חיים יוסף/הקדמה

ישמחו הקרובים ויגילו הרחוקים, עת אותיות פורחות באויר יהיו נחקקים, חרותות על הגויל בדיו מבהיקים, והמכתב מכתב מו"ר אבינו ועט"ר הרה"ג הדיין המצויין ר' יוסף גטנו זצ"ל גדול שבענקים, אשר כבר נודע בשערים המצודקים, בספרי דרשותיו המתוקים, נהג בהם כדרך דרשני ספרד העתיקים, יורד ושולה פנינים מים עמוקים, חכו מחמדים וכולו ממתקים.

ובעת היותו בחיים חיותו, בשנת אבלותו על אביו הוא סבנו היקר ר' עזרא בן פרידה ז"ל, היה חוזר על משנתו, ושם שם לו חוק ומשפט ללמוד הלכות אבל בעונתו, והיה מעיין בהם כפי מיסת הפנאי אשר איתו, מה טוב דבר בעיתו.

והחל לרשום בהם אלו רשימות למען יהיו לזיכרון, והיה נותן בהם סימנים מראשון ועד אחרון, ומאז ועד עתה לוחות מונחים בארון.

ומשום שעלה ברצונו להדפיס בראש ובראשונה ספרי דרשותיו, לא הושיט יוסף ידו לערוך תשובותיו, ורק בהיותו על ערש דוי בסיום שנותיו, היה חוזר על הראשונות בשארית כוחותיו, לתקן ולהוסיף כמונה מעותיו.

אך טרם הגיה כמה עלים, אחזו בארון הקודש מצוקים אך גברו אראלים (ראה כתובות קד, א), ומלאכי שלום מר מיללים, והנה אין יוסף ממללים.

וכבואי לעסוק בסידור כתבי מו"ר אבי זלה"ה מצאתי כי השאיר אחריו רוב ברכה, חמרים חמרים של כתב יד צפוף, בהם תשובות לשואלי דבר וכולם מתאימות על סדר חלקי השו"ע, בהם עיוני הלכה מסודרים מערכות מערכות על סדר אל"ף בי"ת, בהם פסקי דין בדיני ממונות ובמשפט העברי, מאשר היה יושב על מידין בבית הדין לממונות במטה בנימין.

ועל אף שזכינו להוציא מספרי דרשותיו אף אחרי חייו, לא מלאני ליבי לעסוק בהלכות החמורות, להוציאם לאור עולם בלא הגהת ת"ח אמיתיים, מחשש שאהיה טועה בהוראה, דלא דמו ד' אמות של הלכה לד' אמות של דרשה.

אך מצוות האב על הבן גברה, לעשות רצון צדיק, ומכבדו בחייו מכבדו במותו, ובעצת רעים חברים מקשיבים, ועל כולם הרה"ח מו"ר הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ) הי"ו, ועל ידו השנ"י מורי ורבי הרב פנחס רובינשטיין הי"ו, נשאתי מרום עיני ואזרתי כגבר חלצי, ואגש אל המלאכה.

ומצאתי לנכון להתחיל בהלכות אבלות אשר סידרם מו"ר אבי זלה"ה לצורת ספר, וזה שמו אשר יקרא לו "חיים יוסף", להיותו מטמין ברמ"ז שמו ושם משפחתנו, כדרך החכמים הקדמונים, כי מוצאי מצא "חיים" - גימטריא "גטנו".

וכל המעיין בספר ישר יחזו פנימו שיסדו מו"ר אבי זלה"ה בשבעה חלקים, כל חלק וחלק הקדישו לנושא בפני עצמו, ובתוך כל פרק ופרק להורות נתן הלכות פסוקות, ובשולי כל הלכה והלכה הרחיב היריעה לבאר המקורות, מדברי התלמוד ועד הכרעות האחרונים איש על דגלו באותות, להיות בורר ומנפה בי"ג נפות, הכרעה ברורה כשלמה חדשה שאין בה שתי פיות (ראה סנהדרין קב, א).

ובהיותי מסדר ההלכות, מצאתי שלמען ירוץ הקורא בשיטות, תהיה תועלת בחלוקת הרחבת הדין לפסקאות קטנות, ובנתינת כותרות משנה בראשי הפסקאות, למען יקל על הקורא לתפוס את מבנה הדברים וירבו הדעות. ופעמים שראיתי לנכון להרחיב ציטוטי המקורות, ולהפנות למקורות נוספים לצורך הרחבת והשלמת היריעות.

ובאיזהו מקומן נתתי אל לבי להעיר, הערת הדיוט כי נבזה אנכי ואיש צעי"ר, ורק למיעוט הבנתי הייתי מדמה שיש בזה איזה קושיא או הערה להעיר, ותשועה ברוב יועץ נמלך הייתי במקומות אלו דרכי להאיר, עם מורי ורבי הרה"ג אריאל הולנד הי"ו, אשר נתן מזמנו לדל, לעסוק בתורתם של אחרים, ישלם לו הקב"ה בבריאות איתנה ויפוצו מעיינותיו חוצה. ועוד הייתי מציע ספקותי לאחי הגדול ממני בחכמה ובמעשים, העוסק בחינוך נערי ישראל במסירות ובגדלות נפש, ר' עזרא גטנו הי"ו, ויה"ר שזכות אבי המחבר זלה"ה תעמוד לו ולאשתו יעל מנב"ת מנשים באהל תבורך שיזכו לבנות את ביתם ולהתיישב בו בנחת ובשמחה, וירחיב ה' גבולם, ובכל אשר יפנו ישכילו ויצליחו. ורק להעיר לב הקורא לדבר, הערתי איזה הערות בשולי הגליון, וקראתין בשם "בן חיים" העולה בגימטריא "אליהו גטנו", ולרמוז כי יש לו בן לאותו צדיק דאקרי חי (ראה ברכות חי, א) אף כי אחרי מותו.

ובהיותי בזה, מצאתי כי צירף מו"ר אבי זלה"ה לדפי ספר זה כמה תשובות בהלכות אבלות בכת"י, ורחש לבי דבר טוב לצרפם לספר זה, וקבעתי להם פרק בפני עצמם, הוא פרק ח בספר זה, אך לשמור על אחידות הסגנון, ניסחתי בלשוני מסקנת כל תשובה ותשובה בצורת סעיף, והנחתי גוף התשובה למטה כהרחבת המסקנה.

וזאת למודעי כי כאשר עבר מו"ר אבי זלה"ה בחיים חיותו על ספר זה, העיר כמה הערות בשולי הגליון, ולמען יהיה ניכר שהערות אלו תוספת מאוחרת הם ולא נכתבו בשטף אחד עם הכתוב בספר, ציינתים בסוגריים מרובעות.

עוד רגע אדבר כי בכל מקום שימצא הקורא איזה טעות או מקום מחוסר ההבנה, לא יתלה זאת באילן גדול, מו"ר אבי זלה"ה, כי אם בטעות העריכה וההגהה אשר יצאה מתחת ידי, יד כהה.

ואני בקול תודה, על ראשון ראשון, אשת חיל מי ימצא, עזרי מעם ה', רעייתי היקרה שרה שתחי' מנב"ת, אשר מדירה שינה מעיניה על מנת שאוכל לעסוק בתורה בכלל, ובפרט על מנת שאוכל לעסוק בכתבי מו"ר אבי זלה"ה, מייעצת ותומכת בכל דבר וענין, ומשקיעה כל כוחה בגידול וחינוך ילדינו המתוקים בדרך ישראל סבא, בנעימות ובשמחה, ולא נצרכא אלא לברכה, שנזכה לגדל בנינו ובנותינו בדרך התורה והחסידות, מתוך בריאות איתנה, נחת ושלוה והרחבה גדולה בגו"ר.

וזכות מו"ר אבי המחבר זלה"ה תעמוד לנו ולזרענו ולזרע זרענו עד עולם ובפרט יעמוד מליץ טוב למרת אמי רות שתחי' מנב"ת, אשר כל כוחותיה משקיעה בעזרה וסיוע בגידול הנכדים, ובכל דבר ודבר תסייע, וסימא וסימנא טבא בביתה (ראה ערכין יט, א), ואף בספר זה עברה והגיהה גליונות הספר כולו למען יצא דבר מתוקן מתחת ידינו, ויה"ר שימלא הקב"ה משאלותיה לטובה, ויחזק הקב"ה רוחה ויאמץ כוחה, ברפואה שלמה ובבריאות איתנה, להמשיך לשמור על איחוד המשפחה, ועל קיום רצונו של מו"ר אבא זלה"ה בכל דבר, כקטון כגדול, מתוך שמחה וטוב לבב, אריכות ימים ושנים, שובע שמחות ורוב ברכות עד עולם, אכי"ר.

וכשם שהיה מו"ר אבינו זלה"ה עומד עלינו לגדלנו ולחנכנו בחייו, כן יעמוד עלינו מלמעלה, כי עתה אשתכח בכולהו עלמין יתיר מבחיוהי (ראה זוהר , אחרי מות עא, ב), ויתפלל לפני הקב"ה לזכות את כולנו, בנותיו הגדולות וחתניהן, ובניו וכלותיהם, להיות מעובדי ה' באמת, ולחנך את בנינו, ובני בנים הרי הם כבנים, לתורה ולמצווה, מתוך הרחבה בגשמיות וברוחניות, ומתוך שמחה וטוב לבב, אכי"ר.

ואייחד ברכה לאחי הגדול ממני בחכמה ובמעשים, ר' יעקב גטנו הי"ו, אשר טרח ועמל למען הדפסת הספר, ימלא הקב"ה משאלות לבו לטובה, ויצליח דרכו בעסקיו, ובכל אשר יפנה ישכיל ויצליח, וימשיך להיות מלוה ה' חונן דל, וגומל חסדים טובים לעמו ישראל, ועוד יוסיף בהפצת תורה ברבים, ויזכה ויראה הצלחה גדולה, יחד עם רעייתו קרן מנב"ת. אכי"ר.

ועל הטוב יזכר איש רב פעלים לתורה וגמילות חסדים, מוקיר ודחיל רבנן, ר' רפאל זאדה הי"ו, ויזכה לראות נח"ר מכל יוצאי חלציו מתוך בריאות איתנה יחד עם רעייתו אורה שתחי' מנב"ת, אכי"ר.

ובצאתי את העי"ר, אמסור מודעה רבה, כי לתקן שלחוני ולא לקלקל, וכל כוונתי בהגהת הספר הזה ובהבאתו לדפוס הייתה לעשות נח"ר ועילוי לנשמת מו"ר אבי ועט"ר הרה"ג המחבר זלה"ה, למען יהיו שפתותיו דובבות בקבר, ולמען ידעו בשערים כי גברא רבא קחזינן, וחבל על דאבדין, ועל האי שופרא דקא בלי בעפרא קא בכינא, ועל דא ודאי קא בכינא, ונחמא פורתא תהיה לנו ולכל הקרובים לנו, לקיים אשר נפשו אוותה, בהיותנו למדים דברי תורתה, מה שלא זכינו מספיק בהיותו בחיים חיותו על האדמה, אם ממיעוט השגתנו ואם מקשיות לבנו, ואבקש מחילה וסליחה מנשמת מו"ר אבי זלה"ה אם עשיתי איזה טעות, או איזה תקלה, כי שגיאות מי יבין.

ואפרוש כפי אל ה', להיות מודה לקב"ה על כל הטובה אשר גמלני מהיותי עד היום הזה, וזיכני לעסוק בתורה הקדושה, ובפרט בכתבי מו"ר אבי זלה"ה, ויה"ר שיטהר לבי לעבדו באמת, ולעסוק בתורה לשמה, וישמחו בי חברי, ולא אהיה טועה בדבר הלכה, ואזכה לשים נגד עיני ייחוד קוב"ה ושכינתיה, להקים מעפר שכינתנו, לעשות נחת רוח ליוצרנו, ולעשות רצון בוראנו, מעפר עניינו יקימנו, ומדלותנו ירוממנו, וישיב שכינתו לתוכנו, אליהו יבוא ויבשרנו, משיח צדקנו יגאלנו, יחוננו פדות נפשנו, שיבת ציון תחזינה עינינו, עטרת תפארת בית מקדשנו, הנה זה אלוקינו, קיוינו לו ויושיענו, במהרה בימינו.

אליהו בלאאמו"ר יוסף גטנו