חנה אריאל/השפלות והשמחה/ד
תוספות ביאור בענין העיגולים, הוא להבין מה שנז' לעיל בשם שעה"ק לרח"ו, שהעיגולים הם בחינת מעלה ומטה, ולכאורה סותר למה שכתוב בעץ-חיים שמצד העיגולים עצמן אין בהם בחינת מעלה ומטה רק מצד הקו שנמשך מלמעלה ויורד ומתעגל עד למטה ואינו נוגע בסוף מקום החלל. ושאם הי' נוגע לא הי' נמצא כלל בחינת מעלה ומטה. ומלשון השעה"ק הנ"ל משמע וודאי שהעיגולים בחינת עצם שלהן הוא ענין מעלה ומטה, כמו שהיושר הוא בחינת עצם שלו בחינה מבפנים לחוץ בלא שום סיבה. וככה צ"ל בעיגולים שבלא סיבה, שהקו מסתיים באמצע הם בבחינת מעלה ומטה. והענין הוא שהעיגולים שמתעגלים זה תוך זה, הן רק בחינת ערך מדריגה ומדריגה, ולא שום מציאות עדיין, עיגול הכתר דאצילות הוא בחינת ערך, וענין הכתר הכלול מי', וי' מי' וכו', עד סוף השתלשלותו כפי מה שנגזר עליו מקו המדה. ועיגול החכמה הוא ערך בחינת החכמה עד סוף השתלשלותה, ר"ל שהעיגול הוא בחינה המייחדת המלכות שבמלכות שבחכמה דמלכות דספירת החכמה, להיות לה ערך ויחוס עם כתר שבכתר דכתר שבחכמה, עד שכולם כאחד יכנסו בשם אחד הכולל אותם שהוא שם ספירת החכמה. אף שזאת היא בחינת כתר, וזאת בחינת מלכות, מ"מ כולם של חכמה הם.
וא"כ בחינת שם זה של החכמה הכוללת כל הפרטים הללו, איננה שום פרט מהם, לא כתר ולא חכמה ולא מלכות וכו' שבספירת החכמה, אלא הבחנה יחידית אחרת שיכולים למצוא בה פרטים עד אין סוף, ולא שקו המדה גזר שיסתיימו ההשתלשלות בתוך המקום פנוי ולא יגעו באא"ס המקיף לכל, וכן בכל הספירות. והוא ממש כמו החלל דעולם שלנו תחת רקיע השמים, הוא מקום מוכן להיות בו הד' יסודות ודצח"מ בערך שהם אצלנו, אף שד' יסודות ודצח"מ ישנם בכל העולמות, אך שם הם בערך נבדל ממה שהם אצלינו, וערך זה שהם אצלנו - לא ימצא אם לא במקום הזה שתחת רקיע השמים שלנו, ותחת כל השמים שבכל העולמות הנבדלים מעולם שלנו לא יתכן להיות ד' יסודות ודצח"מ כשלנו. נמצא שהמקום תחת הרקיע שלנו - הוא כולל ומייחד כל פרטי ד' יסודות ודצח"מ שלנו בערך אחד. וזהו ממש בחינת העיגול התחתון, [כמ"ש בענין יציאת מצרים (ס"ב) שהעיגולים הם בחינת כדורים אטומים לא חלולים] שהוא ממלא את כל החלל שתחת הרקיע שלנו, והעיגול העליון ממנו הוא ערך נבדל מזה שלנו. וגם הוא ממלא את כל החלל שתחת הרקיע שלו, עד"מ כדרך כדור אטום, ונמצא הוא גם למטה במקום הד' יסודות ודצח"מ שלנו ממש. רק שמפני היותו בערך נבדל - אינו מורגש לנו כלל, והעיגול שלנו מכסה ומעלים אותו לגמרי לפנינו. אך בהיות העיגול העליון שטחו גדול עד"מ משטח העיגול שלנו, ע"כ לא על פני כולו מכסה העיגול שלנו, ונשאר מקום למעלה מעיגול שלנו שאינו מכוסה בהעלם עיגול שלנו. וכן יובן למעלה מעלה. באופן שכאשר הקו-וחוט יורד מלמעלה, מתעגל תחלה בערך בחינת הכתר, ובו ימצאו כל הפרטים הכלולים בכתר, כמו חכמה שבכתר, מלכות שבכתר וכו'. אח"כ יורד הקו ומתעגל בעיגול החכמה ומכסה על עיגול הכתר בשטח שהוא תופס, וכן עיגול הבינה שטחו קטן יותר משטח עיגול החכמה, ובמקום השטח שלו הוא מכסה על ערך ובחינת החכמה. ואינו נגלה רק ערך בחינת הבינה המייחדת כל הפרטים שבה כנ"ל, עד עיגול המלכות המכסה בשטח קטן שלו על כל הבחינות ומעלים אותם, עד שאינו נמצא רק ערך בחינת המלכות הכולל ומייחד כל הפרטים הכלולים בו, כתר דמלכות, חכמה דמלכות, וכן עד סוף השתלשלות בחינות המלכות על-דרך הנ"ל, ואח"כ מתעגל עוד בערך נבדל ושטח קטן יותר בסוד המקום הפנוי [על-דרך מה שנתבאר בענין יציאת מצרים ס"ג] ועיי"ש. ונעשה בחינת כתר דבריאה עד סוף פרטים הכלולים בו, וכן כולם עד המלכות דבריאה, ורצה-לומר בלשון "כלולים בו" הוא מה שאמרנו שם, המייחד אותם, וזכור זה.
ובזה כבר מובן בעליל מה-שכתוב בשערי קדושה "שהעיגולים הם בחינות מלמעלה למטה", שרוצה-לומר שערך עיגול התחתון הוא למטה במדריגה מעיגול העליון, והוא במקומו מעלים ומכסה על העיגול העליון כאמור, ודי-למבין. אמנם מה-שכתוב בעץ-חיים שהמעלה ומטה הוא רק מצד הקו היוצא מן הרשימה שבצמצום פשוט ואינו נוגע בסוף כנ"ל. יובן גם-כן על-פי הנזכר [ב]ספרים-הק' שעיגולי אצילות בריאה יצירה עשי' - הם נמצאים מאין ליש ממחשבה קדומה דאדם-קדמון הכוללת אותם בהשוואה אחת, והרי מציאותם בהתחלקות היא בבחינת אין ואפס במחשבה קדומה הנ"ל כדלעיל בספרים-הק'. והקו היורד ומתעגל בעיגולים דאצילות בריאה יצירה עשי' - הוא הרצון דאדם-קדמון המהוה אותם בעיקר מציאותם של ערך התחלקות מדריגתם וערכם דאצילות בריאה יצירה עשי'. וביאור התהוותם נזכר-לעיל שהוא כמו התהוות הזיו במאור, שהזיו מתהוה מאין ממש ליש, מכח הסגולה שיש במאור להאיר, כמו השמש שנקרא מאור שהוא גוף - והאור בו בסגולה. ומכח הסגולה שבגוף השמש, יוצא האור הכלול בו גם בעודו בגוף השמש, ולפי שכח הסגולה הוא ממציא את הזיו הכלול בשמש בדרך המשכה ממקום למקום. [דהיינו כמו דרך פרסא דפריס קמיה, ובה הוה משער וגליף, כמ"ש בענין מצה וכוסות סי' יו"ד, על כן כל מה שהוא יורד ומתעגל, נעשה עיגול בערך תחתון יותר, לפי שגם באדם קדמון עצמו יש בו בחי' מעלה ומטה. רק שהמעלה ומטה דאדם-קדמון אינו דומה כלל למעלה ומטה דאצילות בריאה יצירה עשי' כנ"ל. ולכן הוא כולל אותם בהשוואה גמורה, והן הן בחינת הסגולה על דרך-משל שבמאור, וכמו שהם במחשבה קדומה הנ"ל אין בהם מעלה ומטה כאמור, רק כשהן באין להתהוות בבחינת זיו במאור, אז נעשים בערך בחינת מעלה ומטה שלהם, והיינו לפי שהקו המעגל אותם בא בדרך המשכה למקום אחר, על-דרך-משל כמו הפרסא הנ"ל] ולכן נעשה בה גם בערכם בחי' מעלה ומטה, ובכח הסגולה עצמה לא הי' רק בערך מעלה ומטה דאדם-קדמון עצמו, לא ערך מעלה ומטה שלהם, כי בערך שלהם אדרבה הי' בהשואה אחת. וכשיצא כח הסגולה להתהוות הזיו בדרך המשכה ממקומו וערכו, הנה כמו שהוא מעתיק כחו לחוץ, כך הוא מעתיק בחי' מעלה ומטה גם-כן לערך מציאות דאצילות בריאה יצירה עשי'. אבל אם היה חוזר ונוגע במקום יציאתו ועיקרו, נמצא שלא יצא ממקומו לחוץ כלל. ובמקומו הרי אין לזיו הזה בחי' מעלה ומטה שלו כלל, ואף אם הי' יורד ומתעגל, לא הי' זה רק בערך המעלה ומטה דאדם-קדמון ולא מעלה ומטה שלהם, ודי במקום הזה.
ואם ירצה ה' יתבאר זה בביאור רחב וקל יותר, בענין יורד ומתעגל דאדם-קדמון עצמו, ואין כאן מקומו, שהכוונה כאן רק לבאר ענין ההשתלשלות דאצילות בריאה יצירה עשי' דוקא, ומההכרח לבאר קצת ענין העיגולים שהן קודמין ליושר במציאות, וכבר נתבאר שהן בחינת הזיו שבמאור, ולפי שבמאור עצמו שורשן הוא בבחי' מעלה ומטה של המאור, על-כן כשיוצא הזיו אל התהוות מאין ליש במקורו כנ"ל, יוצא גם-כן במציאות מעלה ומטה שלו, והן הן המדריגות והערכים דעשר-ספירות דאצילות בריאה יצירה עשי'. ודרך דמיון הוא שבחינת המעלה של הזיו הוא בחינת הכתר דאצילות, והזיו בערך בהירות הזה דכתר דאצילות, הוא כמו היולי להתהוות ממנו כל הפרטים דכתר שבכתר, וחכמה שבכתר וכו' כנ"ל. ואח"כ העיגול השני דחכמה, הוא זיו שאינו בהיר כל-כך כבהירות הכתר. והוא מתהוה מאין ליש מבחינה תחתונה יותר בערך אדם-קדמון עצמו שהוא בחינת המאור, ששם אינו בערך בהירות כלל וכלל. כי בהירות אינו שייך רק בזיו. ולא בגוף ועצם המאור, כמו שידוע שהבהירות הוא מיעוט הישות והגסות, להיות דבר אחר חוץ מהמאור הממציאו, וכל שהוא בהיר יותר, הוא כלול יותר במקורו ומתאחד עמו.
והעיגול השני תופס מקום קטן יותר ממה שתופס הכתר, [גם שבשרשו באדם-קדמון, אף שהוא למטה משורש הכתר, אף על-פי-כן תופס החכמה כל מה שתופס הכתר, היינו לפי שהמעלה ומטה דאדם-קדמון עצמו אינו בערך המקום דאצילות בריאה יצירה עשי' כלל וכלל], אח"כ עיגול הג' דבינה והוא מועט בבהירות גם מבהירות החכמה וכתר, הכל כנ"ל בכתר וחכמה עד המלכות דאצילות. ושוב מתעגל הכתר דבריאה. אך הכתר דבריאה הוא בערך אור של תולדה לגבי הבהירות דספירות דאצילות. וכמו שבבחי' היושר דעולם התיקון פרסא מפסקת בין אצילות לבריאה, ככה גם בבחי' העיגולים נחשב בהירות הבריאה לגבי בהירות האצילות כמו על-ידי פרסא, מפני שאצילות הוא בחי' משפיע, ובריאה הוא בחי' מקבל [ומה שבשורשם באדם-קדמון עצמו אצילות ובריאה שווין, היינו מפני הבדלת ערך המאור מערך הזיו, שנתהוה מאין ממש ליש, וכנ"ל במקום], וקל להבין על-דרך-זה גם בעיגולי יצירה ועשי', אף שבריאה יצירה עשי' כולם בחי' מקבלים הם, אף על-פי-כן יחשב ביניהם ערך הבדלת הפרסא, ואור של תולדה דתולדה. ואין זה תולדה דתולדה ממש, שהרי כבר נתבאר דאצילות בריאה יצירה עשי' יוצאים מאין ליש ממחשבה קדומה דאדם-קדמון ולא זה מזה, ואינן בחינת השתלשלות. והרי-זה על-דרך משל ודמיון, אם הי' שעל-ידי מחשבת אדם וציורו אילן וענפים ופירותיו, האילן וענפיו ופירותיו ככל מה שהוא במדמה, שאז וודאי אין הפירות יוצאים מן הענף, והענף אינו יוצא ונמשך מהאילן כמו האילנות הטבעיים, וגם במדמה עצמו אין הפירות נמשכים מהענף, והענף מהאילן, רק כולם נמשכים כאחד מרצון אחד כולל אילן ופירותיו, וככה הן בחי' העיגולים, הם בחי' התחדשות מציאות אבי"ע, בבחי' מעלה ומטה ממש, [ולא בהשואה כבמחשבה קדומה דאדם-קדמון עצמו] וההתחדשות הנ"ל היא על דרך-משל דהתחדשות מציאות הזיו במאור עצמו, ובהירות הזיו יורד ומתעגל מלמעלה למטה כנ"ל, וד"ל.