמוך לסולם מתפשטין ממנו כל הקליפות ואין נכנס בארץ אלא בנפשו שהיתה מעולם יצירה ונכנסת אותה הנפש דיצירה בתוך נפש דעשייה שהיתה לו כמו הסכין בנרתק. ואם אחר כך יוצא לדירת קבע נשארת נפש החדשה של יצירה בארץ ואינה יוצאת עמו אלא נפשו הישנה דעשייה, ומתלבשת בקליפות ע"ד שאמרנו בכל ה' שנויי המקומות. ודע כי העולה מחו"ל לארץ ישראל לדירת ארעי, כשמגיע לארץ ישראל לסולם מצד חוץ מתפשטין מעליו כל הקליפות ואין נכנס בארץ אלא בנפשו מעולם העשיה, אבל לא יתנו לו נפש מעולם היצירה כי אין כוונתו לדור בארץ, ולכן חייב לעשות מועדים ורגלים כמו בחו"ל. וזמש"ל. מסכ"י:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ג/נהר טו (עריכה)

נהר טו - במעלת מיתת ארץ ישראל וחו"ל:

ונאמר שהם ד' מדריגות דרך כלל, א' משובחי ארץ ישראל, ב' שאר יושבי ארץ ישראל, הג' משובחי חו"ל, הד' שאר יושבי חו"ל, והכל בעם י"י הקדוש, המעלה הא' משובחי ארץ ישראל, לא יצדק בהם לשון המות כלל אלא ע"ד שיתוף השם ועליהם נאמר גויעה, והם משל לאיש השוכב על ערסו כלוא בבית לא יצא ולא יבא, כך האיש המשובח, ואף בשרו ישכון לבטח, כענין רבי אליעזר שעמד שנה בלא קבורה קיים כדאיתא במסכת בבא מציעא, וכענין ר' אחאי בר יאשיהו דגששיה וכו', וכמה יחידים בדורות , ומכללם בתוספת מעלה האבות, וזה מפני שקדשו עצמם במותר להם אפילו הרהור, והם כאלו אינם מתים:

וקרובה למעלה זו היא מעלות הקדושים המתים בחו"ל כענין יעקב, ולזה לא מנע עליית גופו לארץ ישראל שהיה יודע שאין תביעה לחיצונים עליו שלא נהנה ממנו, וכזה היה קדושת רבי בשעת פטירתו כשזקף עשר אצבעותיו ואמר שלא נהנה כמ"ש רז"ל, וכן מעלת משה רבינו ע"ה שנתעסק הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו עמו בקבורתו, ומעלת מיתת אהרן ומרים הכל מעלה א' מפני קדושתם, ואלו אינם חייבים כליון הגוף בעפר, מפני שברחו להם מעון אדם הראשון וטיהרו עצמן ממנו כל האפשר ונעשו מרכבה עליונה וגופם קיים, ולא מתו אלא גוועו והם ישיני עפר:

המעלה הג' היא מעלת מתי שאר בני אדם בארץ ישראל, שהם אינם חייבים לקליפה מה שניזונו ממעדני עולם מפני שלא אכלו מדילה, שהרי ארץ ישראל מזונותיה ופרנסותיה תחת יד ורשות הבורא, לכך כשתבא לדרוש מה אכלת יאמר לו וכי מדלכון אכלית ושתית, מדילי אכל ושתה, אמנם נתחייבו כליון הגוף מפני חטא אדם הראשון שלא נתרחקו ממנו ונכנסו תחת עונש כי עפר אתה ואל עפר תשוב, ומיד הגוף כלה ונשמתו מתקדשת, ומטעם זה הם מטמאים במגע ובמשא מצד הקליפה הראשונה שפגם אדם הראשון ודבקה בהם המות:

המעלה הד' היא מתי חוץ לארץ, שעם היות שהיו כשרים ונטהרו מכל עון, יש לקליפה תביעה עליהם, שנתפרנסו וניזונו במזונות חוץ לארץ, והם לא נשמרו מלחם רע עין הטמא ונתעדנו מהם, ויש לחיצונים ליקח את שלו מידם. ואם נכנסים לארץ אחר מיתה קודם עיכול הבשר, הטמא נכנס אחריהם עד שיפרע מהם ויענישם בעונש כליון הגוף, טומאה נוספת על טומאת שאר מתי ארץ ישראל, והיינו טומאת נבלה שנשחט על ידי סכין פגום הוא הממית הטמא בחוץ לארץ, שוחט פגום מלאך המות טמא, והבשר נבלה (שכל החיצונים שולטים) [שנבל החיצוני שולט] בה, מה שאין כן מתי ארץ ישראל מעם י"י כשוחט בהמה כשרה בסכין כשר, על ידי שוחט טהור וכשר, כי הסכין הוא הקליפה הטהורה שהיא המות הנפרדת הנפש מן הגוף על ידי מלאך טהור וקדוש, אמנם אין נטהרים מקליפת פגם אדם הראשון כנזכר, וזמש"ל:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ג/נהר טז (עריכה)

נהר יו - במעלת השינה בארץ ישראל ובחו"ל:

השינה היא מס' במיתה, וכמו שהמיתה בחו"ל על ידי מלאך המות, ובארץ ישראל לישראל על ידי מלאך קדוש, כך השינה הזו על ידי הקליפה החיצונית בחו"ל, ובארץ ישראל על ידי קדושים שאין קליפות נכנסות שם כנזכר בזוהר תרומה. וכמו שהמיתה היא למנוחת הנשמה שתעלה [למעלה] לגן עדן, כך השינה היא למנוחת הנשמה (שתעלה ו)תדבק בקדושה ותתעדן מאור מתוק עליון, כמו שהרשעים בעוונם במיתתם נשמתם נדחית ונכרתת מן הקודש, כך ממש בחייהם, ולזה רשעים בחייהם קרויים מתים, אלא שיש בין מיתה למיתה הבדל גדול, כי מיתה האמיתית שולטים החיצונים בהנשמה להענישה כדי רשעתה, אמנם בחיי הגוף יש עליה הגנה שלא ישלטו בהם רק להלעיג עליהם, והיינו טעם קריאת שמע על מטתו להרחיקה מאל אחר בעת עלותה, וזמש"ל:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ג/נהר יז (עריכה)

נהר יז - במיני המיתה בחו"ל וארץ ישראל:

הענין שהם ג' מינים בסוד המיתה, הא' היא שחיטה בסכין פגום והוא נבלה, והיינו המתים על ידי סמא"ל שהיא סכין פגום שהפגימות הם אוגר"ת ומסוכסכת. אמנם המתים בארץ ישראל אינם מתים על ידי סכין שיש בה א' מאלו המדות הנזכרים, אלא על ידי החרב של הקדוש ברוך הוא, והם עמי הארץ שהם כבהמות, על ידי סכין ועל ידי שחיטה, דהיינו צער המיתה הם מתכפרים ונתרים בסוד וכפר אדמתו עמו, אמנם הם מתים על ידי מלאך כשר שעולה ונוטל רשות ונוטל נשמה כנחש, ולא נחש ממש מה שאין כן בחו"ל שהוא ממש נחש. אמנם תלמידי חכמים שהם עוסקים בתורת י"י שהיא עץ החיים אינם צריכים שחיטה על ידי שום א' מג' מיני סכינים הנזכרים שהם ב' פגומים וא' כשר כנזכר, אלא על ידי אסיפה כדגי הים, דהיינו שהשכינה מתגלית עליהם בסיעת כל הצדיקים שבגן עדן, והוא גווע עצמו מהגשמיות והחומר ומתאסף אל עמו עם השכינה, ואסיפתן אל כבוד י"י מתרת אותם, וענין (אסיפה כדגי) הים היינו ים התורה ואסיפתן מן הים דהיינו דפסיקי גירסא מפומייהו מיד מתים, כענין רבה ודוד וכיוצא כנזכר במסכת מועד קטן, וזמש"ל:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ג/נהר יח (עריכה)

נהר יח - בסוד המיתה בחו"ל ובארץ ישראל:

דע כי ב' מלאכים ממונים על המיתה, א' ממוני על מיתת חו"ל שמו סמא"ל. וא' על מיתת ארץ ישראל שמו גבריאל, וכל א' וא' יש לו חיילות רבות, וכל חיילותיו נקראים מלאכי מות, ושני ממונים אלו הם עבדים למטטרו"ן, והקדוש ברוך הוא מודיע למטטרו"ן בכל יום ויום מי הם וכמה הם הנגזרים למיתה באותו יום, ומטטרו"ן מצוה לסמא"ל עבדו ליטול הנפשות הנגזרות למיתה באותו יום בחו"ל, ומצוה לגבריאל ליטול הנפשות הנגזרות למיתה בארץ ישראל באותו יום. ואלו הב' ממונים מעולם לא נטלו נשמה, אלא שולח כל אחד אחד מחיילותיו, כי יש מלאך א' לכל נפש ונפש, ומדיגת כל מלאך ומלאך כפי הראוי למדריגת הנפש שהולך ליטול:

ואחר שנטל אותו המלאך את הנפש ומסר אותה ביד הממונה ששלחו, אז אותו המלאך בטל מן העולם כי לא נברא אלא ליטול נפש אחת בלבד, כמו שדרשו רבותינו ז"ל על פסוק כאשר תעשנה הדבורים, כי חיות הדבורה תלוי בעוקץ שלה הנשאר בבשר האדם ולכן היא תכף תמות, ועכ"ז הם שמחות במיתתן כדי לצער את בני אדם, וכן כל מלאך ממלאכי מות יש לו שמחה בנטילת נפש בחשבו איך שניתן לו כח ורשות ליטול נפש מזרע עם קדש. וזמש"ל. מסכ"י:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ג/נהר יט (עריכה)

נהר יט - בסוד קבורת חו"ל וארץ ישראל:

כבר נודע כי ארץ עליונה היא נקראת ארץ החיים, והרמוז בה וקבור בארץ ישראל סוד נשמתו עולה אל ארץ החיים העליונה. אמנם הקבור בחו"ל הוא נכלל בנשמתו חו"ל העליונה דהיינו בסוד עולם דמטטרו"ן והם הנקראים מתי חו"ל ואינם חיים, דהיינו שסוד החיים העליונים אינה נמשכים לחו"ל העליונה, כי החיים העליונים הם סוד אור הת"ת הנקרא עץ החיים, הוא סוד התורה שהיא נובלת חכמה של מעלה שעליה נאמר והחכמה תחיה בעליה, ומשם נמשך עד הגיעו לארץ החיים מלכות, ואינו מתפשט משם לחוצה, כדי שלא יהנו הרשעים מהם שהם חו"ל, ששם סביב רשעים יתהלכון, ולזה מתי ח"ל אינם חיים כלומר אינם מקבלים מאותם החיים הנצחיים הנשפעים, והכוונה שהם אינם חיים בהיותם מתי חו"ל עד תחייתם ועלייתם לארץ ישראל. וזמש"ל:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ג/נהר כ (עריכה)

נהר כ - באיסור הלנת המת בארץ ישראל:

דע שאסור להלין המת על גבי קרקע בלילה בארץ ישראל, שגורם לטמא ארץ הקדושה שנאמר ולא תטמא את אדמתך, והענין כי אין רשות לרוח הטומאה ולסטרא אחרא דשמאלא ליכנס ביום בארץ ישראל אלא דוקא בלילה, ואפילו בלילה אין להם רשות אלא בזמן שיש מת לן על גבי קרקע, אבל בזמן שאין מת לן על גבי קרקע אין רשות לשום רוח הטומאה להכנס בארץ אפילו דריסת פרסת רגל, וביום אין להם רשות כל עיקר, אפילו שיהיו מתים הרבה על גבי קרקע, ולכן אסור להלין את המת. וזמש"ל. מסכ"י:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ג/נהר כא (עריכה)

נהר כא - בסוד המן ופירות ארץ ישראל:

יש להקשות למה ארץ ישראל הקדושה גרע ממנו המן הרוחני, ויש לומר שהטעם לזה הוא כי המדבר כל הדברים הגשמיים שבו הם חיצונים וטמאים גדלים בארץ העמים שהיא ממשלת השרים, ולכך אין פירותיה (כדאי) [כלי] לקבל הרוחניות הקדוש, שאין גוף טמא נעשה כלי לרוחני הקדוש, ואם היה הקדושה ההיא בפירותיה ומזונותיה היה ניתן על ידי השרים, וזה אינו שבענין המן שהוא מן השמים אין חלק לשרים כלל, אמנם ארץ ישראל פירותיה הם על ידי הקדושה, ואותו הרוחניות הראוי למן מתלבש בפירות הקדושים ההם ולכך אין מן בארץ ישראל [כי אם במדבר], וזמש"ל:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ג/נהר כב (עריכה)

נהר כב - במעלת הדר בארץ ישראל בביאת המשיח:

דע כי מסורת קבלה בידינו כי באותו יום כשיבא המשיח עם קיבוץ גליות לארץ ישראל, באותו יום ימצא בארץ ישראל שבעת אלפים מבני ישראל, ובאותו היום יחיו המתים שבארץ, ובאותו היום יסתלקו חומת האש מירושלים, ובאותו יום יבנה בית המקדש באבנים טובים ומרגליות, ובאותו יום יחזרו המתים שבארץ ישראל בעת חיותם בריה חדשה רוחניים, וכן הז' אלפים הנמצאים חיים, כולם בריה חדשה גוף רוחני, כגופו של אדם הראשון קודם החטא וכגופו של [חנוך ו]משה רבינו ע"ה [ואליהו], וישוטו כולם באויר מעופפים כנשרים וגו', וכל זה לעיני אנשי קיבוץ הגליות:

וכשישראל בני קיבוץ גליות יראו שאחיהם נעשה בריה חדשה, ופורחים באויר ללכת ולדור בגן עדן תחתון ללמוד תורה מפי השם יתברך, אזי, יתקבלו בני קיבוץ גליות דאגה בלבם ודאבון נפש, ויתרעמו למלך המשיח ויאמרו וכי אין אנו בני ישראל כמותם, מאין זכו הם להיות רוחניים בגוף ונפש מה שאין כן אנו ולמה נגרע:

ואומר להם מלך המשיח כבר נודע ומפורסם שכל מידותיו של הקדוש ברוך הוא מדה כנגד מדה, אותם שהיו בחו"ל והשתדלו לבא בארץ כדי לזכות לנפש טהורה, ולא חשו על ממונם ולא על גופם, ובאו בים וביבשה, ולא חששו להיותם נטבעים בים, או נגזל ביבשה, או להיותם שבויים ביד אדונים קשים, ובעבור שעשו העיקר מרוחם ומנפשם ולא מגופם וממונם, לכן חזרו רוחניות מדה כנגד מדה, ואתם שהייתם יכולים לבא בארץ כמותם ונתרשלתם לבא בעבור חמדת הממון וחששתם לממוניכם וגופכם ומהם עשיתם עיקר ומנפשכם ומרוחכם עשיתם טפל, לכן נשארתם גשמיים מדה כנגד מדה. ולחמדת ממון שחמדתם הנה הש"י נותן לכם ממון בלי שיעור, שכל כסף וזהב ואבנים טובים ומרגליות הנטבעים בים כל הימים, מושבע הים להביא אותם בים יפו תוך ג' ימים לטבעתם, וכל מה שנטבע מששת ימי בראשית עד זמן שלמה הכל הקיא ים יפו ליבשה ומשם נתעשר שלמה, ומה שנטבע מזמן שלמה עד זמן קיבוץ גליות הכל עתידה ים יפו להקיא אותם ליבשה, והמשיח יחלק אותם לכל צדיק וצדיק חלקו, הה"ד כי שפע ימים יינקו, וגם כל המטמוניות שתחת העפר עתידה הארץ להיות נעשית מחילות מחילות להתגלגל ולהוליך כל אוצרות המלכים, ומוליך אותם לארץ ישראל כדכתיב ושפוני טמוני חול וגו', והכל יתגלה בתוך ארץ ישראל למלך המשיח והוא יחלק אותם לאנשי קיבוץ גליות לכל אחד חלקו, וישבעו ממון רב לאותם שהקפידו על ממונם ועל גופם ישארו גשמיים ושבעים ממון, ואותם שלא חשו על גופם ועל ממונם אלא על רוחם בלבד הקדוש ברוך הוא עושה אותם בריה חדשה, ומוליך אותם לגן עדן התחתון כנזכר. וזמש"ל. מסכ"י:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ג/נהר כג (עריכה)

נהר כג - בסוד תחיית המתים בארץ ישראל:

דע כי יש מסורת קבלה בידינו שתחית המתים של ארץ ישראל קודם לתחית המתים של חו"ל מ' שנה. אמנם כל מי שנפטר בחו"ל ויש לו ממשפחתו בארץ ישראל שהוא כל כך קרוב לו שחייב באבילתו, בין איש בין אשה, יש כח ביד קרובו שבארץ ישראל להחיות כל קרוביו שבחו"ל [להחיותם] כל החייבים להתאבל עליו, וסוד זה נרמז בפסחים בפרק תמיד נשחט באומרם רבותינו ז"ל עתידין צדיקים שיחיו המתים דכתיב כה אמר ה' עוד ישבו זקנים וזקנות בירושלים ואיש משענתו בידו, וכתיב ושמת משענתי על פני הנער עד כאן, ומה שתלה כח התחיה בזקנה ולא בצדקות, הענין לרמוז לפי שכל הדרים בארץ ישראל נקראים צדיקים כענין דכתיב ועמך כולם צדיקים וכמו שביארנו לעיל, אמנם זאת הסגולה של התחיה צריך שיהיו בני תורה שנקראו זקנים, כאמרו והדרת פני זקן ופי' רבותינו ז"ל זקן זה שקנה חכמה. מסכ"י:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ג/נהר כד (עריכה)

נהר כד - בסוד למה משה לא נקבר בארץ ולא עלה עצמותיו, וליוסף עלה עצמותיו ולא גופו, וליעקב עלה גופו ממש:

והטעם כי יוסף לא נקבר גופו בארץ רק עצמותיו, הוא כי יצאו ממנו טיפת הזרע על דעת אותה הגוי', אך לפי שלא (השלים) [נשלם] המעשה נקברו עצמותיו בארץ. אמנם משה אף על פי שלא יצאו ממנו טיפת זרע עם כל זה לקח אשה כושית כנזכר בדברי הימים של משה ולקחה כבעל עם אשתו, ולכן אפילו עצמותיו לא זכו לקבור בארץ ישראל הנקרא אשה יראת י"י. ויעקב לפי שבאה לו תמנע פלגש עשו שישאנה ולא רצה לכן נקברו עצמותיו וגופו, מדברי הר"ר קלונימוס זלה"ה. וזמש"ל:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ג/נהר כה (עריכה)

נהר כה - בביאור מעלת הצדיק בהיותו בארץ ישראל בין בחייו בין במותו:

הענין כמו שהצדיק בעודו בחיים חייתו, בהיותו בארץ ישראל יגיע ממנו תועלת גדול לעולם יותר מתועלת המגיע בהיותו בחוצה לארץ, כן פטירת הצדיק בהיות בארץ ישראל יגיע ממנו היזק לעולם יותר מההיזק המגיע אם היה נפטר בחו"ל. והענין כי ארץ ישראל הוא לב העולם כי היא שער השמים כנזכר לעיל, וכמו שהלב הוא מקור החיים יתחלק ויתפשט החיות לכל אברי הגוף, כן בהיות ארץ ישראל בריאה בצדיקים היושבים בה, יתפשט הבריאות לכל יושבי העולם בכללות, כי בריאות ארץ ישראל היא בצדיקים שהם ממשיכים לה השפע והחיות מלמעלה, והנה אין דרך להתפשט השפע לכל העולם כי אם מארץ ישראל לא זולת, וזה ארז"ל תמצית ארץ ישראל העולם שותה, כמו שאמרנו כי ארץ ישראל כמו הלב המחלק חיות לכל הגוף, כמו שאמרו הרופאים כי הצלול והזך שבדם ניזון הלב, ואחר כך המוח מהיותר זך שנשאר, ואחר כך הכבד, ואחר כך שאר אברים כפי מדריגותם, כן גם כן העולם בכללו הזך והטהור שבשפע נזונית א"י, ואח"כ שאר הארצות כפי מדרגותם כך יתעבה מזון נפשם כנזכר לעיל, ולזה כוונו רבותינו ז"ל מתמצית ארץ ישראל העולם שותה כנזכר:

אמנם בזמן החורבן שנפסק השפע בעוונות, הנה כל האברים הולכים ודלים אחר שאין הלב בבריאותו ואין בו מזון וידמה כיום התענית, ולזה אין לך יום מחורבן ב"ה שאין קללתו מרובה מחבירו, כי הולכים ודלים מחסרון השפע, והנה כמו שביום התענית שנפסק המזון הלב הוא נזון מן האברים, כי בראותם כי נחלש הלב לפחדם ממיתה שימותו גם כן הם כי בחיותו הם חיים, לזה הם נותנים לו מדם האברים שנמצא להם לחזקו שלא יפול הכח ויתמעט חלבם ודמם, כן ג"כ בזמן החורבן מתמצית חו"ל ארץ ישראל שותה כי ארץ ישראל אין לה קיום והעמדה אלא מחו"ל כהיום הזה:

והנה הצדיקים היושבים בארץ ישראל באמצעותם השפע יורד מלמעלה, וזה אחר שהשפע רוחני א"א שירד למטה לארץ הגשמית אלא על ידי הצדיקים שהם חלק אלוה ממעל, ובהכנת מעשיהם ותורתם יורידו השפע הפך טבעו, ויעזור להם טהרת המקום כמו הפתילה הטובה ושמן הזך, שהם נושא האור כי בהם נאחז האור הרוחני שאין בטבעו לירד למטה. והנה אמרו רבותינו ז"ל שאין העולם חסר משלשים צדיקים כאברהם, שנאמר ואברהם היה יהי"ה לגוי גדול וגו' שכמנין יהיה צדיקים יהיו תמיד בעולם כמוהו, ואם היה הדור זכאי רובם בארץ ישראל וגו', והכוונה להם ז"ל מה שאמרנו כי קיום העולם הם צדיקים שעובדים ומושכים השפע למטה לארץ, והנה בהיות רובם בארץ ישראל הנה ימשיכו שפע רב טהור ונקי, ומיעוטם שבחו"ל יוכלו להמשיך לחו"ל מה שכבר נמשך וירד בארץ ישראל, אמנם בהיות מיעוטם בארץ ישראל לא יוכלו להמשיך משער השמים כי אם מעט השפע, כי כפי גודל הפתילה ועוביה תהיה השלהבת נאחזת בה, ולזה אף אם יהיה רובם בחו"ל לא יועילו כי הם לא יוכלו להמשיך כי אם השפע שכבר ירד בארץ ישראל על ידי המעוטים אשר בה:

או ירצה באופן אחר והוא כי הצדיקים בהיותם בארץ ישראל יוכלו להגין על כל המקומות, וזה כי ארץ ישראל כמו שאמרנו היא כמו הלב הנותן חיות וקיום לכל האברים, אמנם הצדיקים שבחו"ל לא יועילו אלא למקומם לבד, כי הם כמו חיות אבר פרטי מאברי הגוף שלא יועיל לזולתו, וכן בעת סילקם, אמנם הצדיק הנפטר בארץ ישראל כמו שבזמן היותו בחיים היה מועיל לכל העולם כן בעת פטירתו מזיק לכל העולם ולא לאנשי מקומו לבד, וזה שאמר הכתוב ותמת שרה בקרית ארבע וגו' בארץ כנען, שיש להעיר באמרו תחלה הסימן הפרטי שהוא בקרית ארבע ואחר כך הסימן הכללי שהוא ארץ כנען הכולל כל ארץ ישראל, אמנם יתיישב כפי מה שדברנו שהכוונה לרמוז מעלת שרה, שזכותה היתה מועלת לאנשי מקומה וגם לכל אנשי גבול ארץ כנען, ועתה בעת סילוקה לכולם יחד מתה ונסתלקה ואבדה התועלת כנזכר: