חיים טובים/שוחר טוב/א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

מזמור א[עריכה]

שוחר טוב שהעמיד כ״ד משמרות כהונה וכ״ד לויה. תלה הדבר בדוד, הגם דעם שמואל היה, מכל מקום העיקר של העמדה הוא בכח המלכות, ועיין בקונטרס לחיים בירושלים בסוכה פרק ה הלכה ח. ומה שכתוב יבקש רצון, שהיה מבקש רחמים שתשרה עליו שכינה כדי לברך את ישראל. אינו כמו משה מה ברכה ברכן יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם, דהכא הוא ענין אחר שתשרה שכינה על דוד, וה׳ עמו כדי דסיעתא דשמיא יועיל להתקיים ברכתו על ישראל, ומענותנותו של דוד היה חפץ לצרף השכינה כדי לברך את ישראל, דלא היה סומך על עצמו לבד דיתקיים ברכתו.

שוחר טוב זה דוד שהיה שוחר טובתם של ישראל ונלחם מלחמותיהם יבקש רצון שביקש שתשרה שכינה עליו ושרתה וברך את ישראל. אתי שפיר מאמר זה עם מה שכתוב להלאן, ביקש ה׳ לו איש כלבבו, מה בוראו לא הוציא דבר מגונה, אף דוד היה לו לומר ארור האיש אשר הלך בעצת רשעים וכו׳. ואם כן נכון אומר שוחר טובתן של ישראל דמידת קונו יש בו דלטיבותא נקיט בלישניה ולא לרעותא. ובכלל שוחר טובתן שהיה נזהר במה שכתוב לקמן סימן כ״ה, דאמר דוד אל תהי תפלתי מאוסה לפניך מפני שעיניהם של ישראל תלויים בי, ועיני תלויות בך אילו שמעת תפלתי כאלו שמעת תפלתם, ופירשתי בתוכחת חיים סדר נח, דכל פרנס על הציבור המתפלל בעד הצבור יש לו דין צבור, כיון דלרבים בעי כרבים דמי, וזוכה להשראת שכינה כמו הצבור דלית שכינתא פחות מיו״ד, וידוע דעל ידי השראת שכינה נוצח במלחמה, כמו שדרשו על הפסוק כי ה׳ אלוהיך מתהלך בקרב מחניך להצילך ולתת אויבך לפניך, וזה שכתוב שהיה שוחר טובתן של ישראל להתפלל בעדם, ועל ידי זה זכה ונלחם מלחמותיהן יען יבקש רצון, שביקש שתשרה שכינה, ועל ידי השראת שכינה זכה להלחם מלחמותיהן, דתלויות זו בזו כדאמרן, ועיין מה שכתב מורי זקני הרב החסיד חזה דוד במאמר זה.

הדור הוא התלמיד חכם כשמקבץ את החברים לא להחניפם על דבר אמת וענוה צדק הדורות הן ומשובחות שמועתן של ר׳ יוחנן ור׳ שמעון בן לקיש, שהן יושבין ומפלפלין בהן. ותורך נוראות ימינך רבי חייא אמר, אם חפצת בתורה שניתנה בנוראות בימין, אתה עתיד שתהא יושב ודורש ומורה הוראות. ר׳ אבא אמר אם חפצת בתורה, סופה נקראת על שמך, כגון משנתו של ר׳ הושעיא ובר קפרא וכיוצא בהן, ולמה נקרא על שניהם, לפי שיגעו בה וכו׳. נראה לענ"ד לפרש אחת אל אחת זה יצא ראשונה מה שכתוב כשמקבץ את החברים לא להחניפם אלא על דבר אמת וענוה צדק. הכונה בזה, דלפעמים הדיין תקע עצמו לדון בדין אחד ובאים כנגדו מנגדים, מה עושה, מקבץ להתלמידי חכמים אשר ימצאון בעיר, ועושה להם שוחד דברים כענין קרח עם הסנהדרין כדי שיסכימו עמו, ובזה לא בחר ה׳ אפילו שמכונים אל האמת, אלא מקבץ להחכמים ללמוד בכנופיה, כל כנסיה שהיא לשם שמים על דרך אמת וענוה צדק, לא לקנטר לאחרים ולהרוס ולנתוץ לשכנגדו, כי אם שיהיה תורה דרבים דגדלה מעלתה עד מאד, והפרש גדול בין תורה דרבים לתורה דיחיד דומיא דתפלה, ולכך אמר שלמה, מסיר אזנו משמוע תורה בישיבה כי רוצה ללמוד לעצמו, גם תפלתו תועבה, דמתפלל ביחיד ולא חפץ בצבור. ושוב מביא בעל המאמר מר׳ יוחנן וריש לקיש שהן מהודרות ומשובחות שהן יושבין ומפלפלין בהן, והיינו כדאיתא בבבא מציעא דף פ״ז, את כבר לקישא דהוה מקשה לי כ״ד קושייתא ופריקנא ליה כ״ד פרוקא, וממילא רווחא שמעתתא, ואת אמרת תנא דמסייע לך, אטו לא ידענא דשפיר קאמינא, הוה קא אזיל וקרע מאניה ובכי, היכא את בר לקישא, והוה קא צווח עד דשף דעתיה מיניה, בעו רחמי עליה ונח נפשיה, עד כאן. ואם כן נאה ויאה לומר מסודרות ומשובחות, דיושבין ומפלפלין בכ״ד קושייתא, וכ״ד פרוקא, ורווחא שמעתתא הנמצא כזה. ועיין מה שכתב מורי זקני הרב חזה דוד במאמר זה דרך ארוכה.

ואמר עוד, ותורך נוראות ימינך, אם חפצת בתורה שניתנה בנוראות שניתנה בימין, אתה עתיד להורות נוראות מתוכה, היינו כמה שכתוב בשבת דף ס״ד, אורך ימים בימינה, למימינים בה שלומדים לשמה, והיינו כדאיתא ביומא דף ע״ב, זכה נעשה לו סם חיים, דזכה ללמוד לשמה, ושם אמרו למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין, שאין להם יראת שמים. ואמרינן במדרש רבה סדר משפטים על הפסוק יראת ה׳ היא אוצרו, דכל שעוסק בתורה ביראת ה׳ זוכה לכוין אל האמת, כיון שהוא תורה לשמה, וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה, דבתורה לשמה ועל ידי הענוה זוכה לכוין אל האמת, עוד איתא ברז"ל, דמי שלומד לשמה זוכה שיקרא התורה על שמו, ולא כענין אלישע אחר דסילקו לרבי מאיר בשם אחרים, כמה שכתבתי בהקדמתי לספר נפש חיים. והרב ראשית חכמה בשער היראה כתב בפירוש הכתוב ליראה את ה׳ הנכבד והנורא, דנורא הוא במקום יראה, כדכתיב מה נורא המקום הזה, ועיין שם. ואיתא בגמרא, דהתורה ניתנה ביראה, ורתת, וזיע, והשתא זהו כונת המדרש אם חפצת בתורה שנכתבה בנוראות, דהיינו דאתה לומד מתוך יראה, ושניתנה בימין שנאמר מימינו, דאתה כסוג למימינים בה לשמה, וכיון דאתה לומד על דרך אמת וענוה צדק, דהיינו בדרך ענוה ותורך נוראות ביראה ימינך לשמה, אתה עתיד שתהא יושב ודורש ומורה הוראות לדון דין אמת לכוין אל האמת, על ידי שאתה לומד לשמה וביראת ה׳ ובענוה, ולענין אחר שאתה זוכה, דסופה נקראת על שמך, כדאמרן דהלומד לשמה נקראת התורה על שמו. והוסיף לומר כגון ר׳ הושעיא ובר קפרא וכיוצא בהן, ור׳ הושעיא היה רב מוסמך, ובר קפרא כמו בן עזאי ובן זומא, שלא היו מוסמכים השוה אותם, לכן מקשה ולמה נקראת על שניהם, כיון דר׳ הושעיא רבה למה יהיו שוין, ומתרץ, לפי שיגעו בה. הדברים מגיעים למה שכתבתי בספרי הקטן זכירה לחיים חלק א׳ בזוהר הקדוש חלק א׳ דף קע״ו עמוד א׳ בכי שחברו ס׳ ויש לאחד יותר מחברו, ועיין שם בח״ב דף קכ״ט ע״ב. ובספרי החפץ חיים סימן ט״ו, ודוק. ועיין לקמן מזמור ט׳ בבר קפרא.

אין ישיבה בעזרה וכו’, אף למלכי בית דוד וכו’, הוי אומר לכהן גדול וכו’, שישב עצמו בתפלה. עיין בספר ברך את אברהם סדר ויצא, ועיין מדרש שמואל פז״ך, ועיין תהלות ה׳ ד״א עמוד ד׳, ולקמן ריש סימן ק״ח.

זאת תורת האדם לא כתבת אלא על האדם אבל נקבותיהם מותרות מיד. עיין מה שכתב הרב תנא בספר פרשת דרכים דף י, ומה שכתב עליו הרב מענה לשון, ד״ה אדם, ונעלם מהם לשון המדרש הזה, וכבר עמד על זה מרן מלכא בספר מרא״ה חלק א׳ דרוש ט׳ לתשובה דף כ״ח עמוד ד׳, ועוד לו בדרוש ד׳ לס״ת דף קנ״ט עמוד א׳.

תורת האדם משובח שבנביאים משובח שבמלכים, את מוצא דכל מה שעשה משה עשה דוד. מונה ואזיל ח׳ דברים, ועיין במדרש שמואל פז״ך, ואתה תחזה במה שהביא בספר וימהר אברהם מער׳ דלת אות ע׳, דאיכא עוד כהנה וכהנה דנדמו נאות דוד עם משה, ושוב הכא חזרו להדמות לשמואל הנביא עם משה, ומונה ה׳ דברים, ועיין נמי במדרש שמואל פרשה ט׳, ועוד שם פרשה י״ג, ומה שכתבתי בעניותי שם, ולקמן מזמור ב׳ הושוו לאדניה עם אבשלום ועיין שם.

אלהים זה אברהם נשיא אלהים אתה בתוכינו. קשה להלום דרשה זו, דהרי אברהם גער בהם על שקראוהו כן, ואיך רבותינו דרשי בדבר דלא ניחא להו למרייהו בשביל כבוד אלהים, ויתכן דכונתם כדכתיב, ושמרו דרך ה׳ לעשות צדקה ומשפט, וכתיב אלהים לא תקלל, והגישו אדוניו אל האלהים, עד האלהים יבא דבר שניהם, ועל סמך זה דרשו דרשה זאת.

אלא איש. פירוש ואמר שקולו ערב יותר מן הכל, גדול בן גדול כלו תפלות דוד בן ישי, ושם שנאמר על ידי יו״ד בני אדם כך נאמר ביו״ד מיני זמר, עיין לב חיים חלק ב׳ (דף ע״ו סע״ו ודף פ״ד עמוד ב׳) ועי״ל סי׳ צ״ב.

וכי מאחר שלא הלך היכן עמד ומאחר שלא עמד היכן ישב וגו׳. עיין מורי זקני הרב חזה דוד במאמר זה, ולעניות דעתי נראה לפרש, בג׳ הדרגות שאמרו, חד ניזיל הפתחא דהוא דרך הלוכו, ב׳ כענין המלחמה דהותר כדי לברר לילך אצלם, ג׳ מה שעשה שלמה ויהי כאשר ישב המלך בביתו, דישיבה היינו בביתו. עיין חומ״א משלי סימן ל׳ על הפסוק ולא למדתי חכמה. ובמלכים א׳ סימן י״א, ויוסף תהלות סימן קכ״ז, ופר אחד סימן י״ט.

ונוטלין שכר עליהם כנגעים ואהלות יהיו לרצון אמרי פי. עיין להרב מוה״ר בספר ראש דוד סדר חקת דף קכ״א עמוד א׳ וב׳ במאמרים אלו.

כ״ב אשרי כנגד כ״כ אותיות. ואתי שפיר לפי מה שכתוב במדרש משלי סימן כ״א, דמשה ודוד אחד דתקן ה׳ ספרי תהלים נגד החמשה חומשי תורה, ואם כן נאה ויאה שיתקן נמי נגד כ״ב אותיות, דהוא העיקר, ועיין סימן טו״ב על הפסוק שמעה ה׳ צדק, דסמך על דרך משה רבו, ועיין בספר תהלות ה׳ דף ד ריש עמוד ב׳, ושם עמד דאשרי הם כ״ה, וישב. וגם על כ״ד אוי דישעיה בא לכלל ישוב. ועיין זכירה לחיים חלק ב׳ סדר בהר פל״ד.

ג׳ מידות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל. עיין ברכת מל״ח חלק ב׳ דרוש כ׳ לשבת כלה ועיין במדרש שמואל.

כי אם בתורת ה׳ חפצו זה יצחק. הרב אות אמת הגיה זה אברהם, ותהלות ה׳ קיים הגירסא זה יצחק, וקרא מסייעו אשר יצוה את בניו. וכמאמר והעובד העיר יעבדוהו יאבדוהו כתיב. עיין זכירה לחיים חלק ב׳ פרשת נשא פרשה ח׳, ועיין עוד להלאן סימן י״ז.

שכלם נכנסו לארץ מכל שבטו של לוי לא מתו אלא אהרן ומרים. הא ודאי מה שכתוב שכלם ושלא מתו, היינו מהעגל ואילך, אך מקודם היה כאורח כל ארעא, ומה שלא הזכירו למשה, משום דאעי׳ מי שהכניסו שתצא היה בשמים ולא היה למטה לארץ. וכמאמר למה נקרא עץ חיים, שחביבה על כל החיים. עיין מה שכתב מורי זקני הרב חזה דוד אופנים רבים.

על מאן קאים עלמא על תלתא עמודי. הכא מונה ג׳ אבות וחנניא מישאל ועזריה וג׳ בני קרח, ונקט תחילה איכא דאמרי, ואית דאמר, ואית דאמרי, משום דאית לן ההיא דשמעון הצדיק, ורבן שמעון בן גמליאל, על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות חסדים, ועל הדין, ועל האמת, ועל השלום.

רבי אליעזר אומר קיימו מצות תפלין ומעלה אני עליכם כאלו אתם יגעים בתורה יום ולילה. עיין בהקדמתי לספר נשמת כל חי חלק א׳, ובספר עמודי חיים עמוד תו׳, מה שכתבתי בס״ד ועיין מה שכתבתי בספרי הקטן מי החסד סדר בא. ומה שכתוב ביום שהוא נוטל מן הלילה ובלילה שהוא נוטל מן היום. היינו לקשר מדת יום בלילה, ומידת לילה ביום, כמבואר בזוהר הקדוש בכמה דוכתי. ובמאמר מה מים, עיין ספרי סדר חקת פסקא קמ״ח, וסדר עקב פמ״ח, וסדר האזינו פסקא זש״ו, וסדר וזאת הברכה פסקא גש״ם, ובתנחומא סדר תבא, ובמה שכתבתי בעניותי בחידושי שם בס״ד, ומרנא בספר תהלות ה׳ ד״ו עמוד ב׳, פירש בטעם דהתורה נמשלה למים, דאם צמא אם שותה מים רבים בבת אחת ימות, כך התורה צריך מעט מעט יעויין שם, וזה סיבת שמאי דדחה לגר ששאל למדני תורה על רגל אחד. וזה פירוש הרב כמהר״מ יש״א ארדיט נר״ו, במאמר הכתוב במשלי סימן כ״ה, מים קרים על נפש עיפה, דצריך לשתות מעט מעט שלא ימות, כן ושמועה טובה מארץ מרחק צריך לבשר מעט מעט, שלא ימות. את"ד, וכענין סרח בת אשר. וזה פירשו בפסוק אל תגידו בגת פן תשמחנה בנות פלשתים וכו׳, וזה מפורש באיוב סימן כ״ב, לא מים עייף תשתה ומרעב תמנע לחם, דהוא הפך הפשט.

משובח שבמינים שושנה ומשובח שבאותו המין שושנת העמקים ולא כשושנת הר. עיין בחידושי על הזוה"ק בריש הקדמת סדר בראשית מה שכתבתי בס״ד.