חסד לאברהם/מעין ג/נהר ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

נהר ט - לבאר מה בין השגחת השכינה על עמו ישראל בהיותם בארץ ישראל או בהיותם בחו"ל:[עריכה]

והענין כי בהיות ישראל על אדמתן היא שמירתן של ישראל אפילו לפרט אחד מן הפרטים, והיינו בהיות השכינה מתלבשת במדריגות קדושות עצמותה למטה עם ישראל, כאמרו כי י"י אלהיך מתהלך בקרב מחניך, והטעם מפני היות אויר ארץ ישראל קדוש בית לשכינה, ובגבול סביב לארץ ישראל קליפה סובבת להגין שלא יכנסו אליה שום רשות מן הרשויות החיצונים, כאוהל מתוח עליה שלא יעבור הגבול ההוא זר, ואוהל זה כתליו וגבוליו עולים כל אויר ארץ ישראל עד כנגד פתח היכל לבנת הספיר הפתוח תמיד לעולם, ולזה נמצאת ארץ ישראל שער השמים ומלאכי אלהים עולים ויורדים בו ממש מארץ ישראל להיכלות ומהיכלות לארץ ישראל, ושכינה נשלפת מלמעלה למטה על בניה עולה ויורדת וחופפת עליהם כל היום, על ידי המסך המבדיל הנזכר, והמסך הזה הוא סוד רוח סערה ענן גדול ואש מתלקחת שהם סוד אויר חו"ל, וכן הוא המדבר נחש שרף ועקרב וצמאון, אמנם קליפה אחת טהורה מגינה על הכל שלא יהנו טמאים מאור הקדושה, וזהו ונוגה לו סביב וכל סביבה מגינה נוגה דאמרן, וכל חוצה לארץ רוח סערה ענן גדול ואש מתלקחת דהיינו החיצונים אויר ארץ העמים הטמא, והיינו סוד שכינה שומרת לישראל בארץ ישראל ממש היא בעצמה:

אמנם בחו"ל אינו כן ח"ו אלא ברצות הקליפות לשלוט בארץ ישראל להחריבה שכינה מסתלקת מארץ ישראל ועולה עד ההיכלות, ואחר שנסתם פתח היכל ונסגר, ניתן רשות לקליפה לבקוע חומת ירושלים, דהיינו המסך המבדיל שהוא מסך הנוגה, והם נכנסו וקלקלו, שלחו ידיהם בבני ישראל, והחריבו כל המרכבות הגשמיות, וגלו מהם מה שגלו, ושכינה רדפה אחר בניה, כיצד תעשה לרדת אל ח"ל ממש כענין היותה בארץ ישראל אי אפשר מפני שאוירה טמא, ולהיות בניה שם עזובים א"א כדפי' לעיל, לכך היא בהיכלות בגריעות מרכבותיה כענין אמרם אימעט כנפי החיות, וכענין למלכא דמית בריה שאמרו בזוהר, ויצאה מה שלא היתה עושה עד עכשיו, דהיינו בח"ל ניצוץ שלה והשגחתה מתלבש בשר ההוא שישראל תחת ידו בסוד ומלכותו בכל משלה, דהיינו י' אותיות מתלבשין בי' קליפין לאכפיא לון כדי שלא יוכלו להרע לישראל ולא יטמעו בני ישראל ביניהם כדפי', והיינו כענין השמש שהיא בשמים וניצוץ אורה למטה בארץ, וכן שכינה עיקרה בשמים וניצוצה למטה בחו"ל עם ישראל לשמרם, והיינו דקאמר יחזקאל ואני בתוך הגולה, לא עצמותה ממש אלא ניצוץ אורה, ולפיכך נפתחו השמים וארא מראות אלהים, מכלל שהיא למעלה בשמים כדפי' וניצוץ שלה מתלבש בשר כדפרשתי, והיינו שמני נוטרה את הכרמים בזמן הגלות, והיינו ישראל שבחו"ל עובדי ע"ז בטהרה הם, כדכתיב כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת י"י, וזמש"ל: